פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף סז.
דף סז ע"א בגמ' אלא יש לך שעה וכו'. הנה לכאורה דוחק לומר דהא דכתיב זבין ומצורעין אתי רק ללמד דטומאה הותרה בציבור למת וא"כ לא אתי כלל לגופי' רק יראה דהשתא דידעינן טומאת מת שרי בציבור הוי ס"ד דגם שאר טומאות הותרו דמ"ש וכמו למסקנא דצריך לנפש להכי וק"ל:
שם וכ"ת ה"נ וכו' קשה א"כ לא לכתוב רק מצורע וטמא מת וע"כ יש לך שעה שטמא מת אין משתלח ולא מצורע וא"כ ממילא כיון דליכא מיעוט הוי ידעינן דזב הותר ג"כ בציבור כמו [טמא] מת כיון דליכא מיעוט. אך זה י"ל דדוקא אם לא מצינו חילוק בטומאות לענין ציבור הוי אמרינן דמסתמא כל טומאות כן אך אם כבר כתיב מצורע למעט שוב לא הוי ידעינן גבי זב מה דינו כיון דחמיר ממת וקיל ממצורע וק"ל. ועי' צל"ח הרגיש בקו' זו רק באופן היותר נכון והוא כיון דלפי ס"ד לא ידעינן זב רק מק"ו דטמא מת וא"כ דיו לבא מן הדין וכו' ע"ש. אך ג"ז י"ל דנהי דלענין שלוח הוי רק מק"ו אבל לענין לאכול פסח בטומאה או לטמאת קדשים [י"ל] ודאי ממילא ידעינן וק"ל:
שם לנפש וכו' הארכתי בקונטרס ילדותי ועי' רא"ם פ' בהעלותך ע"ש: שם ת"ל ולא יטמאו את מחניהם וכו'. עי' רש"י ד"ה יכול וכו' לפי פשטות הענין יראה כיון דכתיב במצורע מחנה וכו' א"כ ע"כ משתלח חוץ לג' מחנות דאל"כ לא ישב בדד ואי דדילמא מצורע תוך מחנה ישראל וזב וטמא מת יחד תוך מחנה לוי' דא"כ קשה חדא ל"ל בדד ישב וכו' ת"ל כיון דכתיב מחניהם א"כ ידעינן ע"כ חלוקים לשתי מחנות וממילא מצורע חמור ומסברא עכ"פ במחנה ג'. אך ז"א דא"כ אכתי הוי ס"ד דחד מהני או דוקא זב דחמור יושב עם מצורע לכך צריך בדד וכו' ע"כ צ"ל דא"כ תיקשי ל"ל מחניהם לכתוב מחנם וממילא כיון דמצורע יושב בדד ע"כ עכ"פ תוך מחנה ישראל א"ו דחלוקין לג' ענינים ומצורע חוץ לשלש וק"ל. אך עי' רא"ם פ' נשא שם ד"ה הצרוע וכו' הקשה תחילה דילמא מצורע לקולא חוץ למחנה שכינה וזב חוץ למחנה לוי' וטמא מת חוץ למ"י או להיפוך והיינו דכיון שמצורע לקולא שייך ג"כ בדד ישב היינו להורות שאר טמאין חמורין ואסורין לישב שם] ותי' דהרי חזינן משה שנטל עצמות יוסף אתו. אך הקשה נימא מצורע תוך מ"י וזב וט"מ יחד תוך מחנה לוי' וכו' ע"ש. וע"ז ק' טובא א"כ מחניהם ל"ל כנ"ל. ועי' מ"ל (פ"ג מה' ביאת מקדש ה"ב) הרגיש בזה. עוד תמה שם המ"ל על מה שתי' שם הרא"ם דחזינן ארבעה מצורעים היו חוץ למחנה ישראל וכו' אכתי קשה ס"ס שמא ט"מ וזב יושבים תוך מחנה לוי' ע"ש. אך זה י"ל קצת ואין להאריך. ומה דקשה לי ג"כ על הרא"ם עוד שכ' הא דמחניהם לא ידעינן אם ט"מ חוץ לשני מחנות או זב רק כיון דחזינן עצמות יוסף היו עם משה ע"כ זב חוץ לשני מחנות וכו' וקשה אמאי לא נימא מסברא אמרינן הכי הואיל וזב חמור וכמי לר"ש ומדוע לא נימא דגם ר"י סבר הכי. וגם הרי מוכח הכי מדפריך הש"ס לקמן ור"י שפיר קאמר ר"ש. ומאי פריך הרי לר"י לא מצי למילף חדא מחברתה. וכן קשה על המ"ל שצידד להקשות דילמא מצורע משתלח חוץ לשני מחנות וזב חוץ לג' וכו' ות"ל הרי מצורע חמיר. ואפשר לומר כיון דלר"י יליף רק מלא יטמאו מחניהם ליתן מחנה לזה ולזה א"כ א"נ לומר דמאי דמרבי מוכל זב הוא עם זב במחנה אחת וכן מה דמרבי עם ט"מ וכו' רק התורה מרבה כ"א ישב במחנה הראוי' לו. א"כ שפיר הי' קשה לרא"ם דילמא ט"מ חוץ לשני מחנות וטמא שרץ באמת עם זב במחנה אתת לכך הוצרך לומר מכח עצמות יוסף. וכן מ"ש המ"ל דילמא מצורע חוץ לשני וזב חוץ לשלש.
י"ל ג"כ דזב חמור ממצורע ובעל קרי באמת עם מצורע. וא"כ לקמן פריך שפיר ור"י שפיר קאמר ר"ש. היינו דאם ילפינן מכח דרשא דר"ש שפיר נוכל ללמוד מכח קולא וחומרא כדמסיק ועדיין צ"ע וק"ל:
שם יאמר ט"מ ולא זב וכו' מה דצריך להבין קצת הא אין מזהירין מן הדין ואם כן לא יתחייב מלקות על זב י"ל בכמה גוני ואין להאריך:
שם אמר קרא וכל טמא וגו' לרבות ט"ש וכו' אין להקשות אי לא הוי כתיב זב הוי מוקמינן כל לרבות זב יכו' ז"א דמרבינן מה דדמי לי' שאין טומאה יוצאה מגופו וק"ל, ועי' צל"ח:
מה דקשה בדברי הרמב"ם דכאן יראה דאף בטמא שרץ עושה בטומאה פסח והוא פסק פ"ד מה' ביאת מקדש שם דטומאת שרץ לא הותר בציבור. ובה' ק"פ. משמע להיפוך כ' שם בחי':
תוס' ד"ה הכתוב נתקו וכו' וק' דבעל קרי וכו' קשה לכאורה א"כ בעל קרי דכתיב בי' לאו לחודי' ואל יבא אל תוך המחנה וכו' א"כ הוי כמו שאר לאו שמרוחק מעשה כיון שקדמו עשה וי"ל ועי' עוד בזה:
קצת יש לדקדק במה שהקשו תוס' תחילת הדיבור ועוד הקשה ריב"א וכו' דמשמע דהקו' משום דשם ליכא לאו אלא במשלח כל ימיו וכו' ות"ל בלא"ה שם מתקן הלאו קצת שגירש ומקיים עשה במה שמחזירו משא"כ כאן אטו בשביל שטימא פעם אחת יחזיר ויטמא וק"ל ועי' מג"ש כאן: