אור ברסלב

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח· רבי אברהם טיקטין

הלכות קרבן פסח · פרק ב

פרק א

הלכה א

אין שוחטין וכו'. עי' כ"מ ומל"מ הי"ג כתבו תוך הענין השייך לכאן. ומה שצ"ע קצת מדוע לא הזכירו כלל מהפלפול אם שה לבית אבות דאורייתא או לא. עי' פרק האשה (פח. תוס' ד"ה שה וכו' ודף צא: ד"ה איש זוכה וכו'). ועי' גם בגיטין פ"א. ובחי' לקונטרס ברירה הארכנו קצת בזה:

הלכה ג

עי' לחם יהודה כתב לדעת הרמב"ם אף דלאוכליו ושלא לאוכליו כשר מ"מ לכתחלה אסור. אבל רש"י סובר דהכי פירושו דוקא אם אין אחד מהן יכול לאכול כזית עיין שם היטב. ומ"ש הלחם יהודה הנ"ל צע"ג כאשר כתבו השיורי כנה"ג דזה דוחק. וקצת היה נראה כוונת הרמב"ם דאם אין יכול לאכול כל אחד מהם כזית היינו שאין בו כדי לחלק שיבוא על כל אחד כזית. לא אמרינן דאפשר שמוותר א' נגד חבירו ושפיר יכולין לאכול עכ"פ מקצת חבורה כזית ושפיר דמי קמ"ל דלא אמרינן הכי וצ"ע. ודע דמלשון רש"י שם יראה דהכוונה דוקא שאין יכולין לאכול כזית יחד. אבל אם יכולין לאכול כזית יחד שפיר דמי וזה צ"ע. ועי' שיורי כנה"ג הביא לשון רש"י עיין שם. אך מתוס' שם יראה שפי' דהכוונה משום חשש נותר והיינו אם אין יכולין לאכול הכל עיין שם. ובחי' שם כתבתי בזה ג"כ:

הלכה ו

יראה מלשון הרמב"ם אם שחוט לזרוק למולין ולערלים כשר. דוקא אם זרק למולין ולערלים פסול עי' בזה. ועי' בתוס' בסוגיא (סא. ד"ה ואיתקש) ובשאר דיבורים יראה קצת מדבריהם דיש שלא למנויו ואינו שינוי בעלים וכן להיפוך. ועי' מפרשים שם:

הפסח כשר ואין אדם יוצא וכו'. יראה שיש כאן ט"ס וצ"ל ואדם יוצא וכו' וכן איתא בש"ס דף עח עיין שם:

הלכה יא

עי' (פח א) דקאמר שם ש"מ יש ברירה ומשני שה לבית אבות מ"מ. ועי' תוס' שפי' דשה לבית אבות לאו דאורייתא עיין שם. וכתבו כדי לחנכן במצות מותר ולא נימא דהוי מאכילם בידים פסח שלא למנויו עיין שם. ועי' תוס' שם ד"ה אלא וכו'. שיראה מדבריהם דאם שה לבית אבות לאו דאורייתא ממילא א"צ מינוי כלל עיין שם. ועי' היטב בתוס' נדרים ובחי' הארכנו. ושם כתבתי כי יש סוברים דאף אם שה לבית אבות דאורייתא מ"מ הוי גזירת הכתוב ליקח בשביל בני ביתו הקטנים בלא דעתן ולא תלוי אפשר בברירה עיין שם היטב:

והממנה על שני פסחים אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון וכו'. גם בזה קשה טובא דהרי חזינן בדף (פח ב) במלך ומלכה דאמרינן שם ג"כ אוכל מן הראשון ואפ"ה רק משום שלום מלכות. וא"כ קשה כאן אמאי יאכל מן הראשון הא אין ברירה. ועי' לקמן פ"ג ה"א ובחי' הארכנו ג"כ בזה. וכעת ראיתי בס' צרור החיים כאן שפילפל קצת בזה:

הלכה יג

מי שחציו וכו'. עי' מל"מ מ"ש סוף ד"ה מי וכו'. והשתא בא רש"י לומר וכו'. יראה כי יש כאן איזה ט"ס וק"ל:

במל"מ. ד"ה תנן התם וכו' וק"ל למה לא הקשה ג"כ איכפל קרא וכו'. לכאורה צ"ע הרי [שפיר צריך קראי כיון] דהא דכופין את רבו הוא רק דרבנן וצ"ע וק"ל ובחי' על הרמב"ם (הל' מלכים פ"י ה"ז) הארכנו קצת בענין זה עיין שם:

במל"מ. ועיקרן של דברים וכו'. גם בזה הארכתי קצת בחי' לפסחים: שם סוף הדיבור וראיתי גרסא בס' הילקוט וכו'. יראה שיש כאן איזה ט"ס וק"ל: שם וראיתי בשלטי גבורים פ' הבא על יבמתו וכו'. בחי' לח"מ הארכנו קצת:

עוד רגע אדבר בהך דחצי עבד וכו'. הנה צריך להבין בטעם הדבר דלא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו וכו' דבשל רבו לא יאכל הטעם משום דאין דעת רבו להימנות חלק חירות על פסחו כמ"ש רש"י (קז א) ד"ה לא יאכל משל רבו וכו'. והא דלא יאכל משל עצמו היינו משום שאין חלק עבדות נמשך אחר דעתו כמ"ש רש"י (פח א) ד"ה כמשנה ראשונה וכו' עיין שם. והנה יראה לפי"ז ודאי אם רצון הרב למנות חלק חירות ג"כ על פסחו ודאי מהני. וכמו כן יראה אם שחט על עצמו קודם ששחט רבו ג"כ מהני. ואף דיראה לכאורה דאם שחט אח"כ רבו עליו ג"כ יוצא דוקא בשל רבו. מ"מ אם לא שחט עליו כלל רבו ודאי יוצא בשל עצמו. ועי' לעיל ה"י. וכן מוכח לקמן (פ"ג ה"ב) גבי עבד שאומר טלה שלי וכו'. ואף גם אם שחט רבו אח"כ עליו עדיין אין מבואר כ"כ אם צריך לצאת דוקא בשל רבו. עכ"פ אם לא שחט רבו כלל עליו ודאי יצא בשל עצמו. ועפ"ז קשה מה הקשה הלח"מ כלל כיון דמן התורה פטור איך יביא חולין בעזרה. ולהנ"ל י"ל כיון שתקנו חכמים שיביא העבד משל עצמו מסתמא אין הרב שוחט עליו וק"ל. ועי' ס' צרור החיים כאן שהקשה אם חציו עבד וחציו בן חורין פטור א"כ אמאי יאכל עבד בפסח עיין שם. וזה אינו קושיא וק"ל. ומשו"ה קשה ג"כ על תירוץ בנו של הרמב"ם דמשו"ה לא יאכל וכו' כדי שלא ימצא תקנה וישחררנו. ותימה לי הרי אם ישחוט קודם הרב שפיר יאכל וצ"ע.

הלכה יד

עי' שער המלך מה שפילפל כאן וכבר הארכנו בזה בקונטרס שליחות:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה