פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף פג:
קי) ע"ב תוס' ד"ה אי אמרת בשלמא וכו' ועי' מהרש"א שהקשה דילמא רב ג"כ מה דאמר חוץ מגידי צואר היינו לענין אכילה ותי' כיון דאין נ"מ לדינא לא שייך זה ע"ש. ולכאורה קשה קצת דהרי צריך להבין אמאי ניחא לי' אי הוי בשר הרי ס"ס כיון דהוי נותר א"כ הרי עבר על לא תותירו וח"כ מדוע שנה התנא סתם הגידין וכו' דמשמע דהם ודאי יהיו נותר דלא יאכלום וקשה הרי כיון דראוין קצת לאכול א"כ אמאי לא יהי' מחויב לאכול כדי שלא יעבור על בל תותירו וצ"ל מ"מ כיון שאין דרך כ"כ לאכול אינו בכלל בל תותירו א"כ קמל"ן טובא ונ"מ לדינא. וא"כ הדרא קו' מהרש"א לדוכתי' וי"ל ואין להאריך. גם י"ל כיון שמשהה כדי לבערו מותר לכתחילה וכמ"ש ראשונים בחמץ דמשהה כדי לבערו ש"ד ועי' תשו' שאג"א בדיני חמץ:
קיא) (שם) בגמ' אמר ר"ח לא נצרכה אלא בגיד הנשה ואליבא דר"י וכו' הנה כאן מבואר עכ"פ דאם אסור ודאי אין טעון שריפה דאינו בכלל נותר ועי' תשו' שאג"א סי' צ"ו הקשה אמאי לא נימא דעשה דאכילת פסח דחי ל"ת דגיד הנשה דא"ל דאין חייב לאכול רק כזית ז"א דהרי אמרינן בזבחים (צו) דאי לאו דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש הי' הדין בשר קודש שבלע מאיסור מותר באכילה מטעם עשה דוחה וכו' וכן לקמן (פה.) בעצם שיש בו מוח וכו' א"כ חזינן דחייב לאכול כולו א"כ הדר קשה כנ"ל. ושם צידד די"ל דפסח הוי עשה שלה"ד ואין דוחה ל"ת שאה"ד ובחי' לסוגיא דתנור מקדש כ' שם דיראה דהוי עשה לאחה"ד כיון דנאמר לאחה"ד בפ"ש ושם הארכנו קצת. ושם כ' ג"כ כי י"ל דס"ס כיון דבחולין אסור ממילא אינו בכלל בשר עכ"פ. ועתה נתיישבתי כי יש סעד להוכיח זה עי' תוס' לעיל (פב.) ד"ה בשלמא וכו' שם הקשו ת"ל כיון דס"ס ע"כ יהי' נותר למחר ופשיטא דישרף ותי' לחד תי' דס"ס יכול לקוברו קודם שיהי' נותר. עוד תי' כיון שלא הי' אפשר לאכלו בלילה ממילא לא הוי בכלל נותר לטעון שריפה ע"ש. וקשה מאי נסתפקו תוס' כלל בזה הרי מבואר כאן בש"ם להדיא דבר שהוא אסור לא נעשה נותר. אך יראה די"ל ודאי גיד וכדומה דאסור לעולם א"כ לא הוי בכלל בשר האמור בתורה משא"כ לעיל בשר שנטמא או שיצא חוץ וכו' דהוי בכלל בשר רק שאירע מקרה אשר בשר זה נטמא או יצא וכו' יש מקום לומר דהוי שפיר בכלל בשר והבן:
ומעתה מיושב קו' השאג"א הנ"ל שפיר דס"ס כיון דבחולין אסור לא הוי בכלל בשר כמו שאתה אומר מה דהוי בחולין בכלל בשר אף דעתה נאסר אפ"ה הוי בכלל בשר כמו כן נאמר להיפוך מה דלא הוי בחולין בכלל בשר אף דעתה הותר מ"מ לא מיקרי בשר וק"ל. גם כ' שם עוד ליישב משום משעת לעיסה חייב ואף דבלע ג"כ יצא מ"מ בעינן ראוי לטעם:
קיב) (שם) ואלא אט תיפשוט דספוקי וכו' לכאורה קצת קשה למ"ד ספיקא דאו' מה"ת לחומרא א"כ ס"ס כיון שלא הי' באפשרי לאכול בלילה עכ"פ מחמת ספק יהי' מה שיהי' ס"ס אינו בכלל נותר וכעין זה מצינו כמה פעמים עי' מ"ל בה"ג ולהנ"ל ניחא כיון דעיקר הטעם כיון דאסור בעלמא א"כ לא הוי בכלל בשר דקרא וזה לא שייך בספיקא והבן:
קיג) (שם) ושמנו של גיד וכו' עי' מהרש"א בחולין שכ' אף דשומן הוי רק דרבנן אפ"ה יש כח בידם לעקור ד"ת בשב וא"ת לענין לאו דלא תותירו וכו' ע"ש ולפי הנ"ל צריך ג"כ לומר דלא הוי בכלל בשר מדרבנן וק"ל: קיד) (שם) וניתי עשה ונדחי ל"ת וכו' מה דקשה אם שריפת קדשים הוי מ"ע שהז"ג ואין נשים מצוים והוי עשה שאינה שוה בכל ואין דוחה ל"ת הארכנו בחי' לפסחים פ"ק ושאר מקומות:
קטו) תוס' ד"ה ליתן בוקר שני וכו' כונת תוס' להקשות דילמא הוי גזה"כ וא"כ מנ"ל קדשים פסולים כגון שנטמאו או שיצאו וכו' דאסור לשורפן בי"ט או אפשר אף נותר מנ"ל דאסור לשרוף בי"ט דילמא דוקא נותר פסח הוי גזה"כ. ועי' שעה"מ (פט"ו מה' פ"ה) שם פילפל אם קדשים שנטמאו וכדומה אם צריכין שריפה ביום דוקא דילמא רק נותר ע"ש:
עי' רשב"א בחי' לשבת שהקשה מאי פריך הש"ס ת"ל הא יכול לקיים שניהם שיכול לשרוף למחר ותי' דדוקא אם יכול לקיים מיד אמרינן הכי אבל לא להמתין עד למחר ע"ש. ולמסקנא באמת הטעם להנך תי' משום גזה"כ אף דבעלמא עשה דוחה ל"ת הכא שאני כיון שיכול להמתין עד למחר עי' תוס' ריש יבמות בשיטה דעלי' ע"ש:
קטו) (שם) בגמ' אביי אמר א"ק עולת שבת וכו' לכאורה הא בעולת חול וכו' לא שייך שיכול להמתין עד למחר רק שהי' יכול לעשות אתמול. וצ"ל הש"ס מדמי להו אהדדי ובחי' ריש מכילתין הארכנו וגם בחי' למס' חגיגה ע"ש:
קיז) בתוס' ד"ה ולא עולת חול וכו' כ' בחי' ליומא: