אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף צה.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף צה.

דף צד.

כד) דף צה ע"א מתני' מה בין פסח ראשון וכו' עי' תוס' יומא. ומ"ל (פ"א מהק"פ) לענין אם פ"ש נשחט ג"כ אחר התמיד ע"ש:

כה) (שם) בגמ' ת"ל ועצם לא תשברו וכו' קשה אמאי לא הביא לא ישאירו וגו' דכ' תחילה בקרא ועי' צל"ח מה שכ' בזה:

כו) רש"י ד"ה קמל"ן וכו' מלשון רש"י יראה דהך תנא ותנא דאידך תני רבנן חדא נינהו. ולכאורה יראה דתנא דלקמן סובר מקרא דככל חוקת וגו' ממילא מרבינן הכל אף בלא משום כלל מוסיף על הפרט ועי' מש"כ במ"ק: כז) עי' צל"ח מה שפלפל כאן אם ת"ק ל"ל דאב"י א"כ מנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ודילמא עצם שיש בו מוח באמת רשאי לשברו הארכתי הרבה בחי' לסוגיא דזבחים בענין תנור מקדש:

כח) תוס' ד"ה מבעי' לי' וכו' בסוגיא אמרנו ליישב די"ל למ"ד פסח ראשון אפילו בדיעבד מעכב ביחיד א"כ ע"כ לא הקישא תורה לענין זה דהרי פ"ש ודאי לא מעכב מדכתיב איש איש וגו' עי' רש"י. וא"כ ס"ד דאף לכתחילה שרי. והארכנו עפי"ז לישב דעת הרמב"ם שפסק בפ"ב מהק"פ דפסח ראשון לכתחילה ביחיד היינו משום דפסק כר' יוסי התם ועכ"פ מקשינן פ"ר לשני עכ"פ לכתחילה מהדרינן ארבים וק"ל ואין להאריך:

כט) גמ' תנו רבנן יעשה אותו יכול כשם וכו' ולכאורה קשה הרי אי לאו על מצות ומרורים הוי ודאי מסתבר למידרש אותו למצות שבגופו כלעיל באידך ברייתא ונ"ל דבאמת הך תנא סבר דלא מידרש כלל אותו למצות שבגופו. ועפ"י דברים האלה אמרנו ליישב דעת הרמב"ם בפי' המשנה שיראה להדיא דבלא כלל מוסיף וכו' מרבינן הכל ע"ש:

ל) בתוס' ד"ה בכללי' דמצות וכו' מלשון תוס' כאן יראה ג"כ דסוברים אף בלא מצות ומרורים מלשון ככל חוקת הפסח הוי מרבינן אף השבתת שאור וכו' וע"כ דלא סבר כלל דלשון יעשו אותו משמע מצות שבגופו ודלא כת"ק דלעיל דנהי דפליג על אב"י היינו דסובר מכח כלל מוסיף על הפרט מרבינן אף שלה על גופו דלאו ייתורא הוא אבל הך תנא סבר דאף אי לא הוי פרט דלא הוי כלל מוסיף אפ"ה הוי מרבינן אף שלא על גופו ולאשר כ' במ"ק.

גם קשה קצת לתנא דלעיל ל"ל כל הנך פרטי כיון דכתיב לא ישאירו וגו' למעוטי מצות שלא על גופו דלא תיהוי ככלל מוסיף על מצות ומרורים וגו' א"כ קש ל"ל ועצם לא תשברו וגו' אבל לתנא דהכא יראה דל"ק כיון קרא ממילא משמע אף שלא על גופו א"כ ממילא לא הוי ממעטינן מלא ישאירו רק מה דדמי לי' וצ"ע:

לא) (שם) בגמ' בכללי' דלא ישאירו ממנו עד בוקר מאי קא מרבי לי' לא תוציא וכו' עי' רמב"ם שפסק דעל הוצאת הבשר לא מחייב כלל בפ"ש ועי' כ"מ שתי' כיון דלדידן לא הוי לא תוציאו ניתק לעשה לא דמי לכללי' ע"ש. ועדיין קשה עכ"פ הוי כש"כ וק"ל. ולדידי קשה עוד דלא חזינא לרמב"ם שהביא הך דפסח שני חייב משום אל תאכלו נא. וע"כ דהוא פסק כאידך ברייתא לעיל דלא דריש כלל הנך כללי ופרטי וק"ל ודוחק: קצת נסתפקתי אם גם בפסח שני הנך לאוי דערל ובן נכר לא יאכל איתנהו בי' עי' לקמן (צו.) בגמ' צדדים לכאן ולכאן וצ"ע וק"ל:

לב) בתוס' ד"ה בפרטי' קא ממעט ב"י וכו' מה דקשה מכאן לרמב"ם שפסק דלוקין על ב"י הארכתי בס' פתח הבית בדיני ב"י. ועי' רמב"ם שפסק דלא נתחייב בפ"ש על לא תוציאו. ועי' כ"מ שכ' טעם משום דהוא פוסק דלוקין על לא תוציאו א"כ לא דמי לכלל ע"ש. כבר כ' במ"ק דקשה לכאורה א"כ ס"ס כש"כ הוא. ועי' צל"ח שכ' דברי הכ"מ נכונים. ולדידי צ"ע ואולי אזכה עוד להבין:

לג) (ע"ב) רש"י ד"ה דוחין את השבת וכו' עי' תוס' יומא (נא.) שם הוכיחו דע"כ אין הטעם משום במועדו רק משום ככל חוקת הפסח ע"ש היטיב: לד) תוס' ד"ה לינה וכו' הארכתי בחי' לחגיגה ע"ש:

לה) מתני' פסח שבא בטומאה וכו' לדעת הרמב"ם דטומאת שרץ לא הותרה בציבור קשה אמאי לא תני ג"כ במתני' ט"ש אכן הרי הרמב"ם פסק מותרין באכילה. ועי' לח"מ שם:

לו) (שם) במתני' לא יאכלו זבין וכו' במתני' משמע דפטורין מכרת אבל עכ"פ אסורין ואפשר בלאו ועי' צל"ח. ולכאורה הי' אפשר לפרש דאסורין משום שלא למנויו בלא"ה. אך עי' רמב"ם שפסק דטמא שרץ מותר לאכול והוכחתו מדלא תני לה במתני' ע"ש. ולכאורה לא משכחת כלל בטמא שרץ לאכול דהרי לא נשחט עליו והוי שלא למנויו אך משכחת לה שנעשה ט"ש אחר שחיטה א"כ נסתר הנ"ל דכה"ג גם זב וכדומה אם נעשו אחר שחיטה יהא מותר אך כבר הארכתי לעיל בפרקים הקודמים בעניני טומאה בציבור די"ל בטמא שרץ אם נעשה בטומאה ברוב טמא מת מותר אף ט"ש לעשות דעיקר האיסור בטמא שרץ כיון שא"י לאכול בלילה דאכילת קדשים בטומאה יש בו כרת [משא"כ] ברוב טמאים כיון דעכ"פ ליכא כרת אף אם איכא לאו ס"ס עשה דפסח דחי דהוי עשה שיב"כ ואף דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עשה שיב"כ שאני ושם הארכתי ואכ"מ:

לז) (שם) בגמ' ר"א אומר יכול דחקו וכו' עי' לעיל (דף ס"ו) מש"כ שם ע"ש:

לח) (שם) ת"ל וישלחו מן המתנה וכו' עי' לעיל פ' אלו דברים כ' שם ליישב דעת הרמב"ם שפסק דמצורע חייב מלקות אם נכנס. וע"כ היינו משום דסבר כר"י שם וקרא דוישלחו וגו' אתי לכדר"א וכאן פסק דלא כר"א ע"ש מ"ש ליישב ע"ש:

לט) תוס' ד"ה כל היכא וכו' דעשה מיהא איכא וכו' לכאורה קשה הרי בלא טומאה איכא לאו בנכנס להיכל. וצ"ל דמ"מ הוי עשה ג"כ משום טומאה וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה