פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף פג.
קה) דף פג ע"א תוס' ד"ה אמר להן וכו' עי' מהרש"א שכ' אף דתוס' תי' לעיל דהש"ס קאי לר"י מ"מ הא דחו פי' זה ע"ש. ולכאורה לא הבנתי דמה שדחו הוא רק דאין הפי' בש"ס מנ"ל דמיד רק הקו' היא מנ"ל כלל שריפה. וכבר כ' זה לעיל בתוס' שם וצ"ע:
עי' רמב"ם פ"ד מהק"פ פסק בדם ובעלים תעובר צורה ע"ש. וע"כ צ"ל דסובר דר' יוחנן סבר רק לריה"ג הוי דם כמו פסול גוף אבל איהו לא סבר הכי דאל"כ הי' לו לפסוק כר"י ועי' תוס' לעיל (פב.) ד"ה בשלמא וכו' וק"ל: קו) מתני' חל ששה עשר בשבת וכו' לכאורה קשה אם יו"ט אסור מכש"כ שבת ועי' תי"ט שפי' דס"ד כדי שלא להרחיק כ"כ ע"ש. ויש מקום עוד לומר כיון דקיימ"ל נותר אף שלא בזמנו אין נשרף רק ביום עי' יבמות (עב:) ועי' שעה"מ (פט"ו מה' פה"מ) הנ"ל פלפל בזה. א"כ י"ל מתני' קמ"ל אם שבת בט"ז ישרף בשבעה עשר היינו ביום כמו בששה עשר בחול דאף שלא בזמנו דוקא ביום וק"ל. ועי' ילקוט פ' בא רמז קצ"ח שם אמר אם לט"ו א"צ שהרי שריפה מלאכה היא אלא מאי ת"ל עד בוקר שאם חל ט"ז בשבת נשרף לשבעה עשר ושם התימה יותר אם אין דוחה יו"ט מכש"כ שבת וכבר הרגישו מפרשים בזה ובחי' לפ' ערבי פסחים כ' קצת בזה:
קז) (שם) העצמות וגידין וכו' לכאורה אמאי יהי' בעצמות נותר נימא כיון שא"א בשבירה א"כ לא הי' יכול לאכלו לא נעשה נותר וכמש"כ תוס' לעיל (פב.) ד"ה בשלמא וכו' שכ' אם לא הי' אפשר לאכול לא נעשה נותר לשרוף ושם בלא"ה א"א לאכול שהוא טמא ע"ש משא"כ כאן נימא אם אתרחש שבירת עצם בשוגג או איזה אופן שיהי' נימא דמותר לאכול דלח נעשה נותר וי"ל וק"ל. גם י"ל דשפיר נעשה נותר דמה"ת הי' אפשר להוציא ע"י גומרתא ועוד נזכיר בזה לקמן אי"ה גם בלא"ה יש לחלק הואיל עכ"פ המוח מותר רק אריא הוא דרביע עלי' וק"ל:
קח) (שם) בגמ' לימא מסייע לרב מרי וכו' עי' רמב"ם (פ"ד מהק"פ ה"ב) בהגהות מ"ל שם הקשה על מה שכ' תוס' חולין (קכה.) שם כ' דרב מרי רק קמל"ן דשימש נותר אף אחר שחלץ המוח מטמא ידים אבל בעוד שהמוח בתוכו מבואר במתני' דחולין דהוי כמו נותר ומאי דקאמר הש"ס כאן דאית בי' מוח היינו שהי' בו מוח אבל לא עתה וכו' ותמה ע"ז הרי הש"ס קאמר כאן נחלצינהו ונתברינהו, א"כ חזינן שיש בו מוח ע"ש. ולא אדע קו' דהרי כונת תוס' דהשתא אין בו מוח היינו ע"י ששובר אותו ונוטל המוח אף שהלשון קצת דחוק הכונה כן וכבר כ' ג"כ בזה בחי' על ענין תנור מקדש: קט) (שם) רב זביד וכו' עי' רש"י ועי' מהרש"א שפי' דרב זביד מוקי כר' יעקב ומש"ה הוי ספק אבל ר"נ מוקי לה כר"ש ע"ש.
ועי' רמב"ם (פי"ט מה' פה"מ ה"ח) ועי' הגהות מ"ל שם שפי' דהרמב"ם סובר דר"נ מוקי לה כר"י ואפ"ה אסור מספק ע"ש: