אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף צא.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף צא.

דף צ:

מז) דף צא ע"א ד"ה שהי' טמא מתחילתו וכו' עי' בלח"מ (פ"ד ה"א) שהקשה שם גבי מפקח הגל אמאי לא מייתי פסח ומתנה כמו גבי האומר שחטתיו שלא לשמה ע"ש. וקצת נ"ל די"ל באמת גבי מפקח הגל הוי ס"ס שמא הי' חי ואת"ל מת שמא לא האהיל על אותו מקום והואיל והוי ס"ס לא שרינן איסור לכתחילה להביא שלמים שלא בסמיכה וכן שינוי מתנות משא"כ בגל עגול הואיל והוי רק חד ספק מייתי ומתני. ומיושב קו' תוס' וקו' לח"מ וק"ל: מח) עוד בתו' ד"ה שהי' וכו' דברי תוס' כאן צריכין ביאור רחב. ותחילה נאמר מה שהקשו נימא חי הי' וכו' לא ביארו אם הכונה ודאי חי הי' או נימא דתיהוי ספק ומספק פטור מפסח שני כמו גל ארוך דלקמן. ולקמן נזכיר קצת. והנה מה שתי' משום כל טמאים וכו' לכאורה צ"ע דהרי הא דכל הטמאים וכו' הוי רק לתרומה וקדשים כמבואר ריש נדה עי' היטיב שם. וא"כ וכי נימא דלחומרא יעשה פסח שני. ועי' ט"ז יו"ד (סי' שצ"ט) שם בדין ספק שמועה קרובה וכו' שם הביא דברי תוס' אלו והוכיח דע"כ הוי ודאי והטעם נהי דבעלמא חזקה קמייתא עדיף מ"מ זה שאני דסוף אדם למות יע"ש. ובמ"א הארכתי הרבה דיראה מדברי הפוסקים דאף כה"ג חזקה דמעיקרא עדיף. ועי' סוף קידושין גבי קידשה אביה בדרך וכו' דמוקמינן אחזקת קטנות. ועי' תשו' מהרי"ט ותשו' מהריב"ל. ועי' בעה"מ ריש האשה שנתארמלה בדין חזקת בתולה ע"ש. ועי' יו"ד (סי' א') באחרונים. ובנק"ה סי' שצ"ט הנ"ל. ועיקר הקו' על הט"ז הרי הך דכל הטומאות וכו' הוי רק לענין תרומה וכו'. ועכ"פ קשה על תוס' כאן:

ועי' תב"ש מס' מ"ק שם כ' דאף דהוי רק מדרבנן אפ"ה מצינו כמה פעמים שהעמידו דבריהם במקום כרת וכו' ע"ש. ולכאורה צ"ע אטי מי חשבי' חכמים לודאי הרי רק החמירו מספק וא"כ הדר איך נעשה מספק פסח שני הרי הוי כמו גל ארוך. אך יראה דז"א דהרי עיקר הך דכל הטמאים וכו' הוא במס' טהרות ועי' תוס' עירובין (לו: ד"ה ר"מ) כ' שם דחכמים מטמאין אף ברה"ר וע"כ היינו ודאי דספק טומאה ברה"ר טהור וא"כ ע"כ לענין קדשים עשאו משום חזקת כשעת מציאתן ודאי א"כ ניחא שפיר והבן:

עוד כ' התב"ש שם די"ל כאן איכא עוד חזקת חיוב פסח ע"ש אך לפ"ז א"כ בגל ארוך נמי נימא הכי ודאי טמא משום חזקת חיוב פסח וי"ל וק"ל: עוד הקשה התב"ש הרי שם תנן בסיפא ומודים חכמים בראוהו חי מבערב דטהור וע"כ לפ"ז רישא איירי שהי' ספק אם הי' חי כלל כגון שהי' מת קטן והוי ספק נפל א"כ כאן דלא איירי בהכי מאי מתרצי תוס' ותי' דשאני הכא דמשעה שנפל עליו גל איתרע החזקה ע"ש. והט"ז הנ"ל דחה זה ע"ש. ובחי' למס' כתובות בסוגיא דהי' בה מומין ובקונטרס דין כל ספק הנולד ברשותו בס' פתח הבית כ' בזה הרבה. וגם גוף דברי תב"ש דחוקים במה שכ' דרישא דהך דטהרות איירי בספק נפל. ושם הבאנו דעת הח"צ שתי באופן אחר ע"ש. ועי' רמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו פ"ג יראה שפי' כאן המפקח את הגל היינו לבקש אם מת שם ומוציאו לקוברו וכדומה אבל לא נסתפק כלל בחי ע"ש. וא"כ לא קשה כלל קו' תוס' וק"ל והתימה אשר מפרשי הרמב"ם לא נתעוררו בזה:

וקצת הי' מקום ליישב קו' תוס' ולומר דבאמת הוי רק ספק כאן ואפ"ה חייבים לעשות פסח שני עכ"פ מספק וכקו' הלח"מ פ"ד. דהרי (מדברי) תוס' לעיל (פט. ד"ה אימור וכו') כ' רק משום דיעשו רובם שלא כהוגן משא"כ כאן קשה יתנה בשלמים מספק ועי' מש"כ לעיל שם דהפי' בתוס' קצת על אופן אחר] ואפ"ה קאמר שפיר ר"ח בגל ארוך פטור מפסח שני לא כפרש"י משום דלא אפשר להביא אלא הטעם משום דהוי ס"ם ספק שמא הי' חי אז ושמא לא הי' באותו מקום וק"ל וכבר הרגשתי בזה במ"ק] וקצת צריך ביאור [דיפטור[כאן מכח ספק טומאה ברה"ר. ובזה י"ל ג"כ קו' לח"מ הנ"ל דכאן פטור מדינא ומדוע יחמיר להביא מספק כיון דספק טומאה ברה"ר אף רבנן לא החמירו לטמאות וק"ל:

מט) שם גמ' ל"ש אלא בית האסורין של נכרים וכו' עי' רמב"ם פ"ב ופ"ג שם גבי מפקח הגל כ' לא ישחטו ואם שחטו יצא. וכן גבי בית האסורין של נכרי לא ישחטו ואם שחטו יצא. הנה ברמב"ם לא ביאר כלל החילוק בין לשחוט על אחרים עמו רק מחלק הכל בפני עצמו ונ"מ לענין דיעבד במקום דלא הוי רק חומרא בדיעבד כשר. וכ"כ בפי' המשנה בהדיא ע"ש. והנראה מזה דשפיר גרים כגירסא דידן ולא כירושלמי דאי כירושלמי א"כ מנ"ל בשל נכרי דבדיעבד מהני ועי' מ"ל וצ"ע לכאורה ועי' צל"ח:

נ) עי' משנת דר"ע כ' במפקח גל דהוי מחשש טומאה לא הוי פסח עשה שיב"כ כלל דטמא אין כרת באם אין עשה פסח שני ע"ש:

נא) (שם) מתני' ואפילו חבורה של מאה וכו' רש"י ד"ה אפילו וכו' ואין יכולין לאכול כזית בין כולם וכו' ומשמע מלשון זה שאם יכולין לאכול כזית בין כולם שפיר שוחטין אן שלא יאכל אחד כזית. והנה ודאי אם יכולין לאכול ביחד כזית מ"מ אין מן המובחר לשחוט עליהם דיבוא לידי נותר ולא עדיף מחבורה של נשים דלקמן דהוי ס"ד חשש נותר. עי' תוס' ד"ה והתנן וכו' או חבירה של גרים ע"ש לקמן ע"ב. אך עכ"פ מתני' לא איירי בהכי דאיירי בדאו' דומיא דרישא אין שוחטין טל היחיד לר' יודא והוא דאו' ואף דיעבד פסול וק"ל. אך גוף הדבר קשה הרי כל אכילה בכזית וממילא משמע דצריך שיאכל אדם אחד כזית וי"ל וק"ל:

נב) תוס' ד"ה עשרה וכו' מדברי תוס' יראה דסוברים דהפי' שאין יכול לאכול כולו ומטעם נותר ולא הוי דומיא דרישא לר"י דאין שוחטין על היחיד דהוי מדינא ואף דיעבד פסול וק"ל ועי' רמב"ם (פ"ב ה"ג) כ' ואם אין כל אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין יכו'. וכ"כ בה"ה שחטו למי שאין כל אחד מהן יכול לאכול כזית הוי שלא למנויו. ועי' כ"מ שכ' שפי' פי' אחר במתני' ע"ש. והדבר נ"ע דהרי פסק הרמב"ם דאם שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כשר ימ"ש זה כיון דס"ס יש מהם שראוין לאכול כזית וא"כ אמאי פסול. ושם כתב בשם ספר לחם יהודא שכ' שם דצ"ל לכתחילה עכ"פ אין שוחטין לאוכליו ושלא לאוכליו וכ"כ בס' שיורי כנה"ג וזה צע"ג. וקצת הי' נ"ל כונתו אם אין יכולין לאכול כ"א מהן כזית היינו כי לא יגיע לכ"א כזית ואף דאם ירצו ימחלו זה לזה ויוכלו לאכול קצת מנהו כזית אפ"ה לא אמרינן הכי וצ"ע:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה