פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף צא:
נג) ע"ב גמ' אשה בראשון וכו' עי' רמב"ם ופ"ה ה"ח) שפוסק נשים בשני רשות ואפ"ה פוסק בפ"ב ה"ד עושין חבורה שכולה נשים וכו'. וקצת נ"ל דודאי צריך להבין ל"ל לש"ס למימר לר"ש במכסת נפשות לריבוי טפילה ת"ל ר"ש סבר נשים סומכות רשות ובני ישראל לא אתי למעוטי רק מחובה א"כ כמ"כ כאן. וצ"ל דא"כ כיון דלר"ש פסח שני ממעט אפילו רשות א"כ הדר ילפינן פסח ראשון משני ואף רשות לא היי לכך צריך ריבוי. וא"כ י"ל הרמב"ם לא פסק כהך דר"י דהכא רק פסק שפיר דאיש בפסח שני ממעט חשה רק דממעט לה מחובה ומש"ה אין דוחה שבת אבל רשות הוי וא"ל דא"כ אמאי עושין חבורה לעצמן ז"א דע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם יהי' הפי' איך שיהי' דכיון דהוי רשות מותר לעשות חבורה בפ"ע וק"ל:
ובאמת דברים אלו יש לפקפק עליהן דלא פליגי ר"י ור"י ור"ש גבי נשים סומכות אי משמעות דקרא ממעט מחובה או אף מרשות רק דהתם ליכא איסורא בסמיכה רק משום דמיחזי כעובד בקדשים ובהכי פליגי אי אמרינן כן אי לא, אך עי' במג"א בה' נשיאת כפים סעי' א' שכ' ג"כ אי זר עובר בעשה בעלותו לדוכן תלי במחלוקת ר"י ור"ש הנ"ל, ובאמת גם שם השגנו עליו מטעם הנ"ל, ועכ"פ צ"ל דהמג"א סובר דפליגי במשמעות דקרא וק"ל: בכל סוגיות אלו משמע דא"צ לזכות לחבירו בפסחו דהיינו שיעשו משיכה או שאר קנין רק למנותו וק"ל, ובקונטרס שליחות בס' פתח הבית ובחי' על רמב"ם הק"פ כ' בזה:
ועי' לעיל (פ"ח.) שם הבאתי דברי תוס' בנדרים שכ' לענין קטן הואיל ואינו מחויב לעשות פסח אינו כלל בכלל איסור שלא למנויו ע"ש. לכאורה יראה כאן דאשה שאינה מחויבת אי לאו דרבי קרא לטפילה הוי שלא למנויו, וכן עכ"פ אף דהוי רשות בעי למנויו וצ"ע:
נד) בתוס' ד"ה אי נימא מאיש וכו' עי' מהרש"א שהקשה לפמ"ש תוס' לקמן דקרא אתי לגלות כאן דאין שליחות לקטן א"כ תיקשי ת"ל מאיש שה לב"א ממעטינן קטן ושם מרבה שליחות א"כ ממילא ממועט קטן ע"ש, ובאמת י"ל אי לאו איש לפי אכלו וגו' הוי מוקמינן איש שה לבית וגו' למעוטי קטן ושם איירי דאית לי' שותפות וכו' ולא הוי ידעינן כלל שליחות ובס' א"ע הרגיש בזה ע"ש: