אור ברסלב

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח· רבי אברהם טיקטין

הלכות קרבן פסח · פרק ז

פרק ו

הלכה א

ודבר זה בטומאת מת לבד וכו'. בחי' כתבתי כמדומה. וכעת ראיתי בשער המלך שהביא בשם קרבן חגיגה שהקשה לפי המבואר בזבחים (כב ב) דמ"ד אין שוחטין על טמא שרץ סבר ציבור עושין בטומאה אף שרץ כיון דקרא איירי בטומאת שרץ ג"כ. וע"ז נאמר איש נדחה ואין ציבור נדחין. וא"כ כיון דהרמב"ם פסק כמ"ד אין שוחטין וכו' א"כ מדוע פסק דבר זה בטומאת מת לבד. ומה שתירץ השיב עליו השעה"מ. גם תירץ השעה"מ דמודה הרמב"ם דמדאורייתא שוחטין על טמא שרץ רק מדרבנן אין שוחטין. זה ג"כ דוחק גדול דהרי פסק לעיל פ"ו אין שוחטין על טמא מת אף אחר שטבל וזה יראה שם להדיא דהוי דאורייתא וטמא מת אחר טבילה שוה לטמא שרץ קודם טבילה כמבואר שם. וקצת היה נראה ליישב דשם בזבחים י"ל קאי דוקא למאן דיליף דדוחה טומאה ממועדו. משא"כ למאן דיליף מאיש איש וכו' דכתיב ביה לנפש דממעט שאר טומאות אף טמא שרץ בכלל וממילא לא עבדי ציבור בטומאה וק"ל. עי' פסחים פ' אלו דברים:

אך לפ"ז קשה מפסחים (סט ב) דקאמר שם סבר ר' אליעזר כל שציבור עושין בטומאה ואין אומרים להם הזו יחיד פטור מכרת. ופריך מהא דתניא ערל וטמא שרץ מנין וכו' מדמהדר אטמא שרץ על כרחך סבר אין שוחטין וכו' וא"כ אף דציבור עבדי בטומאה אפ"ה יחיד חייב כרת וכו'. ומה פריך דלמא ר"א סבר ג"כ כמ"ד מאיש איש וכו'. וקרא ממעט מלנפש טמא שרץ. אבל בטמא מת אף בשביעי שלו איירי שפיר ואיש נדחה ואין ציבור נדחין וכו'. ויש להאריך בזה וכעת לא עיינתי כראוי. גם יש לפלפל קצת ולומר דהרמב"ם הכריח דינו דלעיל (פ"ו) דאף לאחר טבילה בטמא מת אין שוחטין עליו. דאל"כ בציבור אמאי נעשה בטומאה הרי יכול לטבול. אלא ודאי דאחר טבילה שוה לקודם טבילה. וכמדומה דפילפל בזה הקרבן חגיגה הנ"ל ג"כ. אך בזבחים ופסחים הנ"ל משמע בטמא שרץ למ"ד אין שוחטין ציבור עבדי בטומאה וא"צ לטבול וצ"ע:

גם נזכיר דקשה למ"ש כאן דאין נוהג רק בטמא מת וכו' קשה א"כ מהא דאמרינן בפסחים (פ א) היו מחצה טמאין ומחצה טהורין מטמאין אחד מהן בשרץ וכו'. ואי טומאת שרץ לא הותר בציבור אמאי מצטרף לעשות רוב טמאים. ואי תימא דמ"מ מצטרף לרוב. מ"מ קשה זה שמטמאין אותו בשרץ אתה מדחהו מפסחו. אך זה יש לדחות דמ"מ עושה פסח שני ודו"ק. ובלא"ה קשה עוד הרי טמא שרץ שלא טבל חייב כרת כמבואר בפסחים (סט ב). וכן פסק הרמב"ם לעיל (פ"ה ה"ד) יעו"ש. ומכ"ש זה שמטמא עצמו במזיד. ואי תימא שיטבול עצמו ויעשה פסח ראשון א"כ זה ודאי אין מצטרף להיות רוב טמאין. ואם נאמר דתחלה מקריבין הציבור הקרבן בטומאה. ואחר שהקריבו יטבול עצמו ויעשה הוא פסח. זה ודאי הוא דבר שאין נראה כלל וצ"ע דיראה דמוכח מש"ס דטומאת שרץ ג"כ הותר בציבור וצ"ע וק"ל. ועי' זבחים (כב: בתוס' ד"ה א"ה וכו') שכתבו בשם ר"ת שסובר אף למ"ד שוחטין על טמא שרץ וכו' אפ"ה הותר טומאת שרץ בציבור לענין אם כהנים נטמאו בשרץ דאף שיטבלו מ"מ טבולי יום ג"כ אסורים לעבוד עבודה וליכנס למקדש עיין שם. ועי' צל"ח פסחים (סז א) פילפל בזה בטומאת שרץ עיין שם:

הלכה ב

ואוכלין בטומאה וכו'. גם בזה יש לספק קצת בציבור טמאי מתים אם חייבין לטבול בשביעי עכ"פ כדי לאכול עכ"פ בלילה בטהרה וצ"ע וק"ל:

קצת יש לבאר הא דאמרינן אם טמאים עודפים יעשו כולן בטומאה וכו'. והיינו אף הטהורים מותרין לעשות לכתחלה בטומאה וכו'. ואף דקיי"ל טומאה דחויה בציבור צ"ל כיון שכבר רוב עושין על כרחך בטומאה אין קרבן ציבור חלוק ומותר אף לכתחלה וק"ל. ועי' בסוגיא וכעת לא עיינתי כראוי:

הלכה ד

היו רוב הקהל זבים וכו'. ויראה ודאי דהרוב ג"כ אין עושין אף השני משום דאין ציבור נדחין ואין עושין לא ראשון ולא שני וק"ל. לכאורה יראה אם רוב זבין ומיעוט טהורין הטהורין עושין בראשון. אך דמקידושין (לז: בתוס' ד"ה אף וכו') יראה שם דנדחין לגמרי. ועי' מהרי"ט שהקשה זה באמת ועדיין צ"ע:

הלכה ה

בחי' כתבתי כי יש מקום לומר אם היו מיעוט טהורים ומיעוט זבין ורוב טמאי מתים הזבין יכולין לעשות פסח שני כיון שהטהורים יעשו הראשון בטהרה:

הלכה ו

היו ישראל שליש זבין וכו'. עי' צל"ח בחי לפסחים כתב שם הא דטמאין אינן עושין השני משום הגדילו זבין על הטהורין והוי רובא ורוב אין עושין פסח שני. והיינו דוקא אם הזבים באים לירושלים פסח שני. אבל אם אין באים שפיר עושין הטמאין מיעוטא. והוכחתו דקשה אמאי אמר רב שם ברוב זבין ומיעוט טמאי מתים הטעם דאין עושין בשני הואיל וציבור לא עשו בראשון ותיפו"ל דמצטרפין זבים לטמאים והוי רובא אלא ודאי כנ"ל. ובחי' שם כתבתי די"ל גבי שליש זבין וכו' ג"כ הטעם רק הואיל וציבור לא עשו בראשון וכמ"ש הרמב"ם כאן וניחא וק"ל:

כיצד משערים הפסח וכו'. צריך ביאור קצת אם השלוחים טהורים ומשלחים טמאים איך חשבינן בזה. וכעת לא עיינתי:

הלכה ז

וציבור שנטמא בספק וכו'. לכאורה היה לו לבאר דעושין בטומאה היינו בספק. אבל לא בטומאה ודאית כיון דהם רק ספק. ועי' בכ"מ שדבריו צריכין ג"כ ביאור קצת וצ"ע וק"ל:

הלכה ח

אפי' אכלו טמא מת מאימורין וכו'. עי' צל"ח שהקשה דלכאורה אף שאר טמאין שאכלו מן אימורין פטורין עיין שם:

הלכה ט

מוטב שיאכל בטומאת בשר וכו'. בחי' כתבתי דטמא מת בשביעי שלו דשפיר יכול לאכול בלילה רק מגזירת הכתוב שלא לשחוט עליו א"כ בכה"ג הותר ושם הארכנו:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה