פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף ע.
ע/א:
מב) דף ע' ע"א בתוס' ד"ה לאו חובה וכו' בסה"ד והשתא לבן תימא וכו' לכאורה צריך ביאור לשון והשתא דהרי אף אי סוברים רבנן דב תימא לאו דאו' אפ"ה י"ל לב"ת דחי שבת וק"ל. וכן צריך להבין הא דכ' תוס' לעיל (נט:) ד"ה בארבעה עשר וכו' דלב"ת לא דחי שבת מנ"ל הא וע"כ מדפריך הש"ס לקמן ע"ב מ"ט דבן דוררתאי וכו' ולא קאמר דסבר כבן תימא והיינו כפי' רש"י לקמן דקאי על חגיגת י"ד וא"כ השתא דכ' תוס' לב"ת דדחי שבת ע"כ הפי' לקמן כמש"כ תוס' שם דקאי על חגיגת ט"ו ע"ש וא"כ זה לא תלי במה שכ' תחילה וקשה לשון והשתא וק"ל. ועי' מהרש"א. אך י"ל דאי נימא דמאן דפליג על בן תימא סובר חגיגת י"ד לאו דהי' וא"כ הי' קשה מה דקאמר הש"ס על ונאכלת לשני ימים וכו' דלא כב"ת ואמאי לא קאמר הכי ג"כ על רישא דלא בא בשבת וטומאה וע"כ הי' מוכח דלב"ת ג"כ לא דחי וכן סוברים תוס' לעיל בדף נ"ט הנ"ל שכ' דהכי מוכח וכו' היינו מכח דיוק זה משא"כ עתה שכ' תוס' דשלש מחלוקת בדבר י"ל שפיר לעולם לב"ת ולתנא דלקמן דיליף מלא ילין וגו' דחי שבת ומש"ה ברישא לא קאמר דלא כב"ת משום דאף כרבנן דב"ת דהיינו תנא דלקמן לא אתי דלדידי' עכ"פ דוחה שבת וכו' רק בהך דנאכל לשני ימים וכו' קאמר שפיר דלא כב"ת דכתנא דלקמן אתי שפיר דאף דהוא דאו' מ"מ נאכל לשני ימים והבן. ולכאורה צריך להבין מנ"ל דלתנא דלקמן דחי שבת דילמא נהי דהוי דאו' מ"מ לא דחי בשלמא לב"ת יליף לה מהיקש משא"כ לתנא דלקמן אך י"ל דממילא כיון דהוי זמנו קבוע דחי שבת דוקא בחגיגת ט"ו גלי קרא מוחגותם חג שבעת ימים וכו' כמבואר לקמן ולא ילפינן י"ד מט"ו כפי' רש"י לקמן אלא לקמן קאי אט"ו כפי' התוס' וק"ל והכי מוכרח להו לישנא דש"ס דקאמר לאו חובה וכו' משמע דאי הי' חוב הי' דוחה שבת כמ"ש תוס' גם לקמן ע"ב ד"ה מ"ט וק"ל:
ודע דלקמן פ' ע"פ הביא הרא"ש דעת הר"י מקורביל דער"פ שחל להיות בשבת נוכל לשחוט חגיגת י"ד בע"ש ואוקי לילות בהדי ימים ואין נפסל בלינה ע"ש והקשו המפרשים מסוגיא זו דקאמר דאי ס"ד חובה תיתי בשבת והרי יכול לשוחטה מע"ש. וצ"ל ודאי אי הוי חובה הוי כמו פסח וצריך לשוחטו דוקא בזמן פסח ואף לתנא דלקמן דיליף מלא ילין וגו' מ"מ כתיב אשר תזבח בערב משמע ג"כ כמו פסח דוקא וק"ל. וכ"כ השעה"מ סוף ה' חו"מ.
ועי' צל"ח כ' ג"כ כן רק הוא צידד לתנא דלקמן ג"כ יכול לשחוט מע"ש. ולהנ"ל הר"י מקורביל פוסק כתנא דמתני' דהוי רק דרבנן וק"ל: מג) עי' מל"מ פ"א מה' כלי המקדש שנסתפק בחגיגת י"ד אי רשאי לשחוט אחר תמיד דדוקא בפסח גלי קרא והעלה דאסור לשחוט אחר התמיד ועכ"פ צריך לשוחטו אחר חצות הואיל וכתיב בערב ע"ש. ועי' צל"ח לעיל (נ"ט.) שהקשה א"כ מתני' ר"פ תמיד נשחט דתנן חל ע"פ בע"ש תמיד נשחט בשש ומחנה וקרב בשבע ומחצה א"כ אימתי הקריבו חגיגה דקודם תמיד הוי קודם חצות ולאחר תמיד עלי' השלם [כתיב] ותי' דתנא דמתני' סובר לגמרי לאו דאו' וא"כ יכול לשחוט קודם חצות והמ"ל לא כ' דאסור אחר חנות רק לתנא דלקמן דיליף לה מלא ילין דכתיב בערב ע"ש. ולכאורה לפי מ"ש לעיל (נט) דלא אמרה תורה עלי' השלם וכו' רק אחר הקטרה א"כ י"ל שפיר ששחטו חגיגה אחר תמיד קודם הקטרת תמיד וק"ל ועוד חזון למועד בזה אי"ה: עכ"פ מבואר בדברי המ"ל דצריך שיהי' השחיטה דוקא בער"פ דאפילו קודם חצות אסור אף לתנא דלקמן דיליף מלא ילין והר"י מקורביל הנ"ל צ"ל דסבר דהוי לגמרי דרבנן כאשר כ' לעיל וק"ל:
מד) (שם) בגמ' בן תימא אומר וכו' לפי מה שכ' לקמן (קכ:) דע"כ ר"ע ל"ל שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין דאל"כ מנ"ל דאסור לאכול פסח ביום חמשה עשר ע"ש א"כ תיקשי על ב"ת לפמ"ש תוס' לעיל (נט:) לחד תי' דב"ת סובר שמרהו ע"ש והרי הוא סובר כר"ע דקאמר שנאכל כל הלילה משמע ואין להאריך פה:
מה) (שם) ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו' וצ"ע דהרי פסח אינו נאכל אלא בלילה וא"כ לכאורה גם חגיגה לב"ת וצ"ל דלאו דוקא נקט ליום וכ"כ הצל"ח ע"ש:
מו) (שם) איבעי' להו נאכלת צלי וכו' כי אקשי רחמנא רק ללינה וכו' עי' מל"מ פ"א מה' כה"מ הנ"ל שנסתפק עוד לב"ת בשאר דברים ע"ש לענין אי נשחט קודם חצות גם אי יכול לשחטו אחר תמיד או אם נשחט על חמץ ע"ש:
מז) (שם) וכגון שבא בשבת וכו' עי' צל"ח ושעה"מ סוף ה' חו"מ שהקשו לדעת הר"י מקורביל שהביא הרא"ש לקמן פ' ע"פ דיכול לשחוט חגיגה בע"ש בי"ג ע"ש א"כ מאי מהני שבא בשבת ע"ש. ולכאורה הי' נראה אף לתנא דלקמן דיליף מלא ילין מ"מ צריך לשחוט דוקא בי"ד כמו פסח וא"כ הא דקאמר לעולם רבנן דב"ת היינו תנא דלקמן הנ"ל אבל הרי"ק פוסק דהוי דרבנן ממש ולהכי רשאי לשחוט בע"ש ואל תשיבני דהרי לתנא דלקמן כ' תוס' כאן דדחי שבת זה אין מוכרח כ"כ די"ל דסובר בהא דלא כתוס' רק לב"ת דחי הואיל והוקש לפסח וק"ל. גם י"ל דסבר כפי' רש"י דאף לב"ת לא דחי שבת כמש"כ תוס' לקמן ע"ב ומכש"כ לתנא דלקמן וק"ל:
מח (שם) בסוגיא דקופיץ כ' בחי' לפ' ע"פ (דף קכ) שם קצת ולא עיינתי כראוי. ועי' שעה"מ סוף הל' חו"מ וצל"ח כאן. וגם בס' מקנה פילפל כאן. ומה שברור בעיניו שם דלרמב"ם דטומאת שרץ לא הותר בציבור אף אם בשר נטמא בשרץ לא הותר יע"ש. ולדידי זה צריך רבה. והארכתי בזה בחי' להק"פ ובקונטרס חנוכה דיראה בטומאת בשר אין חילוק ואף אם נטמא בזב וכדומה הותר בציבור ושם כ' מה דנראה קצת מחלוקת פוסקים בזה בדומה ע"ש:
בעיקר הק' על דעת הר"י מקורביל שהביא הרא"ש פ' ע"פ שכ' ער"פ שחל בשבת שוחטין חגיגה ערב שבת. א"כ מאי משני כאן שבא בשבת. וכ' בק"י ליישב. אכן יראה עוד כיון דעיקר טעמי' הואיל וחזינן דמיעט קרא גבי פסח בלילה הזה כי היכי דלא נוקי לילות בהדי ימים כמבואר לקמן (קכ:) א"כ כ"ז לר"ע אבל לראב"ע דצריך הזה לגז"ש א"כ יראה לדידי' מסברא לא מוקמינן לילות להדי ימים. וא"כ י"ל הך מתני' לס"ד אתי באמת כראב"ע וק"ל ולפימ"ש לקמן פ' ע"פ די"ל כונת הר"י מקורביל דוקא היכא שהי' טמא בער"פ שא"א לו לאכול א"כ בלא"ה ניחא וק"ל:
עוד י"ל דאפשר דחגיגת י"ד אם חובה היא אף שאינה דוחה שבת אפ"ה צריך שתהי' בשעה הראוי' לחגיגה וזה תלוי בשני לשונות וא"כ אנן פסקינן כרבין דלא בעינן זביחה בשעת שמחה אף שעה הראוי' לחגיגה לא בעינן והש"ס כאן אזיל אפשר לעולא לקמן (ע"ב) וק"ל:
עוד יש ליישב דעת הר"י מקורביל הנ"ל די"ל לפמ"ש הלח"מ פ"ג מה' חגיגה דהרמב"ם פסק כס"ד דר"י לקמן (עא.) דלא הוי סבר שעיכב ושחטה א"כ ע"כ סבר דבכה"ג לא נפסל בלינה א"כ ניחא וק"ל:
עי' ראב"ד בהשגתו על הרמב"ם (הל' אה"ט פ"ג) יראה שיש שם ט"ס מ"ש דודאי טבל בי"ג אלא ודאי טבל בי"ב ע"ש. ועי' צל"ח:
השמטה דף ע/א:
ס) דף ע' ע"א שבולת שמרחה בכרי וכו' ערמב"ם (פי"א מה' תרומות) שם כ' כיון שמרחה עם שאר החיטין אבל בלא"ה יראה דלא מהני ועי' בזה. ועע"ש ברמב"ם שכ' אם קרא שם תרומה בתלוש ודאי הוי תרומה וצ"ל דשאני טבל וק"ל:
סא) בתוס' ד"ה תנא כוסמין וכו' בחי' ליו"ד ה' חלה כדומה כ' קצת בזה: