פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף קט:
נז) דף קט ע"ב בפסקא לא יפחתו לו מארבע כוסות וכו' עי' רי"ף ורז"ה. והרמב"ן השיב על הרז"ה דעיקר טעמו של הרי"ף משום דכל מצוה שהיא חובה עליו הוי כנמלך וצריך ברכה אחרת משא"כ תפילה שיכול להתפלל אחר אכילה וכו' ע"ש. וצריך להבין קצת סוף דברי הר"ן מה שסיים והכי מוכח בברכות דבש"א אומרים מברך על היין ואח"כ מזון וכו'. הנה לכאורה יראה כונתו דלב"ש ע"כ יברך בפה"ג ולא ישתה לס"ד שם בברכות ויברך בהמ"ז ואח"כ ישתה א"כ מוכח דכיון שדעתו על כוס זה הוי כמו יין קידוש או הבדלה שאין ברכת קידוש או הבדלה הפסק בין ברכת היין לשתי' ע"ש. אך זה א"א דהרי אף לס"ד שם הי' סבר דטעים לי' בידי' ע"ש. וצ"ל הרמב"ן רק להביא ראי' דבהמ"ז לא הוי סילוק רק מאכילה ולא משתי' דאל"כ לא הי' ראוי לברך בפה"ג ולטעום אף בידי' כיון שכונתו מיד לברך בהמ"ז והוי כמו הב לן וניברך. וצ"ל לפ"ז דסבר הרמב"ן כיון שאמר הב לן וניברך אסור לשתות אף בברכה. ועי' לעיל (קא:) תוס' ד"ה כשהן יוצאין וכו' ע"ש. גם צריך להבין לדעת הרמב"ן דאין הטעם בבהמ"ז משום סילוק רק משום הפסק למצוה אחרת. א"כ אמאי לא תקנו באמר בבהמ"ז לברך תחילה בפה"ג כמו בשאר מצות כמו שהקשו תוס' לעיל (קב:) ד"ה יקנ"ה וכו'. ומה שתי' דהוי סילוק לא שייך לדעת הרמב"ן וק"ל וצ"ע בכ"ז. גם קשה באמת על הש"ס דברכות פ' א"ד הנ"ל דפריך התם לס"ד על ב"ש הא המברך צריך שיטעום וכו'. ומאי פריך דילמא באמת סבר ב"ש שיברך בפה"ג על כוס בהמ"ז ויברך בהמ"ז ואח"כ ישתה בלא ברכה וק"ל: