אור ברסלב

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח· רבי אברהם טיקטין

הלכות קרבן פסח · פרק ג

פרק ב

הלכה א

משום שלום מלכות וכו'. עי' תוס' יום טוב פ"ח דפסחים שפי' טעם הרמב"ם דהוא סבר הא דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא היינו מדרבנן. אבל מן התורה לעולם יש ברירה ומשום שלום מלכות אוקמי אדאורייתא עיין שם. ובחי' בקונטרס ברירה הארכנו ג"כ בזה כי משמע מכל הפוסקים דהא דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה היינו מספק ושם הארכנו:

הלכה ב

והוא שיתן לו [רועה של] רבו וכו'. ועי' רש"י בסוגיא שפי' דאין לומר שיתנה ויאמר אף אם שניהם של רבו יהיה אחד פסח ואחד שלמים משום דלא אפשר יעו"ש. ולכאורה יראה הטעם משום סמיכה. עי' (פט א) ועדיין צ"ע קצת. וכעת לא עיינתי כראוי גם כי אין אתי ספרים וכאשר יעדנו בתחלת הענין ה' ישלח ישועה מהרה:

הלכה ד

ופטורין מלעשות פסח שני וכו'. עי' לח"מ שהקשה אמאי לא חילק בין קודם זריקה וכו' עיין שם מה שתירץ. ולכאורה החילוק צ"ע. והיה נראה לומר דהכוונה באמת דאמרינן שלא היה ספק כלל קודם זריקה אבל אם באמת נולד ספק קודם זריקה חייבין בפסח שני וצ"ע וק"ל. ועל תירוץ הלח"מ קשה טובא דסוף סוף בהך דחמשה שנתערבו עורות וכו' לא שייך תירוצו. אך יש לומר שם בלאו הכי אסור לזרוק משום בעל מום ואך א"כ מאי קאמר שם (פח א) מאן דמתני אמתני' כ"ש אברייתא. ולהלח"מ [צ"ל] בהיפוך. ולקמן אי"ה נזכיר עוד:

הלכה ח

שנים שנתערבו וכו'. עי' לח"מ. ועי' תוס' יום טוב משנה זו שכתב ג"כ דהרמב"ם פוסק כר' יהודה ולא כרבי יוסי עיין שם:

הלכה ט

חמשה שנתערבו וכו'. עיין היטב פסחים (פט א) ולכאורה צריך להבין מדוע כתב הרמב"ם רק הטעם משום זריקה ושפיכה וכו' ולא כתב משום מביאין קדשים לבית הפסול כמבואר שם. אך זה היה יכול לתקן שיתנה על מותר פסח כמבואר בש"ס שם. ואי משום סמיכה היה משכחת עכ"פ בקרבן נשים. אך זה קשה קצת אמאי לא קאמר משום חילוק מתנות דשלמים מתן ארבע ופסח מתן אחת. ואי משום דבדיעבד כיפר הרי בשפיכה ג"כ בדיעבד יצא בשאר קרבנות. ואפ"ה הואיל ולכתחלה אסור. א"כ כמו כן לענין חילוק מתנות. אך י"ל קצת ע"פ מה שהקשה המהרש"א שם בתוס' ד"ה הני מילי וכו' שהקשו תימה כיון דבדיעבד לא מעכב אמאי יכנסו לספק כרת. ותירצו משום דטפי עדיף ליכנס בספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן. והקשה ע"ז הכל טעמא [מאי] יקרבו ויסמכו ובמתן ארבע ובזריקה ויהיה הכל כהוגן רק אחד שלא כהוגן זה שחייב פסח עיין שם. ולכאורה דבריו תמוהין דהרי הנתנין בשפיכה שנתנן בזריקה לא יצא. ועי' בשער המלך כאן שהרגיש בזה. וא"כ ניחא מה דנקט הרמב"ם רק הטעם משום שפיכה וזריקה וק"ל:

ואגב נזכיר מ"ש המהרש"א שם שיעשו ג"כ סמיכה לכאורה ג"כ צ"ע אם נאמר סמיכה בכל כחו בעינן דהסוגיא שם אזיל למ"ד זה כמ"ש תוס' שם ד"ה ואילו וכו'. [ומ"ש תוס' שם ופלוגתא דתנאי היא פ' אין דורשין וכו'. עי' שער המלך לעיל (פ"ג מהל' מעשה הקרבנות) מה שפירש דברי תוס' אלו אשר לכאורה תמוהים כי לא נזכר שם כלל פלוגתא דתנאי עיין שם ותמצא נחת. גם שם תמצא הפלוגתא בין רש"י פ' כיסוי הדם דף פ"ה שיראה מלשונו שם שסובר [אנן] דקיי"ל נשים סומכות רשות אף בסמיכה בכל כחו אף דהוי עבודה בקדשים מ"מ רשות וזה מקצוע גדול וכן כתב הקרבן אהרן בשם רש"י בסדר ויקרא [דף מ"ג ע"א]. אבל תוס' בעירובין ובשאר דוכתי סוברים דפליגי רק בדרבנן אי שרי לסמוך ביד לבד. וכמו כן לענין תפילין ושופר עיין שם היטב. ועיין גם במג"א או"ח ריש סי' קכ"ח ובמ"ש שם קצת עיין שם ובדברי שער המלך הנ"ל שרוצה לדמות ולומר למ"ד רשות ה"ה אף בדברים שאין טעונין סמיכה אפ"ה רשות לסמוך עיין שם בזה צ"ע טובא וק"ל]. וא"כ קשה איך שייך לעבור על לאו דעבודה בקדשים אם זה פסח. וצ"ל דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת. אך זה צ"ע חדא הא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. ועוד הא עקירת הלאו והעשה אין באים כאחת דהרי הסמיכה היא קודם שחיטה. ועוד חזון למועד בזה אי"ה. ובחי' למס' ר"ה פ"ד הארכתי ג"כ קצת בזה. ועי' בס' טורי אבן פ"ק דחגיגה (ה א) עיין שם:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה