אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף צד.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף צד.

דף צג.

טז) דף צד ע"א בגמ' מפני גמלים וקרונות וכו' עי' רמב"ם פ"ה מהק"פ שפי' דעכ"פ הוי אונס ונ"מ לענין פסח שני וק"ל:

יז) (שם) בגמ' אמר רבא וכו' הארכנו בס' פתח הבית בענין שיעור מיל השייך לסוגיא זו:

יח) (שם) אמר לך אנא ביממא וכו' אי לאו דמסתפינא הייתי אומר הכי פירושא אנא ביממא וכו' היינו מהנץ ועד שקיעה וחשיב מעליה וכו' חוץ מזה. ויתיישב שפיר דמר נקיט אחד מששה היינו חוץ מקדמי וחשוכא ומר נקיט אחד מעשרה היינו עם הכל ולהנ"ל ניחא [אח"ז ראיתי כי הרגיש בזה הגאון החסיד מו"ה אלי' וילנר בחיבורו על או"ח סי' תנ"ט] ויתיישב בזה דעת קצת פוסקים עי' חק יעקב סי' תנ"ט וגם בזה כבר הארכנו במ"א: יט) (ע"ב) תוס' ד"ה ואין וכו' עי' לעיל (סט:) בצל"ח שם וכאן ובחי' שם:

כ) (שם) גמ' רבא אמר תנאי היא וכו' עי' רש"י ותוס' שפי' דהכונה כיון שיש עוד תנאים אליבא דר"א ממילא י"ל עוד תנא שלישי אליבא דר"ה שסובר מן המודיעים וכו'. ולכאורה קשה דהרי י"ל ודאי רבא סבר ג"כ אין דר"ח לטמא כדלעיל (צג:) דקאמר עולא הכי ומשמע דלית מאן דפליג רק לעיל היינו דנימא טמא אף שבאמת אינו בדרך רחוקה מ"מ יהי' נקרא רחוקה כיון שאין יכול לכנוס בזה אמרינן מש"ה לא מיקרי רחוקה כיון דעכ"פ אינו ברחוק אבל לר"א דסבר מעזרה ולחוץ [וכו'] א"כ ס"ס הערל או הטמא הרי הוא באמת עכ"פ חוץ לעזרה וס"ס הוא במקום רחוק ואפ"ה סבר אביי אין דרך רחוקה לטמא זה לא ניחא לי' לרבא דס"ס הוא במקום רחוק וכיון דמשכח תנא לר"א דסבר ממקום אכילתו היינו חוץ לירושלים א"כ משכחת שפיר בערל וטמא שהם תוך ירושלים ולא הוי ברחוק מש"ה חייבין וא"צ תנא שלישי והבן:

אך יראה דהוקשה להו לתוס' הרי ערל ג"כ יכול לכנוס לעזרה דוקא ר"ע סובר ערל הוי כי טמא עי' חגיגה (ד:) וביבמות ר"פ הערל א"כ ע"כ רבא ל"ל כלל הך דרך רחוקה לטהור וכו' א"כ הקשו שפיר. אך לפ"ז קשה א"כ מאי הקשו תוס' ד"ה ואין דרך וכו' טמא וערל חייב וטהור פטור ומאי הקשו מערל עכ"פ בשלמא מטמא הקשו שפיר דהרי טמא באמת לר"א היא בדרך רחוקה אבל מערל לא קשה דאם הוא באמת בדרך רחוקה פטור. אך אפשר כיון דס"ס חזינן דאין לטמא אף שהוא באמת ברחוק א"כ כמ"כ ערל. וגם צריך להבין מה שהקשו תוס' מטמא לאחר שיטהר וכו'. ועי' מהרש"א שפי' אחר שיטבול ע"ש. וקשה מאי הקשו תוס' לפ"ז הרי טבול יום ג"כ אין דרך רחוקה לטמא וחייב. ואפשר כוונתם לא באותו אדם עצמו אלא טמא חייב בדרך רחוקה וטהור פטור וצ"ע. ועדיין קשה לרבא דל"ל דרך רחוקה וכו' א"כ לפ"ז תיקשי איך שוחטין על טבו"י אף דשרץ הא הוי דרך רחוקה וגם טמא שרץ אף שלא טבל חייב כרת אם לא שחטו פסח הא הוי דרך רחוקה אך י"ל רבא סבר כל שאינו יכול לכנוס בשעת אכילה וכר"י לעיל (צב:) אך עדיין קשה הרי לפ"ז לר"א עכ"פ דאית לי' דרך רחוקה מעזרה ולחוץ א"כ לדידי' ודאי טמא שרץ אף אחר טבילה ומכ"ש קודם טבילה פטור מכרת א"כ קשה לעיל (סט:) דפריך הש"ס לר"א מהא דטמא שרץ דמרבינן מוהאיש וכו' דחייב כרת וע"כ היינו משום דסבר הש"ס דאין מי שיחלוק אהא כמ"ש תוס' לעיל (צב:) ד"ה אלו פטורין וכו' וא"כ הרי ר"א דמתני' ע"כ פליג וכבר כ' זה לעיל בחי' (דף ס"ט) הנ"ל ועי' צל"ח שם הקשה ג"כ זה ושם הארכתי:

כא) אכן נראה לישב עפמ"ש לעיל דף הנ"ל לפרש כונת תוס' ד"ה מיחזי חזי יכו' שהקשו הא ערל נמי חזי ועי' מהרש"א שם. וכ' שם אף דאסיר לשחוט על ערל מ"מ ס"ם קשה הא הוא בדרך רחוקה ואי משים אין דרך רחוקה לטמא הרי הקשו תוס' כאן בד"ה אין דרך יכו' וכי עדיף טהור וכו' ות"ל נישום כל הראוי לבילה וכו' [ועי' צל"ח לעיל דף ס"ט הנ"ל שהקשה מאי שייך משום ראוי לבילה ת"ל א"כ מ"יד ודאי ראוי לבילה ומדוע חייב כרת ע"ש. ע"כ צ"ל דס"ס מזיד מדוע באמת אין עושה פסח משא"כ טהור שהיא בדר"ח שיש לו טעם שלא לעשות הפסח ועדיף מכח שראוי וכו' וק"ל] וא"כ הקשו שם שפיר דס"ס ערל ג"כ ראוי לבילה וא"כ יפטור מכח דר"ח כיון שראוי למול ע"ש מה שתי' אך שם דוחק קצת לפרש כן בכונת תוס' וכאשר כ' שם. עכ"פ י"ל רבא סבר ג"כ אין דר"ח לטמא רק בערל הוקשה לו הא ראוי לבילה ולא סבר כתי' תוס' שם לכך הוכרח לתרץ תנאי וכו' אבל בע"ש לכ"ע חייב כרת כיון דאף טבו"י אסור לכנוס א"כ אין ראוי והבן זה:

ועי' רמב"ם פ"ב מה' חגיגה שם פסק ערל אסור לכנוס למקדש ע"ש. וכן פ"ב מה' ב"מ ועי' לח"מ ה' חגיגה הנ"ל שכ' דרמב"ם סובר לכ"ע אסור לכנוס ערל דלא כדמשמע מש"ס דחגיגה ע"ש שהאריך להוכיח מנ"ל לרמב"ם הא. ולכאורה י"ל שפיר דדחיק לי' לרמב"ם לפרש כרבא דאיכא תלתא תנאי לכך סובר הא דאין דר"ח לטמא אף רבא מודה רק הי' קשה ש בערל לר"א כיון שהוא באמת בדר"ח הא' פטור ואביי סבר לא בכי הא אין דרך וכו' בזה פליג רבא. וא"כ ניחא שפיר כיון דאיכא תנא עכ"פ אליבא דר"א חוץ ממקום אכילתו חוץ לירושלים א"כ ל"ק מערל דס"ס אפשר דאיירי שהוא בירושלים ונהי שאסור לאכול ס"ס אינו במקום רחוק והבן. ומעתה הי' קשה לרמב"ם ת"ל בלא"ה לא קשה מערל דדלמא סבר כרבנן דאמרי ערל מותר לכנוס א"ו דכ"ע מודו בהא ודלא כש"ס דחגיגה וק"ל. ומה שיש לפלפל בדברי תשו' שאג"א כ' בחי' על הל' ק"פ:

ודע דלכאורה יש לספק קצת נהי דאנן פסקינן דלא כר"א מ"מ יש לספק לדידן דנהי דטבו"י שלא שחט חייב כרת אף דאנן פסקינן שא"י לכנוס בשעת שחיטה וטבו"י ג"כ א"י לכנוס אפ"ה חייב ע"כ משום אין דר"ח וכו' עי' לעיל (צג:) אך אם הטבו"י או הטמא שרץ באמת חוץ למודיעים אי נימא בכה"ג לא אמרינן אין דרך רחוקה וחייב או לא וצ"ע קצת:

כב) עוד צריך ביאור לדעת הרמב"ם שפי' בפי' המשנה דלר"א היינו עכ"פ שהי' אנוס תחילה על הדרך ורבנן פליגי דזה לא מיקרי דר"ח ע"ש ונ"מ דאי משוה דר"ח פטור אף שעדיין זמן שחיטה כיון דעכ"פ תחילת זמן הי' פטור משא"כ אי משום אנוס ע"ש. וא"כ קשה מה פריך הש"ס מערל הא הי' יכול למול תחילה ועי' צל"ח מ"ש בזה. וקצת נ"ל די"ל הרמב"ם לשיטתו אזיל שפי' דר"ח דעולא כל שא"י לכנוס בשעת שחיטה היינו תחילת שחיטה וצריך שיהי' בשחר מן המודיעים ולחוץ וא"כ קשה אמאי לא נימא כיון שהי' בתחילת שחיטה בחוץ פטור ואי משום שהי' יכול לכנוס קודם שחיטה א"כ נימא כיון שהי' יכול לכנוס אתמול יהי' חייב ומה יועיל אם ה' בשחר חוץ למודיעים וע"כ צ"ל דסובר דעכ"פ משחר מתחיל זמן החיוב וא"כ קשה לר"א הא הי' יכול ליכנוס תחילה ודוחק לומר דפליג בהא דר"א סבר דהחיוב מתחיל רק מזמן שחיטה זה דוחק א"ו דר"א איירי ג"כ באנוס רק ר"א סובר דדרך רחוקה דכתיב בקרא איירי שהי' בתחילת שחיטה מאסקופה ולחוץ ומה שצריך אניס תחילה דאל"כ הי' יכול לכנוס ות"ק סבר דצריך דוקא דרך רחוקה בשחרית והבן:

כג) גם באמת צריך ביאור לפי' הרמב"ם לעולא כל שא"י לכנוס בשעת שחיטה היינו תחילת שחיטה א"כ מתני' דתנן דר"ח כל שהוא מן המודיעים וכו' והיינו בשחרית ור"א דחמר מאסקופה ולחוץ היינו בשעת שחיטה א"כ לא איירי בגוני חדא ואם נאמר דאיירי באנוס יראה דלא קשה כ"כ ומעתה י"ל אביי ורבא סברי כמ"ד כל שא"י לכנוס בשעת אכילה א"כ לדידהו לא מצינו כלל מאן דסבר דבשחרית מתחיל החיוב דמן המודיעים היינו בתחילת שחיטה ולדידהו לר"א אף אם לא הי' אנוס כלל פטור כיון דהי' פטיר בתחילת שחיטה ופריך שפיר והבן:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה