פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף עא.
נג) דף עא ע"א ברש"י ד"ה לרבות לילי וכו' דעת רש"י פה דיום שמיני אינו מחויב בשמחה ובסוכה שם פי' דאף שמיני חייב יעו"ש. ונ"ל קצת דלכאורה מנ"ל להוכיח דשמיני ליתא בשמחה מדכתיב שבעת ימים דילמא לא כתיב שמונה משום דזימנין דליתא כגון שחל יום ראשון בשבת אבל שבעה איתא תמיד. וא"ל דמוכח מקרא דוחגותם וכו' דלעיל דקרא חשיב מה דאיתא ברוב שנים כדאמר אביי לעיל. ז"א אם נאמר דלא כסבר תוס' דלא בעינן שעה הראוי' לחגיגה א"כ י"ל דשחיט בעי"ט א"כ משכח שפיר שבעה תמיד ואביי דלעיל ע"כ סבר כסברת תוס'. אכן רש"י י"ל דסבר דע"כ עולא פליג מדקאמר הטעם משום דבר שבחובה וכו' משמע הא לא"ה יצא ידי חגיגת ט"ו. ומ"ש תוס' דזה באמת הפי' וכו' זה דחיקא לי' לרש"י וק"ל. אך אם נאמר דלא כעולא מוכח שפיר מהך קרא דשמיני ליתא בשמחה דא"כ משכח לעולם שמונה וק"ל. ומעתה כאן דבעי לסיועי מהך ברייתא לעולא מכח משום דאין לו במה ישמח ודחי לה ואי גם שמיני חייב בשמחה ע"כ איתא לדעולא ולכך פי' כנ"ל משא"כ שם במסקנא פי' כעולא ובאמת גם שמיני חייב בשמחה. ועי' ס' מיים חיים על הרמב"ם ה' חגיגה צידד לומר הלכה כלישנא קמא כאן ע"ש:
המהרש"א הקשה בגמ' מאי פריך רבא מהא דהלל ושמחה שמונה וכו' דילמא נקט לה הואיל ואיתא ברוב שנים ע"ש. לפמ"ש לעיל דדעת רש"י דע"כ עולא פליג וסבר דלא בעי שעה הראוי' וכו' א"כ תיקשי קו' תוס' ד"ה שלמים וכו' דאכתי משכחת שמונה בחגיגה. וצ"ל דבאמת לא חשיב שמונה הואיל וזמנין לא משכח כנ"ל א"כ פריך שפיר:
ומעתה מיושב קו' תוס' ד"ה לילי וכו' לשיטת רש"י דאמאי לא פריך לאידך אמוראי וכו'. ולהנ"ל ניחא דאידך י"ל דסברי בעי שעה הראוי' לחגיגה וי"ל שפיר כקו' מהרש"א וק"ל:
באופן אחר אמרנו ליישב דעת רש"י דלכאורה קשה מנ"ל להוכיח דשמיני אימעוט משמחה דילמא קרא חשיב רק ימים שלימים דהיינו עם לילות ושמונה עם לילות לא משכחת דליל ראשון ליתא. אך א"כ גם שבעה ליכא דמוצאי שבת איפסל בלינה מע"ש [עי' ת"כ יליף הא דאין חגיגה דוחה שבת מקרא דאך בחמשה עשר לחודש וכו' אך הוי מיעוט ע"ש] אך הרמב"ם פ"ב מה"ח כ' שם תודה ששחטה בעי"ט יוצא משים שמחה. ועי' כ"מ שהקשה הרי ניפסל בלינה. ועי' לח"מ שם שתי' כיון דמשהה לה לצורך מצוה אין ניפסל ע"ש. ועי' מיים חיים שם א"כ יכול לשחוט שפיר מע"ש אבל שמונה לילות לא משכחת. אך י"ל א"כ זימנין דאף שבעה ליכא כשחל יו"ט ראשון בשבת דא"י לשמוח במ"ש ואי ישחוט בע"ש ז"א דבעי זביחה בשעת שמחה. וא"ל עכ"פ איתא ברוב שנים ז"א דע"כ עולא לא חשיב מה דאיתא ברוב שנים כמ"ש לעיל בישוב קו' מהרש"א. אע"כ דלא חשיב לילות א"כ אמאי לא חשיב שמונה א"ו דשמיני ליתא בשמחה. כ"ז לעולא אבל מאן דפליג או למסקנא דמשמחי בכסות נקי' וכו' י"ל שפיר דחשיב ימים שלימים. ומיושב דברי רש"י בסוכה וקו' תוס' ומהרש"א כאן. וכדומה כי שמעתי דבר זה מאת ידידי הרב מ' דוד פאליק מאיסא [ןעי' מ"ש לקמן (קא:) בפי' דברי התוס' ע"ש]:
נד) שם גמ' מוציא אני לילי יו"ט ראשון וכו' מאי דקשה מדוע לא ביאר הרמב"ם זה דלילי י"ט ראשון פטור וכו' כ' בחי' על הרמב"ם הק"פ וכדומה אשר כ' שם בשם ושב הכהן ושאגת ארי':
נה) שם מתיב רבא ההלל והשמחה וכו' בק"י כ' ליישב קו' מהרש"א:
עוד נזכיר מה שהקשה מהרש"א מה פריך הש"ס דילמא שאני הכא שא"א לזבוח בשבת כמ"ש תוס' לעיל ד"ה לאו משום וכו' דמש"ה הוי ס"ד דליל י"ט ראשון ישחט בע"ש ע"ש ולפמ"ש בק"י בדברי תוס' ד"ה שלמים ששחטן וכו' בשם מיים חיים שכ' דהך דבעי זביחה בשעה הראוי' לחגיגה ילפינן מהא דבעינן זביחה בשעת שמחה. א"כ פריך שפיר דאי ס"ד דבמקום דלא אפשר ש"ד א"כ הדר קשה שבעה שמונה הוי וק"ל:
עוד הקשה המהרש"א בגמ' נימא שבת עדיף מליל ראשון כיון שאין שמחה לפניו וכו' לכאורה כונתו דתקשי אף בלא עולא ת"ל ראוי לפטור שבת כמו ליל ראשון ודוחק או אפשר כונתו דמש"ה לא תני שבעה ביום ראשון שחל בשבת דלא שייך למיתני' כיון שאינו בכלל חיוב ודוחק:
נו) שם משמחו בכסות נקי' וכו' אם נימא דיוצא בזה ידי שמחה ממש אף בלא שלמים עי' שאג"א שהאריך בזה ובחי' לה' ק"פ וחגיגה כ' בזה קצת: נז) שם אמר ר' כהנא מנין לאימורי חגיגה וכו' השייך לסוגיא זו כ' פע"פ (דף קכ) שם סדרתי מה שעלה במצודתי בסוגיות השייכים לענינים אלו ולעת הפנאי אי"ה אעתיקם פה:
נח) שם בגמ' אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת ט"ו וכו' מתקיף לה ר"י וכו' לכאורה קשה ת"ל איך ס"ד כלל דאימורין נקטרין עד בוקר שני דילמא הא דכתיב עד בוקר היינו לענין שריפה כמו דע"כ צ"ל כן לקמן ע"ב גבי לא ילין מן הבשר וכו' שהקשו תוס' ד"ה וכולי קראי וכו' דא"כ יהא נאכל לשני לילות וע"כ צ"ל כמ"ש המג"ש דבוקר היינו לענין שריפה א"כ כמו כן כאן. אך ז"א דאימורין אין טעונין שריפה כמ"ש המ"ל פח"י מה' פה"מ כנ"ל ואפ"ה צ"ל מה דהוי ס"ד לומר בוקר שני היינו כי היכי דתהוי דומה לבשר ואף דא"כ עדיף טפי מבשר דשרי אף בלילה שני' מ"מ עדיף טפי לומר הכי מלומר דגרע מבשר ולא הוי רק ליום ולילה להכי צ"ל משום ראשית וק"ל:
נט) שם אלמא לא וכו' לכאורה צריך להבין דילמא הכא הוי מסתבר טפי לומר בוקר שני משום כי היכי דתיהוי דומה לבשר. וצ"ל דשם גבי לא ילין וגו' ג"כ הוי מסתבר לומר כן הואיל וכל שלמים נאכלין לשני ימים ולילה וק"ל:
ס) עי' ת"כ פ' צו שם הגי' סתמא או אינו אלא בוקר שני ת"ל לבוקר וכו' ופי' הקרבן אהרן דהכונה דמלא ילין (וכו') הוי ידעינן דעד בוקר וכשכ' עד בוקר היינו בוקר שני ע"ש.
ולפי"ז לא הי' קשה על ר"כ דהרי כאן ג"כ כתיב לא ילין עד בוקר והוי ג"כ ס"ד להכי דע"כ בוקר שני. אך בש"ס דידן הגי' כשהוא אומר ביום הראשון וכו' וק"ל. וגם לפי גי' הת"כ קשה מכל הנך לא ילין דכתיבי וק"ל:
סא) עוד רגע אדבר דנסתפקתי הרבה בכונת תוס' בברכות (ט.) שכ' שם לראב"ע עד בוקר היינו שריפה ואי כונתם כמו שמרהו או עיקר כונתם דקבע מועד לשריפה וכבר כ' בזה לעיל (נט:) ולקמן (קכ:) ובכלל זה יש לספק אי סברי לראב"ע עובר ג"כ בחצות בלאו דלא תותירו ועד בוקר היינו לשריפה והבן:
סב) ונבאר קצת פרטי דברים בענין זה. הנה האזהרות בענין נותר כתיבי בפ' (בא יב) ולא תותירו וגו'. (משפטים כג) ולא ילין חלב חגי וגו'. (כי תשא לד) ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח (ראה טז) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח וגו'. כל הני כתיבי גבי פסח ובפ' (אמור כב) כתיב גבי תודה ולא תותירו וגו' ובפ' (צו זיין) כתיב גבי תודה לא יניח ממנו עד בוקר. והנה הרמב"ם (פח"י מה' פה"מ ה"ט) כ' הך דלא תותירו דגבי תודה דפ' אמור וכ' דמכאן ילפינן כל קדשים. ובפ"ד מה' ק"פ ה"א כ' גבי ק"פ האזהרה מלא תותירו דפ' בא ע"ש. ולכאורה כמו דילפינן כל קדשים מתודה כמ"כ נוכל ללמוד פסח ג"כ מתודה. ונהי דלא קשה ל"ל קרא דפסח דהרי נאמר לפני הדיבור ועדיין לא ניתנה תורה וקצת יש לפקפק דמ"מ למה כתבה תורה. כמ"ש הרא"ם ריש בראשית גבי נאמרה ונישנית דאף שהי' צריך לומר שייך להקשות למה נכתב בתורה ע"ש ואין להאריך] עכ"פ גבי פסח הי' לו לעבור בשני לאוין לאו דגבי פסח ולאו דכל קדשים. גם קשה ל"ל גבי תודה נילוף מפסח ויש ליישב. גם לענין שני לאוין י"ל כיון דלא לקי לא חשיב בחדא. אך עדיין קשה קצת על הרמב"ם במנין המצות שכ' במל"ת קט"ז באימורין הוכפל אזהרתו ע"ש ובמצוה קי"ז גבי מותיר מבשר הפסח לא כ' דהוכפל אזהרתו ע"ש. אך י"ל כיון דבאמת אין לוקין רק למנות לשני לאוין וא"כ כיון שהביא שם ק"כ אזהרת מותיר בקדשים א"כ כבר השמיענו זה ולעבור בשני לאוין בעשי' אחת בזה אין נ"מ כיון דלא לקי וק"ל: ודע דאף באימורין לא מנאם לשני אזהרות כיון שהם מענין אחד כמ"ש גם המ"ל (פ"א מהק"פ סוף ה"ז) ע"ש. ובמ"א לענין בל יראה וב"י כ' בזה ואכ"מ:
וצריך להבין מדוע לא הביא כלל הרמב"ם לאו דלא ילין זבח חג הפסח אך הרמב"ם סובר במנין המצות דקאי על אימורין אך גם באימורין לא הביא כלל לאו זה. אך כבר כ' לעיל דלא מביא בחיבור רק מה דנ"מ לענין מלקות משא"כ בזה אין נ"מ וק"ל:
ולענין אימורין הביא (פ"ד מה' ק"פ ה"י) דעובר בל"ת משום לא ילין חלב חגי וגו' ועי' כ"מ שכ' דמקור זה ממכילתא ומכאן למדו לכל שאר אימורין וכבר כ' לעיל מה שיש ליישב דהרמב"ם סובר דלא כש"ס דילן ע"ש] וכבר כ' בחי' למס' חגיגה (י:) דקשה על הרמב"ם מדוע לא הביא העשה דכל הלילה עד בוקר. גם מדוע לא הביא הלאו דלא ילין מן הבשר אשר תזבח וגו' דסובר הש"ס בחגיגה שם דקאי גם על אימורין עי' תוס' שם. אך על החיבור לא קשה דאין נ"מ לענין מלקות כנ"ל. אך על מנין המצות שכ' שם (סי' קט"ז) הוכפל אזהרתו לענין אימורין הי' לו לומר משולש אזהרתו וצ"ע וק"ל. גם צ"ע מדוע לא הביא הרמב"ם הך דלא יניח ממנו עד בוקר דפ' נו וצ"ע ובפ"י מה' ק"פ הי"ב הביא הך דלא ילין מן הבשר וגו' לענין חגיגת י"ד ע"ש ולכאורה צריך להבין קצת אמאי לא ניליף חגיגת י"ד ג"כ מתודה כמו שאר קדשים ואפשר דאה"נ רק כ' בפירוש לאו לעבור בשני לאוין כמו דאיתא בש"ס דחגיגה הנ"ל לענין לא ילין חלב חגי ע"ש ומה שלא כ' בחיבור ובמנין המצות זה כבר כ' לעיל לענין פסח כ"כ י"ל לענין זה וק"ל או נאמר דחגיגת י"ד הוי ס"ד שיהי' דומה לפסח ויהא רק ליום ולילה וק"ל:
והנה רש"י בפי' החומש בפ' כי תשא על פסוק ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח פי' דהיינו אימורין ומכאן אתה למד לכל אימורין ע"ש והיא ג"כ דלא כש"ס שלנו דיליף לכל אימורין מלא ילין חלב חגי וגו' ועי' ברא"ם שם שכ' דכל אימורין ילפינן מלשון זבח דמיותר א"ו אתי לרבויי שאר כל זבחים ע"ש ולכאורה אמאי לא אמרינן פשוט דילפינן מפסח מאימורין אך י"ל בשלמא לש"ס דילן דיליף מחגיגת ט"ו ניחא אבל רש"י דיליף לה מפסח א"כ י"ל דילמא דוקא פסח דבשר ג"כ אינו נאכל רק בלילה משא"כ חגיגה י"ל כמו בשר לשני ימים כמ"כ אימורין. לכך כ' רש"י דמחמת ייתורא דזבח גמרינן הכי וק"ל. ואי קשיא הכל טעמא מאי אמאי לא ילפינן מחלב חגי י"ל ואין להאריך. ובפ' ראה פי' רש"י לחד פי' על פסוק לא ילין מן הבשר וגו' דקאי על פסח ויום ראשון היינו דלא נימא דקאי על כל שבעה ע"ש. ועי' רא"ם שם שכ' ואי דכבר ידעינן לה מלא תותירו דפ' בא זה הי' פסח מצרים ובעי קרא לפסח דורות ע"ש. ולא בעי למימר לעבור בשני לאוין וק"ל:
ודע דהמפרשים הביאו בשם הספרי אשר הביא הילקוט (פ' ראה רמז תתק"ד) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב איזהו בשר אשר תזבח ע"מ לאכול בערב הוי אומר זה הפסח ביום הראשון לבוקר בוקרו של שני ע"ש והדבר תמוה וכבר כ' לקמן (קכ:) ליישב קצת וכאן נכתוב קצת יותר פשוט די"ל דקשה למסקנא דאנן קיימ"ל חגיגת י"ד לאו דאוריי' א"כ הך קרא דלא ילין מן הבשר מאי דרשת בי' והרמב"ם סובר באמת מש"ה דאף דהוי דאו' מ"מ הוי רשות ועי' לעיל דף ע) כ' בזה ורש"י בחומש פ' ראה פי' מש"ה דקרא קאי על פסח ופי' דבוקר היינו בוקר ראשון ולשון ביום הראשון פי' על אופן אחר ע"ש. והנה צריך להבין לר"ע לקמן (קכ.) דסובר הזה אתי למעוטי לילה שני' דס"ד אוקי לילות במקום ימים וכו' אכתי אף דכתיב הזה מ"מ דילמא אתי רק למעוטי לילה שני' אבל ביום יהא שרי עי' מ"ש שם אך בלא"ה קשה ס"ס כמו לראב"ע דאחר חצות אסור לאכול פסח ואעפ"כ יראה דאין עובר בלאו רק עד בוקר עי' תוס' ברכות (ט.) ולקמן (קכ) כ' בזה א"כ כ"כ לר"ע נהי דהתורה מיעטה בלילה הזה ולא בלילה שני' ואף לא ביום לפי' רש"י לקמן ואף לפי' רשב"ם י"ל כן ואין להאריך פה מ"מ נימא דלאו לא עבר רק עד בוקר שני משום דאוקי לילות בהדי ימים עכ"פ לענין לאו או אפשר עכ"פ עד ליל שני' לא עבר ואפ"ה כ' עד בוקר לענין שריפה כמו כאן גבי לא ילין דע"כ הפי' כן כמ"ש המג"ש וע"כ צ"ל כן וק"ל אך י"ל דודאי בלי קצת סברא לא אמרינן בוקר היינו בוקר שני דוקא והתם] הוי ס"ד לפרש כן משום כדי דתיהוי כמו שלמים משא"כ כיון דממילה מיעטה תורה שלא לאכול ודאי מסתבר טפי לפרש בוקר ראשון וא"כ הספרי סובר חגיגת י"ד לאו דאוריי' א"כ ע"כ לא ילין אתי לפסח וע"כ נאמר דעכ"פ בלאו לא עבר עד בוקר שני או דבאמת לא עבר עד בוקר שני או דעבר בלילה שני' ועד בוקר לענין שריפה וק"ל:
סג) עוד רגע אדבר דנראה ליישב קצת דעת הרמב"ם שלא ביאר כלל דמותר פסח אין נאכל רק ליום ולילה כמבואר בש"ס עי' תוס' כאן ד"ה לימד וכו' וקצת י"ל דהוכיח לדידן דמותר הפסח הוי כשלמים דהרי המרדכי הקשה לקמן (קכ:)
דקאמר לר"ע אי לאו דכתיב הזה הוי מוקמינן לילות במקום ימים וכו' והוי כשלמים ואמאי לא נימא דהוי כתודה ונאכל רק ליום ולילה ותי' כיון דמותר הפסח קרב שלמים הוי ס"ד דפסח יהא כמו שלמים שנאכל לשני ימים ולילה ע"ש. ולכאורה צ"ע א"כ על המרדכי ג"כ דהרי מותר פסח אינו נאכל רק ליום ולילה אך י"ל ודאי אי לאו דמיעט קרא גבי פסח ודאי הוי ס"ד דמותר פסח ג"כ קרב לשני ימים וק"ל. אך עכ"פ קשה למסקנא נהי דכתיב הזה דילמא עכ"פ נאכל ליום ולילה כמו מותר פסח ואוקי לילה ליום ויהא נאכל ליום ולילה והזה אתי למעוטי לילה שני' אבל לעולם יום שני שרי והא דכתיב עד בוקר היינו לענין שריפה ובוקר שני א"ו דר"ע סובר דמותר פסח נאכל לשני ימים כמו שאר שלמים וא"כ כיון דמיעטה תורה שלא לאכול ליל שני ממילא ודאי בוקר היינו בוקר ראשון כיון דממילא לא דמי כנ"ל ואף די"ל אכתי נימא דאתי רק למעוטי ליל שני' כדי שיהא עכ"פ דמי לתודה י"ל דז"א כיון דאין דומה עכ"פ למותר פסח דעיקר הס"ד הי' משום מותר פסח ויש לפקפק בזה וק"ל:
מסכת פסחים דף עא/א:
סה) דף ע"א ע"א אלא אמר שמואל מהחל חרמש וכו' לכאור' ק"ק הא שם לא איירי לענין מה שעומ' מתי' רק לענין הספירה:
סו) ממתני' וקוצרין מפני הנטיעות וכו' ערש"י כ' הטעם משום שלא יפסידו וכו' וע"כ ודאי לא התירו משום הפסד איסו' דאו' רק כיון דבלא"ה אין מביאין עומר מבית האילן רק איסור דרבנן ומשום פסידא שרי ועיתו"ס לעיל (ס"ח) נסתפקו קצת דשמא לא התירו רק בית השלחין שבעמקי' וכו' א"כ לכאורה צ"ל כאן כפי' שני של רש"י משום כלאים. ובחי' על הרמב"ם (פ"ז מה"ת) כ' קצת ג"כ בזה ע"ש:
השמטות למסכת פסחים דף עא/א:
עא) דף ע"ב ע"א פסקא נקצר ביום כשר וכו' עי' בה"ז סוף הספר בשם הקדוש ומה שפילפל בזה ליישב דעת הרמב"ם שפסק נקצר שלא כמצותו כשר ואפ"ה פסק דוחה שבת ובחי' על הרמב"ם ובליקוטים שלי על ימים טובים הארכתי בכמה דרכים ושם כ' קצת ג"כ ליישב מאי דק' לכאור' במתני' דתני רישא לא לא מצאו מן הלח יביא מן היבש א"כ ממילא ידעינן דנקצר שלא כמצותיו כשר ול"ל א"כ הך סיפא ע"ש:
עב) בתוס' ד"ה הבא אחרת וכו' עי' מ"כ שהביא בשם צ"ק שהק' איך שייכים דברי תוס' לסוגיא דהכא ותי' די"ל דהי' קשה להו דילמ' אף רבי הבר נקצר שלא כמצותיו פסול ושאני הכא כיון דטומא' רק דחוי' ובלא"ה לא נעש' כדין לכך התיר להבי' אחר' וכו' לכך כ' דקאי אף למ"ד טומאה הותרה וכו' אך המ"כ הקש' עליו ת"ל אף אי טומא' דחוי' מ"מ כשר עכ"פ משא"כ אי נקצר שלא כמצותיו פסול א"כ פסול לגמרי יע"ש. ולפמ"ש בחי' הנ"ל דאף למ"ד נקצר שלא כמצותיו פסול היינו רק שלא קיים מצות קציר' כלל אבל לעול' כשר להבי' ממנו העומ' דלא גרע ממביא מן עומרין ומן יבש ומה"ט לא קאמר כלל על רישא מאן תנא וכו' א"כ ניחא דברי צ"ק דס"ד נהי דנקצר וכו' לא קיים מצות קצירה מ"מ טוב יותר להבי' אחרת כדי שלא לדחות טומאה הואיל ורק דחוי' היא וק"ל:
עג) שם בגמ' שהרי הקטר חלבים וכו' ראיתי בס' פענח רזא פ' צו הקשה שם איך אמרינן הקטר חלבים וכו' כשר כל הלילה הא תנן ספ"ב דמגילה כל היום כשר לתקיעת שופר ולהקטרה אבל בלילה לא ותי' דדוקא אם התחיל ביום שוב מותר להקטיר אף בלילה משא"כ אם לא התחיל ע"ש היטיב דבריו צע"ג דל"נ כן מכה"פ וגם לכאורה כאן מוכח בש"ס דלא כותי' דמשמע אף אם לא הקטיר כלל דהרי הי' ר"ל שלא יקטיר כלל ביום רק בלילה וק"ל. ומה שקשה מפ"ב דמגילה ג"כ פי' רש"י שם הקטרה היינו קומץ ע"ש:
עד) שם ע"ב הוקבעו ולא וכו' הארכנו קצת בחי' לאיזה ענינים בפ' התכלת:
(למדנו פר"י פה ברעסלא בהיותינו נמלטים מק"ק גלונא אשר באה במצור זה יותר משנה תוך ניסן תקע"ד לפ"ק. ה' ירחם מהרה ויצילנו מכל תלאה ובהלה ויקבץ נדחינו בקרוב):