אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף נח.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף נח.

דף נג.

א) דף נח ע"א בגמ' מנה"מ אמר ריב"ל וכו' עי' מהרש"א שהק' הרי פסח כתיב ג"כ בין ערבים וא"א לפרש חלק הוע"ש. ויראה כונתו פשוט דא"א לחלק בתמיד ופסח. ועי' צל"ח השיא כונתו לענין אחר ע"ש:

ב) בתוס' ד"ה מאחרינן וכו' וקרב הפסח וכו' יש כאן ט"ס וכ"כ הצל"ח ע"ש:

ג) בתוס' ד"ה מוקמינן וכו' עי' ברטנורה משנה זו יראה מדבריו שסובר דמדינא מתחיל זמן שחיטה משש ומחצה וכן משמע ברש"י כאן ד"ה אלא ע"ש.

ועי' תוי"ט. ובאמת בפשטות הסוגי' כאן משמע כן דקאמר ומוקמינן לה אדינא דלא כסוגיא דברכות:

ועפי"ז י"ל מ"ש המג"א (סי' רלג ס"ק ד') שהקשה אמאי לא יצא מתחילת שבע. ותי' כיון דא"א בקיאין אף דיעבד לא יצא ועי' (סי' פט ס"ק ג') הקשה דשם אמרינן משום דא"א בקיאין יצא בדיעבד ע"ש מה שחילק. ולהנ"ל ניחא די"ל דאנן פסקינן כסוגיא דהכא דמדינא לא יצא עד שש ומחצה. אך הרמב"ם ע"כ לא סבר הכי דהנה (בפ"ה מה' ק"פ ה"ח) פסק כל שהוא רחיק ט"ו מנץ החמה מירושלים דאז אינו יכול להגיע שם בתחילת זמן שחיטה היינו חצות ע"ש, ואי כנ"ל ת"ל דבחצות לא הוי כלל זמן שחיטה. ובאמת אף משום דא"א בקיאין ק"ק דס"ס כיון דלא שחטינן מחצות אמאי לא יהא מיקרי דרך רחוקה וי"ל אבל מדינא ודאי א"א וק"ל. ועי' תשו' שאג"א (סי' י"ז) ע"ש:

ד) בתוס' ד"ה ר"י סבר מוספין וכו' עי' מהרש"א ויש ט"ס בדבריו: ה) ד"ה חיישינן למכמר וכו' עי' צל"ח שהאריך בכונת תוס' ע"ש. אולם לפי פשוטו יראה דסוברים הרי עינינו רואות דבזמן קרוב כזה אין מתקלקל הבשר וק"ל:

ו) ע"ב בתוס' ד"ה דברי הכל היא וכו' אבל איכא שני ברייתות דמייתי בסמוך וכו' ועי' תוס' לקמן ד"ה אלא לרבא וכו'. דלחד תי' שם הך ברייתא אין מוכרח דפליגי בע"פ שחל בשבת וק"ל:

ז) הרמב"ם פ"א מה' תמידין פסק בשבת דעלמא נשחט כמו בחול ובע"פ ג"כ שוה שבת לחול ונשחט בז' ומחצה. ועי' לח"מ שם שהכריח דע"כ פסק כרבא. אך הקשה הרי רבה בר עולא פליג ארבא מכח קו' דמידי ע"פ קתני ע"ש ונ"ל דהנה התוס' כ' בד"ה מתני' ד"ה היא. דלפ"ז ע"כ הא דתני בין בחול בין בשבת ע"כ לא קאי ארישא ע"ש. ולכאורה י"ל דמ"מ קשה כיון דהתנא נקט כל החילוקים מתי נשחט התמיד אמאי לא תני ג"כ דין שבת דעלמא. אך י"ל בפלוגתא לא קמיירי בחול כ"ע מודים דנשחט בח' ומחצה ובע"פ דעלמא לרבה בר עולא למאי דס"ד השתא דלא אסיק אדעתי' אכתי דפליגי גם בע"פ שחל בשבת דמייתי אידך ברייתות למסקנא. וא"כ לס"ד ניחא שפיר דבע"פ שחל בשבת כ"ע מודים וק"ל. משא"כ למסקנא דמוכח מאידך ברייתות דפליגי ג"כ בע"פ שחל בשבת ע"כ תיקשי ממ"נ אי לא מיירי בפלוגתא הרי בע"פ בשבת פליגי ג"כ ר"י וסובר נשחט בשמונה לרבא דע"כ רבה בר עולא סובר כרבא כמ"ש תוס'. וא"כ ע"כ אתי כר"ע. וא"כ אמאי לא תני ג"כ דין שבת דעלמא. א"ו דמתני' סתמא כרע"ק לענין ע"פ שחל בשבת וכר"י לענין שבת דעלמא וקאי באמת הא דבין בחול ובין בשבת גם ארישא למסקנא. א"כ פרק הרמב"ם שפיר כסתם מתני' וכרבה בר עולא והבן זה:

ח) בד"ה כאילו חל בשני וכו' מה שהקשו תוס' על רש"י. עי' צל"ח שהקשה נהי דהי' מקפידין שלא יבואו תרי שבי בהדדי מ"מ הי' יכולין לעשות בד"ו פסח ולחסר ולעבר אח"כ שאר חדשי קיץ. וכ"כ הלח"מ פ"א מה' תמידין ע"ש. וקצת הי' נראה לפרש כונת תוס' דס"ס אם הי' באופן (שאין) [שא"י] לחסר או לעבר יותר לפי שיעור המבואר בערכין. א"כ י"ל מש"ה נקט שני בשבת דיש שנים אשר אין באפשר ואין להאריך:

ט) בד"ה אלא לרבא וכו' תימה לרבה וכו' לכאורה אמאי הוצרכו להאריך כלל הלא ע"כ רבה בר עולא לא סבר כאביי דא"כ קשה מידי ע"פ שחל להיות בע"ש קתני. וצ"ל די"ל רבה בר עולא לא הקפיד על הך קו' לר"ע רק לרבא פריך שפיר מידי כסידרו בחול בע"פ וכו' דר"י היא תנא ראשון אבל מכח ר"ע לא קשה לי'. אך זה צ"ע הרי חזינן לרבא לא הי' קשה לו מר"י רק מר"ע קשה לו טפי כמבואר לעיל בתוס' ד"ה מידי וכו' ואיך נאמר לרבה בר עולא להיפוך וצ"ע וק"ל:

וקצת הי' נראה כונת תוס' דעיקר קו' אמאי לא פריך הש"ס על רבה ב"ע על גוף הדין אבל אי לא הי' קשה מכח גוף הדין רק מכח מה דרבה ב"ע לא סבר כאביי ודאי עדיף טפי לאקשוי' על רבא על גוף הדין והבן:

י) בד"ה העולה וכו' הארכתי בזה הרבה בחי' על הרמב"ם ה' תו"מ פ"א ע"ש:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה