אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף פ:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף פ:

דף פ.

פה) דף פ ע"ב תוס' ד"ה נזרק דמו וכו' וכמ"ד ציץ מרצי על אכילות וכו' לכאורה אמאי צריכי לזה ת"ל אף אם אין ציץ וכו' ס"ם כיון דסבר כר"נ אכילת פסחים לא מעכבא ממילא ש"ד. ואפשר לומר כיון דמתני' אתי כר"י דסבר אם אין בשר אין דם ונהי דמודה דביש חלב שפיר זורק מ"מ הכא כיון דעיקר האכילה גבי פסח נהי דלא מעכבא מ"מ כיון דאסור לאכול ס"ס מיקרי אין בשר וחלב לא מועיל אי לאו דציץ מרצה על אכילות ודוחק. ע"כ יותר נראה דכונת תוס' ע"ד רבותא דאף אם תאמר דסובר צין מרצה וכו' ס"ס כיון דאסור לאכול ע"כ כר"נ אתי וק"ל. גם יראה כן דלר"נ א"צ לציץ מרצה על אכילות דהרי לעיל לרב דאמר אם זרק הורצה לא משמע דסובר ג"כ ציץ מרצה על אכילות וק"ל:

פו) בא"ד והיכי מחייבי רבנן וכו' קצת י"ל כיון דהפקר ב"ד הפקר הפקירו את הפסח וא"כ הוי הקריב שאינו שלו וק"ל:

פז) בא"ד ועוד הא לעיל תנן וכו' עי' מהרש"א שהקשה דילמא שאני התם שנטמא רק הבשר וא"כ כיון שחלב קיים א"צ לריצוי ציץ כלל משא"כ כאן דנטמא גם החלב שפיר צריך ריצוי ציץ ע"ש. מכאן יראה ג"כ דהמהרש"א סובר כפי אשר כ' לעיל דלר"נ לא בעי ריצוי ציץ כלל וק"ל:

פח) בא"ד והיינו מדרבנן דמוקי לה כר"נ וכו' מכאן מוכח דתוס' סברי דאף למצוה לא הוי מן התורה דאיש לפי אכלו קאי רק לגברא שצריך שיהי' ראוי וק"ל. וגם יראה מוכת כן מסוגיא כאן דאי מדאי' לא יזרוק א"כ מאי פריך כאן ורמינהו על מה הציץ מרצה וכו' דילמא שאני הכא דעבר על דאו' משא"כ שם דלא יזרוק לכתחילה היינו מדרבנן וק"ל:

פט) בא"ד ונראה לריב"א וכו' עי' מהרש"א שהקשה א"כ מאי פריך הש"ס דילמא שם איירי לענין להביא קרבן אחר ע"ש, וקצת י"ל דשם תני סתמא ואיירי אף בנדבה דבלא"ה א"צ להביא קרבן אחר וק"ל:

צ) בא"ד מיהו יש ליישב פי' הקונטרס וכו' יראה דאיירי שהאימורים טהורים וק"ל:

קצת צריך להבין במתני' דמשמע באימורין טהורין ולא יזרוק לכתחילה משום דבשר אסור באכילה וקשה א"כ בשאר קרבנות ג"כ אם נטמא בשר וחלב קיים דזורק הדם לכתחילה כמבואר לעיל (עז:) ות"ל ס"ס נימא דלא יזרוק ויביא אחרת מה שנותר בשר לאכילה דאכילת קדשים מצות עשה ואי פסח שאני הואיל ועיקרו בא לאכילה וכו' הרי אתי כר"נ ואף לכתחילה ע"כ אין עדיפות לפסח בזה לר"נ וכמו שכתבנו בתוס' ד"ה נזרק וכו' וצ"ל אפ"ה לענין זה פסח עדיף הואיל ועיקרו לאכילה וק"ל ומאי דקשה במנחת עומר אשר מבואר שם ביומא דאם יוכל להביא אחרת לעולם עדיף משום כי היכי שיוכל לאכול שירים ומ"ש שאר קרבנות כ' בזה בחי' ליומא שם ע"ש: ודע דרב דמוקי מתני' כר"נ ע"כ לא סבר כר"א לעיל (עח.) דאיהו סבר שם דלר"נ אם נטמאו בשעת זריקה הבעלים ש"ד דבשעת זריקה לא בעינן גברא דחזי עי' תוס' שם ד"ה לימא ר"נ וכו' א"כ מתני' דהכא דתני רישא הפסח שנזרק וכו' וע"כ איירי שנטמא בין שחיטה לזריקה וכו' א"כ דומיא דהכא נטמא הגוף אף בין שחיטה לזריקה א"כ אמאי אין הציץ מרצה וק"ל: צא) עי' רמב"ם פ"ד מה' ק"פ ועי' בלח"ם שם ובחי' שם הארכתי וכן בחי' ליומא וכאן נכתוב עוד דמה שהקשה שם הלח"מ מדוע חילק הרמב"ם שם בין שוגג למזיד ומדוע בפ"א מפה"מ לא חילק. ונ"ל לפמ"ש לעיל סוף (עח:) דהמקשה לעיל הוי סבר דנהי דאין הציץ מרצה לכתחילה על טומאת דם מ"מ אם אין הדם טמא כלל רק הבשר (רק) אמרינן אם אין בשר וכו' בזה אמרינן שפיר אף לכתחילה יזרוק ולמסקנא אף בזה דוקא דיעבד אך עכ"פ מדוע נימא עוד דגם בדיעבד דוקא בשוגג משא"כ גבי פסח דעיקרו לאכילה א"כ צריך תיכף לזריקת דם ריצוי ציץ כה"ג יש לחלק בין שוגג למזיד והבן: צב) בתוס' ד"ה אי בנזיר וכי ימות וכו' תימא לר"י דילמא בנזיר וניטמא וכו' כונתם שנטמא הקרבן בשחיטתו וק"ל:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה