פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף פח.
ד) דף פח ע"א בתוס' ד"ה שה לבית וכו' עי' היטיב בנדרים שם דעיקר הוכחת הש"ס דאי ס"ד שה וכו' דאו' א"כ יהא מותר לשחוט על חברו שלא מדעתו שכן שוחט על בנו ובתי
הקטנים אע"פ שאין בהם דעת ע"ש. וצריך להבין קצת אכתי אף אי שה וכו' ל"ד מ"מ הרי שוחט על עבדו כנענים. ולכאורה למ"ד נשים בראשון חובה ה"ה עבדים ואפ"ה שוחט עליהן שלא מדעתן [אך י"ל עבד שאני שהרי עכ"פ יש לו דעת רק שוחט עליו רבו ע"כ משא"כ קטן וק"ל] א"כ יהא מותר לשחוט גם על חברו שלא מדעתו וק"ל: חפשתי ברמב"ם ולא מצאתי זה מבואר אי שה לבית דאורייתא וכו' ועי' (פ"ב מהק"פ) ועי' מ"ל סוף ה' מאכלות אסורות בענין קטן אוכל נבילות שכ' דברי תוס' אלו צ"ע:
ה) (שם) סוגיא דחציו עבד וכו'
עי' רמב"ם (פ"ב מהק"פ הי"ג) (ופ"ב מה' חגיגה ה"א) ובלח"מ שם שהקשה לתי' הר"א בנו של הרמב"ם ז"ל דלא הוי רק דרבנן א"כ איך מביא פסח מספק הא הוי חולין בעזרה ע"ש. ולכאורה צריך להבין הרי לקמן (צא:) במחלוקת התנאים בנשים עושין אותן טפילה והיינו משום דנשים רשות. ונראה דטעם דאין שוחטין עליהן לבדן משום רשות דהוי חולין לעזרה אבל לעשות טפילה לא מיקרי חולין לעזרה הואיל והוקדש שפיר א"כ לכאורה לא קשה כולי האי די"ל נימנין עם אחרים וק"ל: ו) בס' באר יעקב על ה' מגילה הקשה אמאי לא יהא חציו עבד וכו' חייב במגילה אף להוציא אחרים דהא הוי כמשוחרר גמור הואיל וכופין את רבו ע"ש ולכאורה לא הבנתי ודאי מידי דתלוי בשיעבוד דמעשה ידיו לרבו שייך שפיר לומר דחכמים הפקיעו שיעבודו הואיל ותקנו לכפותו משא"כ לענין איסור כ"ז שלא קיבל שיחרור אסור לישא בת חורין וכן לענין שאר דברים וא"כ לא מהני ומכח זה מיושבים כל הקו' שהקשה שם וכעת לא עיינתי היטיב בפירושי הלז:
עי' לח"מ שהקשה בפסח איך מייתי חולין לעזרה מספק ותי' דחכמים הפקיעו והפקיר השיעבוד לענין זה. ועי' מ"ל שתמה היכן מצינו הפקר כזה אשר יחזיר לשיעבודו ע"ש. ועי' תוס' ס"פ השולח שהביאו בשם הירושלמי מחלוקת ר"י ור"ל אי הפקר חוץ מעכו"ם מהני ע"ש. וקצת יש לספק אי מהני חוץ מעבד כנעני ואם נאמר דמהני י"ל שפיר חכמים הפקירו אותו ליום זה דזה ודאי מהני כמבואר בנדרים סוף אין בין המודר. ועי' באו"ח סי' רמ"ו ודברי המג"א שם תמוהין ואכ"מ. והפקירו אותו חוץ מעצמו ולא שייך לומר דאחר יתפוש אותו ז"א דא"כ הדר ה"ל הפקר דהרי עיקר הטעם שלא והי' לו אדון והבן זה וק"ל:
ז) (שם) בגמ' והתניא יאכל ממקום שרוצה וכו'. עי' תוס' נדרים. בסוגיא דשה לב"א שהביאו תוס' לעיל ד"ה שה לב"א וכו' שם כ' תוס' דאם שה וכו' לאו דאו' ממילא מותר הקטן לאכול דאינו בכלל שלא למנויו מי שאינו מחויב וכו' והביאו ראי' מנשים למ"ד רשות ואפ"ה מותרין לאכול וכו' יע"ש. א"כ כפי הנראה מתוס' אוכלין אף שלא נמנין וכו' א"כ לכאורה מה פריך הש"ס כאן דילמא הך ברייתא אתי כמ"ד נשים בראשון רשות ולכאורה עבדים הוי כמו נשים ומש"ה מותרין. אך י"ל דא"כ ת"ל אף במי שאינו רבו יכול לאכול וק"ל:
ח) (שם) מתני' בדלא קפדי וכו' לכאורה צריך לחלק מדוע זה לא תלי ג"כ בברירה וצ"ע:
ט) (שם) אבל משל עצמו אוכל וכו' לכאורה ודאי אם העבד שוחט תחילה על עצמו יראה דמהני וכנראה לקמן ע"ב דקאמר גדי שלי וכו' וא"כ מה פריך הש"ס כאן דילמא קאי הדיוק הא משל עצמו יאכל וכו' היינו תחילה וי"ל וק"ל. ומכאן קשה למ"ש הכ"מ בשם בנו של הרמב"ם ליישב מ"ש הרמב"ם דלמשנה אחרונה לא יאכל וכו' משום דחכמים לא ביקשו לעשות לו תקנה להביא ק"פ כדי שלא יהי' לו תקנה וישחררו רבו יע"ש. ות"ל הא ס"ס יש לו תקנה לשחוט משל עצמו קודם שישחט רבו וגם יראה אף אחר שישחט רבו כיון שאין לו תקנה ע"י רבו ודאי לא ניחא לי לרבו לשחוט עליו וצ"ע וכבר כ' זה במ"ק:
עוד נזכיר דלכאורה לפי המבואר בריש חגיגה דעבד פטור מראי' משום דכתיב אל האדון ה' וגו' מי שאין לו אלא אדון אחד וכו' א"כ מש"ה יש לפטור גם מפסח דילפינן מהדדי לפמ"ש תוס' ריש מכילתין דמי שאין לו קרקע פטור מש"ה ועי' מ"ל ריש הק"פ ע"ש:
י) תוס' ד"ה לישא שפחה וכו' כ' הרבה במ"ק. ועוד יותר בחי' למס' גיטין. וכאן נכתוב עוד קצת מ"ש תוס' וליתי עשה וכו' בגיטין כ' דכונת תוס' שישא בת חורין דבשפחה אכתי לא קיים פ"ו ושבת לא הוי עשה דאו' רק מדברי קבלה אך מה שתי' תוס' כאן דלגבי דידה ליכא עשה דתוכל לישא עבד נראה בעליל דכונת הקו' הי' שישא שפחה ועי' מהרש"א: יא) בא"ד וא"ת וימכור עצמו וכו' עי' תוס' גיטין שתי' גירי וחרורי אסורים לימכור עצמם בעבד עברי ע"ש:
יב) בא"ד ואי לא תפסי קידושין וכו' עי' מהרש"א שתמה דהרי משמע דמשום בעילת זנות לא קפיד דאל"כ אף אם הי' יכול לישא שפחה לא הי' מהני כמש"כ תוס' בגיטין שם. וקצת הי' מקום ליישב ואין להאריך. ועי' צל"ח מש"כ כאן כתבתי באריכות בחי' לגיטין הנ"ל: