אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף צב.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף צב.

דף צא:

נה) דף צב ע"א בתוס' ד"ה אבל ערל וכו' באמת צריך להבין קצת להמבואר בחגיגה (כא) אונן ומחו"כ צריכין טבילה לקודש. ומפרש שם (כד:) הואיל ואסירי אצרכו' טבילה. ועי' רמב"ם בה' אה"ט שביאר דחיישינן שמא לא נזהרו יפה במגע הואיל ובלא"ה אסירי א"כ מה"ט הי' לנו להצריך גם לערל טבילה וצ"ל דא"כ הי' לנו להחמיר ג"כ לטומאת שבעה ולהצריך הזאה וכולי האי לא עבדינן ובשלמא התם באונן ומחוסר וכו' אינהו ודאי נזהרו מטומאת שבעה כיון דידעו דבלילה יהי' מותרין משא"כ בערל וק"ל: ועי' ברמב"ם פ"ו מהק"פ שכ' סתם ערל מותר ולא כ' שצריך שיטבול ע"ש:

עיין לח"מ שהקשה על הרמב"ם שכ' אונן צריך שיטבול אמאי לא כ' ג"כ במחו"כ ע"ש. ונ"ל כיון דעיקר הטעם שמא נגע בטומאה ועי' לעיל (נ"ט תוס' ד"ה עשה דפסח וכו') שהקשו שם נימא בעידנא דמעיקר לאו וכו' ותי' לחד תי' ששחטו את הפסח כבר וא"כ מקיים העשה עכשיו ע"ש. ומעתה י"ל ע"כ בטלו רבנן טבילה זו דמחוסר וכו' במקום פסח דאל"כ אם נזדמן שלא הביא זה כפרתו עד אחר תמיד א"כ ע"כ צריך לשחוט תחילה הפסח משום קו' תוס' הנ"ל. וא"כ אם נאמר לו לטבול אחר שיביא כפרתו א"כ יאמרו הפסח נשחט על טמא שרץ לכך אף אם הביא כפרתו קודם התמיד דיכול לטבול ולשחוט אח"כ הפסח לא חלקו חכמים משא"כ באונן יכול לטבול ואח"כ לשחוט הפסח וק"ל. נו) (שם) בגמ' ערל הזאה ואיזמל וכו' הרמב"ם פ"ו כ' טעם לדבר הזאה הואיל והוא ביום י"ג. לדעת הרמב"ם דאין שוחטין על טבו"י של טמא מת א"כ עדיין אין זמן פסח. וגבי ערל כ' הטעם משום דעדיין אינו חייב במצות קודם טבילה. והוסיף עוד דאינו חייב לטבול עד שיבריא ועי' בכ"מ שתפס לעיקר טעם הראשון לכך תמה על הראב"ד ע"ש. ולדבריו קשה ל"ל לרמב"ם טעם ב' הואיל ואינו חייב וכו' וק"ל:

נחזור לענינינו הראב"ד השיג על הרמב"ם ופי' הלח"מ דבריו היינו דהי' סובר כונת הרמב"ם הואיל ועדיין לא שחטו הפסח לזאת הקשה ממצורע. ותמהו עכ"פ על הראב"ד הרי כונת הרמב"ם ברור הואיל והוא ביום י"ג ע"ש. ולדידי קשה טובא לדעת הרמב"ם מה טעם יתן באיזמל אמאי העמידו דבריהם במקום כרת דהא מילת בניו מעכבו ועי' רש"י היטיב [אח"ז ראיתי כי אין זה קו' דבלא"ה דברי רש"י צ"ע קצת די"ל כיון שהוא אנוס ממילא מותר לשחוט הפסח ואין מילת בניו מעכב עי' בחי' פ"ט מהק"פ ע"ש אף דקשה א"כ מאי במקום כרת איכא הא חיוב אב למול את בנו אינו בכרת. צ"ל כיון דמ"מ בגוף מילה איכא כרת שייך לומר כן. וא"כ לא קשה כלל על הרמב"ם וק"ל. ומה שיש לישב דברי רש"י הארכתי שם בחי' הנ"ל ועי' שעה"מ שם ע"ש]. ועוד קשה לי לדעת הרמב"ם עי' בעירובין פ' הדר (ס"ח.) גבי האי ינוקא דאישתפיק חמימי וכו' דאמר אביי התם בעינא לאתובי למר הזאה וכו' ומאי פריך שאני הזאה דאין זמן פסח עדיין וכבר הארכתי בזה פ' אלו דברים ע"ש. ונ"ל ודאי עיקר כונת הרמב"ם משום בעידנא דמעיקר וכו' רק אילי הי' בי"ד והי' הדין שוחטין על ט"ש או על ט"מ דהא לדעת הרמב"ם תלי הא בהא אם אין שוחטין על טמא שרץ או על טמא מת בשביעי שלו ג"כ אין שוחטין על טבול יום של טמא מת וא"כ אילו הי' שוחטין על ט"מ בשביעי א"כ הי' לנו לשחוט הפסח תחילה ואז הי' שפר בעידנא וכו' כמ"ש תוס' לעיל (נט) כנ"ל ולכך כ' הרי הוי בי"ג וק"ל. וא"כ קו' הראב"ד שפיר מן מצורע. אכן לדעת הרמב"ם י"ל שפיר כיון דשוחטין על טבו"י של בעל קרי א"כ שחטינן הפסח תחילה והוי שפיר בעידנא דמיעקר וכו' ומיושב הכל היטיב וא"ל א"כ אמאי התירו בית הפרס ת"ל בעידנא וכו' ז"א דהרי כ' תוס' לקמן דאף לשאר מצות מותר ע"י ניפוח רק עיקר החידוש הואיל ואם אכל פסח בטומאה חייב כרת וא"כ אז וקיים שפיר העשה והבן זה. ומה שיש לפקפק ע"ז דא"כ הי' לו לרמב"ם לבאר גבי מצורע דצריך שישחוט הפסח תחילה י"ל בקל. גם י"ל כיון דיכול לשחוט הפסח תחילה וע"כ ידחה דברי חכמים ע"כ לא חילקו חכמים כלל והתירו לגמרי וק"ל:

נז) (שם) בגמ' אונן הא דאמרן וכו' בחי' להלק"פ הארכנו הרבה וכאן נזכיר רק מה דקשה איך תאמר אונן לא העמידו דבריהם וכו' ות"ל אף אי הוי דאו' הי' ג"כ הדין שמותר לאכול משום דאתי עשה שיש בו כרת ודחי הלאו דלא אכלתי באוני ממנו ואי משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש הרי יראה מתוס' זבחים (לג: ד"ה לענין מלקות וכו') שהקשו שם הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ותי' משום דעשה שיב"כ דחי וכו'. ואכתי תיקשי מל"ת שבמקדש וע"כ משום דפשיטא להו דעשה שיב"כ דחי ומש"ה לא הקשו רק מכח עשה ול"ת ואפ"ה תי' משום עשה שיב"כ. ועי' זבחים (ק':) תוס' ד"ה אמר ר"ח וכו' שם הקשו באמת איך מוכח מר"ש דאנינות לילה דרבנן דילמא אף אי דאו' הא עשה דפסח דחי יע"ש. וע"כ דפשיטא להו דלא אמרינן בכי הא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. אך תוס' כ' שם זה דאם נימא דדוחה עשה דהקרבה באנינות א"כ מנ"ל דסבר אנינות לילה דרבנן אבל עכ"פ קשה הכל טעמא מאי אמאי לא דחי דהרי ודאי עשה דחי ולא אמרינן אין דוחה עשה שבמקדש דהרי מבואר לעיל (נ"ט.) מחו"כ מביא כפרתו אחר תמיד ודחי עשה דפסח עשה דהשלמה. ואי משום די"ל ל"ת עדיף א"כ מאי הקשו כלל מאנינות לילה הרי אי הוי דאו' הוי לאו וע"כ דסברי דאין לחלק בעשה שיב"כ א"כ קשה הכל טעמא מאי וכבר כ' זה בחי' על הק"פ פ"ו ה"ט ע"ש:

גם הקשינו שם לפי המבואר בזבחים למסקנא שם (ק"א:) אמר רבא כאן ששחטו וזרקו עליו קודם שמת לו מת וכו' א"כ הא דאונן טובל ואוכל פסחו היינו ששחטו וזרקו וכו' קודם שמת לו מת א"כ קשה מאי עשה שיב"כ איכא הרי כבר שחטו. ונהי דקאמר התם קסבר אכילה מעכבא עי' תוס' שם שפי' הכונה מעכב אם אינו ראוי לאכילה ע"ש א"כ ס"ס ליכא כרת. ולרמב"ם ניחא שפי' שם שחטו קודם שמת וכו' היינו שלא נודע לו אז וא"כ ניחא. אך לפ"ז א"כ אם באמת שחטו קודם אסור לאכול בלילה. וזה לא משמע מפוסקים. וע"כ צ"ל ס"ס כיון דאיכא כרת בשחיטה אם אין ראוי לאכול שוב לא חלקו חכמים ואף אם הי' ראוי בשעת שחיטה התירו לו חכמים גם אם נעשה אונן אח"כ ולפ"ז ניחא דאילו הי' דאו' לא הי' מותר וק"ל:

נח) (שם) מצורע וכו' עי' תוס' ד"ה ואמר ר"י וכו' ועי' תוס' זבחים (לג.) שם צידדו קצת לומר די"ל דפליגי אי ט"י דזב כזב דמי ע"ש. ולכאורה קשה אם נאמר דהברייתא סברי דהוי דאו' א"כ מאי קאמר דהוי עשה ת"ל זב למחנה לוי' הוי עשה ול"ת [וכן הקשו תוס' זבחים (ל"ב:) בד"ה ור"י אמר וכו'] אך י"ל אפ"ה דתי וכאשר כ' לעיל דעשה שיב"כ דחי עשה ול"ת [ובאמת דברי תוס' דלעיל סותרין לדברי תוס' הנ"ל וק"ל] ועכ"פ קשה לי גם כאן מאי קאמר לא העמידו דבריהם במקום כרת וכו' ת"ל אף אי הוי דאו' ג"כ הוי דחי ע"ש. אך י"ל דנ"מ שמותר לילך להר הבית אף קודם שנשחט הפסח דבעידנא דמעיקר וכו' עדיין לא קיים עשה. ולחד תי' בתוס' לעיל (נט. ד"ה אין לך וכו') שכ' דוקא אם שחט פסח קודם וכו' ע"ש. א"כ ניחא דבדרבנן מותר אף תחילה וכו' וק"ל:

אך לפ"ז א"כ קשה הרי מסיק שם בזבחים רבינא אמר לענין מלקות וכו' וכ' תוס' משום דעשה דחי וכו' א"כ ע"כ איירי או ששחטו פסח תחילה או דעשה שיב"כ א"ל בעידנא וכו' וא"כ הדר קשה אף אי הוי דאו' אפ"ה דחי כמו ביאה במקצת. אך י"ל דסבר רבא כתי' קמא דהש"ס שם הואיל ואישתרי אישתרי וכו'. ועי' רמב"ם פ"ג מה' ביאת מקדש שם פסק ביאה במקצת הוי רק איסור דרבנן. ולפ"ז י"ל הכונה בלא"ה דהרי התירו ביאה במקצת וזה אי הוי דאו' הוי ג"כ כרת ולא דחי עשה שיב"כ ל"ת או עשה של כרת. א"כ ניחא שפיר דאמר לא העמידו דבריהם וכו'. ומאי דקשה לפ"ז מ"ש הראב"ד פ"ו מהק"פ שם במצורע הטעם דלא העמידו וכו' דוקא אם באיסור דרבנן יוכל לבוא ג"כ לידי כרת העמידו וכו' וכאן במצורע לא יוכל לבוא לידי כרת ע"ש. וקשה הרי ביאה במקצת שפיר יוכל לבוא וכו'. וצ"ל ג"כ דסבר כתי' קמא שם וק"ל:

נט) ועפי"ז אמרנו ליישב דעת הרמב"ם פ"ו מהק"פ שכ' טעם למה בהזאה העמידו דבריהם משום דעדיין לא הוי זמן שחיטת פסח. והבין הראב"ד דהכונה בעידנא דמיעקר וכו' והקשה א"כ מצורע אמאי לא העמידו וכו'. ותירצנו שם דבהזאה א"א לשחוט הפסח קודם משא"כ במצורע כיון דאפשר לשחוט קודם הפסק הוי בעידנא. אך הקשינו שם א"כ הי' לו לרמב"ם לבאר במצורע שצריך דוקא שישחוט פסח קודם ולהנ"ל י"ל ודאי מצורע אף אי הי' דאו' ג"כ הי' דוחה רק עיקר סברת רבא משום ביאה במקצת וכדעת הרמב"ם שסובר ביאה במקצת אסור מדרבנן. והא דאמר רבינא התם לענין מלקות איתמר היינו מכות מרדות וזה אי הי' דאו' לא הי' נדחה כיון דיש בו כרת כנ"ל ולא סבר הואיל ואשתרי וכו' אבל לדידן י"ל כתי' ראשון בש"ס שם ומשום הואיל ואשתרי וכו' וא"כ מש"ה במצורע לא העמידו דמשום ביאה במקצת אמרינן הואיל ואשתרי ומשום מחנה לוי' אף אי הי' דאו' הי' דוחה והבין. א"כ י"ל הרמב"ם פוסק הואיל והותר וכו' וניחא כנ"ל. ועי' יבמות (ח.) תוס' ד"ה רבא אמר וכו' הקשו הא צריך קרא דלא נימא הואיל וכו' ותי' רבא ל"ל הואיל וסבר ביאה במקצת לא שמה ביאה כלל. ועי' ס' רשפי אש פ' בהעלותך הקשה מנ"ל לתוס' הא דילמא סבר כרבינא דמסיק כי אתמר למלקות וכו' ע"ש תי' בתי' נכון ולהנ"ל י"ל בלא"ה דהרי רבא הכא קאמר לא העמידו וכו' וקשה קו' הנ"ל הרי אף בדאו' הי' מותר משום עשה דוחה וכו' וע"כ כפי' הנ"ל דעכ"פ לא העמידו וכו' בביאה במקצת וא"כ ע"כ רבא ל"ל דרבינא דהוי דאו' וק"ל. ועכ"פ כ' תוס' שם ג"כ דרבא ל"ל הואיל וא"כ ניחא טפי כנ"ל וק"ל:

ס) ואגב נזכיר מ"ש הצ"ק שם בזבחים (לב:) בתוס' ד"ה ור"י אמר וכו' ליישב מה דקשה בדבריהם שהקשו האיך עשה דחי ל"ת ועשה. וסותרין דבריהם למה שכ' (לג: ד"ה לענין מלקות) דעשה שיב"כ דחי שפיר ל"ת ועשה. ופי' דכונת דבריהם דאכתי מאי מתרץ הש"ס הואיל והותר וכו' ת"ל נהי דהותר לצרעתו דהוי רק עשה משא"כ לקריו אם טבו"י דזב כזב דמי א"כ הוי עשה ול"ת ולא שיין מתוך כיון דזה חמור ממצורע ע"ש. וזה לא הבנתי כעת חדא דהרי במצורע יראה יש ג"כ עשה ול"ת עי' רמב"ם. וגם אף אי טבו"י דזב לאו כזב וכו' מ"מ יראה אם נכנס למקדש עכ"פ הוי עשה ול"ת וכעת לא עיינתי היטיב ועכ"פ נראה כי תירוצו דחוק:

סא) רש"י ד"ה דרך חצירות וכו' לכאורה קשה הא דעת רוב הפוסקים דנהי דמילת זכריו וכו' מעכב היינו דוקא שלא באונס אבל אם הי' אונס רשאי לשחוט עי יבמות פ' הערל ואכ"מ. א"כ קשה כיון שאסור להביא הסכין א"כ הוי אנוס ולא נדחה הפסח וצ"ל כיון דמדאו' ש"ד לא מיקרי אנוס. ועי' שעה"מ פ"ט מהק"פ הרגיש בזה ודחה תי' זה משום דתני כשם שאין מביאין דרך ר"ה וכו' משמע בחדא מחתא דג"כ נדחה הפסח והא הוי אנוס ע"ש. וזה י"ל וק"ל. ובחי' להק"פ הארכנו בענינים אלו:

עי' רמב"ם שלא הביא הך דאיזמל רק לענין שבת ולא לענין פסח. ולכאורה צ"ע הרי עיקר רבותא דדחי פסח אף דהוי עשה שיב"כ. וקצת נראה ליישב די"ל דסבר הא דאמר כאן העמידו וכו' ולא אמרינן כיון דהוי אנוס יכול לשחוט פסח כנ"ל. וצ"ל דרבא סובר כיון דאיסורא רק מדרבנן לא אמרינן כדאו' דמי. ועי' תוס' קידושין (נ"ה.) ד"ה אלמא וכו' שכ' שם דסוגיות חלוקות דהמקשה שם בקידושין הוי סבר לא אמרינן דרבנן כדאו' דמי אבל אנן פסקינן דרבנן כדאי' מדרב גידל המקדש בחיטי קורדנייתא ע"ש. א"כ לדידן לא משכחת הך דינא ושפיר השמיטו הרמב"ם וק"ל:

סב) (ע"ב) גמ' בודקין בית הפרס וכו' עי' ס' שאילת שלום פ' אמור פילפל בסוגיא זו וכדומה אשר רמזתי במ"א:

פרק תשיעי א) בתוס' ד"ה אלו פטורין וכו' וא"ת תיקשי מתני' לרב וכו' לכאורה אמאי לא הקשו מקרא לרב דא"כ ל"ל בדרך רחוקה ונ"ל דסובר אם זרק לא הורצה או לפוטרו מכרת ועכ"פ בדרך רחוקה פטור מכרת וא"כ איך כייל קרא טמא ודר"ח יחד דהרי טמא בשביעי חייב כרת וצ"ל הא כדאיתא וכו' או נימא קרא לא איירי כלל לענין כרת וסבר אם זרק לא הורצה וצריך קרא לדר"ח דאי עביד לא שבקינן לי' וטמא צריך לגופי' דאף בשביעי אסור וק"ל. ועי' צל"ח שהרגיש בקו' הנ"ל ובדבריו שם יש לפקפק: ב) עי' מהרש"א שהקשה א"כ מדוע לא אמר משה לטמאים אם לא תטבלו ותעשו פסח תהי' בכרת ע"ש. ולכאורה הרי יכולין לעשות פסח שני ותלי' בפלוגתא דרבי ור"נ לקמן דלר"ח ב"ע לקמן אף אם לא יעשו פ"ש בשוגג ג"כ יהי' פטורין. אך לרבי ור"נ עכ"פ אם לא יעשו בשוגג יהי' חייבין ולדעת רש"י לקמן אף אם יעשו בשני אם הזיד בראשון חייב ועי' ס' משנת דר"ע הרגיש בזה אך בלא"ה ס"ס לכ"ע טרם שעושה השני הוא בחיוב כרת כמו לענין מילה דכ"ז שלא מל עצמו הוא בכלל חיוב כרת אף שיש לו עוד זמן למול כל ימי חייו ועי' יו"ד סי' ר"ס ע"ש:

ג) ברש"י ד"ה א"כ למה וכו' מרש"י יראה שפי' מתני' למ"ד אין שוחטין וכו' דלמ"ד שוחטין וכו' א"כ איירי בששי א"כ קשה גם אטמא פשיטא אי בעי למיעבד וכו' הרי נפיק לה מאיש לפי אכלו א"ו דאתי כמ"ד אין שוחטין א"כ תיקשי קו' תוס'. אך י"ל דקאי למ"ד שוחטין ואפ"ה סובר רש"י דלא קשה דנפקא לן מאיש לפי אכלו וגו' די"ל אפ"ה הוי ס"ד דמלפי אכלו ממעטינן רק מי שא"י לאכלו כגון חולה וכדומה אבל כה"ג הוי רק ארי' הוא דרביע עלי' הוי' ס"ד ש"ד. ולכאורה מוכח לומר כן דהרי ה"ס קשה למ"ד שוחטין וכו' א"כ נהי שתי' תוס' לקמן ד"ה דאי בעי למיעבד וכו' בטמא וגו' צריך לענין איש נדחה ואין ציבור נדחין או לענין דלא נימא אף פסח שני לא יעשה דהוי רק תשלומין עי' ר"ה אלא למה נאמר וכו'. ועי' תוס' לעיל (סט) ד"ה שוחטין וכו'. אך עדיין קשה על הטמאים גופי' אמאי שאלו למה נגרע וגו' הרי ידעינן לה מאיש לפי אכלו וגו' וגם מדוע אמר משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' וגו' הרי נפקא לן מלפי אכלו וכן הקשה בתשו' שאג"א (סי' ס"ה) וכן הקשה הרשב"א בחי' לסוכה (דף כ"ה) וכבר הבאתי זה בכמה מקומות לעיל. וא"כ ע"כ צ"ל כנ"ל. אך אין מוכח די"ל כאשר הבאתי לעיל דף פ"ט ואין להאריך:

ד) (שם) מתני' שאלו פטורין וכו'. עי' רמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו שפסק דטמא וכו' אף אם לא עשה פ"ש פטור אף לרבי ע"ש. ולכאורה כפי הנראה דהי' קשה לו פשיטא דטמא וכו' פטור הרי לא גרע משגג או נאנס. אך לא נראה דהרי לא כתיב בקרא בשגג וכו' דעושה פ"ש רק יליף מהכא. ובחיבורי על הק"פ כ' בזה ואין עת האסף פה:

ה) (שם) גמ' מכלל דאי בעי עביד וכו' לכאורה קשה הרי יכול לבוא בצבים ופרדים וא"כ ס"ס יכול לעשות אך יראה דז"א דא"כ למאי הלכתא נקט התנא ולא עשה וכו' פשיטא דאם עשה בראשון לא יעשה השני בשלמא אם קאי על אונן חייך שפיר טמא וכו' או אונן כן בסיפא שגג או נאנס או מזיד אבל אם ולא עשה דרישא קאי אדרך רחוקה למאי צריך זה פשיטא אם עשה כבר לא יעשה עוד. ומטעם זה ל"ק ג"כ על הרמב"ם שסובר דר"ח היינו כל שא"י לכנוס תחילת זמן שחיטה. א"כ מאי פריך הרי יכול לבוא ולעשות אח"כ. א"ו כנ"ל. ועי' צל"ח שפילפל בזה בקו' זו בתי' שונים. ולדעתי א"צ וק"ל. ובגוף הדין אם נימא כיון שלא הי' באפשרי לעשות בתחילת זמן שחיטה אפשר שוב לא יעשה אח"כ. כדומה כ' בזה בחי' על הק"פ:

ו) תוס' ד"ה ה"נ אונן וכו' ולעיל ה"מ למינקט העמידו וכו' בנקבר קודם חצות וכו'. לכאורה זה צריך ביאור. ועי' לקמן דף צ"ח ומ"ש שם. ובחי' על הק"פ ע"ש:

מה ששייך לדף (צא:) מתני' האונן וכו' ודברי רש"י ותוס' אשר יש לפלפל בזה בהך דדף (צב.) אונן לא העמידו וכו' ובדף (צח.) חצות קבעי' וכו' הארכתי בחי' להל' ק"פ ע"ש:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה