אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף פח:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף פח:

דף פח.

יג) ע"ב גמ' במלך ומלכה וכו' עי' תי"ט שצידד בתחילה להוכיח מכאן הא דאמרינן בכל דוכתי אין ברירה בדאו' היינו מדרבנן דאי ס"ד מדאו' תיקשי לדעת הרמב"ם שכ' הטעם משום שלום מלכות התירו וכי משום ש"מ שרינן איסור דאו' ע"ש. ובאמת כי לא משמע כן בכל הפוסקים. ועי' בתי"ט שמתרץ באופן אחר כל המקדש וכו' אדעתא רבנן ע"ש:

יד) (שם) אנן לא נאכל וכו' יראה אף מן הנמנה ראשון והוא עצמו נשחט ראשון ג"כ לא יאכל וכדומה שכ' זה בחי' על ה' ק"פ ע"ש:

טו) (שם) הולך אצל רבו הרגיל וכו' קצת צריך להבין הרי מבואר לעיל דאף אם שחט העבד משל עצמו צריך לאכול משל רבו וא"כ האיך יכול להתנות וכו'. וצ"ל דשאני הכא דניחא לי' לרבו כי היכי דתהוי לי' תקנתא וק"ל. גם י"ל אם העבד שחט תחילה ש"ד. ולפ"ז קשה ג"כ על תי' הר"א בנו של הרמב"ם שאביא לקמן:

טז) עוד זאת נזכיר גבי חצי' עבד וחב"ח ודאי אם רבו שחט ג"כ על צד חירות שבו ודאי ג"כ מהני ועי' רש"י במתני' ריש פירקין ד"ה לא יאכל וכו' כ' דלא הי' דעת רבו על צד חירות משמע כנ"ל. ומכח זה קשה לי על תי' הר"א בנו של הרמב"ם שכ' לפי' משנה ראשונה עשו חכמים תקנה בזה כדי שיוכל לשחוט ע"ש. ואמאי הי' צריכין לתקן הא יכולין לומר לרבו אשר ישחט גם על צד חירות וי"ל וק"ל:

גם מה שסיים הלח"מ שם ליישב מ"ש הכ"מ דהוי ספק היינו דבעי הש"ס פ' השולח מעוכב גט שחרור קנס למי ע"ש. ולא אבין למשנה ראשונה מאי ספק איכא וק"ל ובחי' לגיטין ועל הרמב"ם הארכתי הרבה:

יז) רש"י ד"ה בתקנתא דרבי' וכו' עי' מהר"ם שמחק הך שממעט וכו' והיינו משום דהוקשה לו דהרי לקמן מסיק הש"ס הטעם משום חילוק מתנות וסמיכה וזריקה ושפיכה ועי' תשו' ח"צ (סי' קנ"א) שם כ' כונת מהר"ם משום דקשה הרי בלילה כשיבוא רבו ידע מה אמר וא"כ מאי ממעט באכילתו. וכ' הח"צ דס"ס ממעט שהרי עכ"פ ביום ראשון קודם שיבוא אצל רבו לא יאכל מחשש פסח וא"כ ממעט ע"ש. ועי' שעה"מ (פ"ג מה' ק"פ ה"ט) שם הקשה על הח"צ דא"כ מאי פריך לקמן ונטרחו וניתי מותר פסח וכו' והרי כ' תוס' לעיל (ע"א. ד"ה לימד על חגיגת י"ד וכו') דהא דמותר פסח אינו נאכל רק ליום ולילה נפקא לן מן ובשר זבח שלמיו וכו' א"כ יראה דבהא לא הוי כמו פסח ונאכל ביום זבחו ג"כ א"כ הדר ממעט א"ו משום זמן מועט לא קפדינן א"כ נסתר דברי הח"צ. ודעתי אי"ה עוד לעיין בדיני מותר פסח בל"נ:

יח) עוד כ' הח"צ שם דקשה על רש"י כאן איך יכול להתנות בשלמים ת"ל הרי שלמים נשחטין קודם תמיד של ב"ע ופסח אחריו ובשלמא לקמן קאמר הש"ס שפיר דמתנה דאתי ספק עשה שי"ב כרת ודחי ספק עשה דהשלמה [כן צריך לפרש דבריו שם] משא"כ כאן הרי אפשר בתקנתא שיקנה לו אחר ע"מ וכו' וכ' דנ"מ אם לא ימצא אחר ע"ש ודבריו תמוהין דהרי באמת תוס' במנחות (מט. ד"ה תדיר ומקודש וכו') הקשו שם קו' זו על הא דלקמן ע"ש מה שתי' די"ל קודם הקטרת תמיד ש"ד. וביומא (כט ד"ה אלא) כ' לתרץ זה די"ל בפסח שני נשחט קודם תמיד היינו ע"ש. וכן הרגיש בשעה"מ הנ"ל ובצל"ח כאן. וגוף דברי הח"צ תמוהין קצת מה שסובר דמספיקא דחי עשה דהשלמה והבן. ולקמן נדבר בזה אי"ה:

יט) (שם) גמ' נמצא פסח נאכל שלא למנויו וכו' לכאורה קשה הלשון הרי באמת לא יאכלו רק דא"כ נשחט שלא למנויו וכ"כ באמת הרמב"ם (פ"ג מהק"פ) נמצא פסח נשחט שלא למנויו ע"ש. אך באמת קשה לי על לשון הרמב"ם הרי יכול כ"א להימנות עם אחר שיתנה ויאמר אם מחויב זה פסח יהי' נשחט גם עליו ואם אין מחויב יהא נשחט רק על אחר אשר ודאי מחויב ואי משים דס"ס אם מחויב אסור לאכול מספק א"כ הי' לו לומר שלא לאוכליו וכו' ולקמן אי"ה נזכיר עוד מזה:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה