פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף נג.
ז) דף נג ע"א בגמ' אמר ר"י אסור וכו' הרמב"ם השמיט דין זה ולא הביא רק גדי מקולס וצריך טעם. ונ"ל עי' באו"ח (סי' תסט) שהקשה הב"ח מאי פריך הש"ס מגדי מקולס דילמא התם אפי' בדיעבד אסור ועי' ח"י שם שכ' דהרמב"ם פסק כר"ש שלא התנדב וכו' א"כ ממילא שרי דיעבד דלא כב"ח שרוצה להוכיח מכח קו' הנ"ל דאפילו באומר בשר וכו' אסור ע"ש ולכאורה יש לתמוה א"כ אמאי פסק הרמב"ם בגדי מקולס דאסור. ע"כ נ"ל דהרמב"ם מפרש הא דאסור שיאמר בשר וכו' הטעם כפירש"י שמא הקדישו לדמי אבל בגדי מקולס ודאי החשש שמא הקדישו מחיים כמ"ש תוס'. וע"ז הקשו תוס' א"כ מאי קאמר לקמן דלא כר"ש ע"כ פי' הרמב"ם הפי' בסוגיא הכי אחר שמשני מקולס בין אמר וכו' שאינו מקולס פי' אין וכו' ע"ז פריך הא ניחא למאן דמתני לה כר"י אבל למאן דמתני לה כר"ש א"כ עכ"פ באינו מקולס כיון דרק החשש משום דמי לר"ש, ליתא שלא התנדב וכו' ואף דא"כ בלא"ה לא ק' קו' הש"ס לעיל דע"כ רב לא סבר כר"ש מ"מ קו' הש"ס אשקלא וטריא דלעיל. וא"כ הרמב"ם דפסק כר"ש ממילא לא פסק כהך דרב וניחא הכל וק"ל:
מה דקשה בסוגי' זו מאי פריך מגדי מקולס התם המעשה הי' כך. כבר הרגיש בזה בת' שבות יעקב [ח"ב סי' יד]:
אחר אשר זה שנים רבות למדנו פ' תמיד נשחט בק"ק לונטשיץ חזרתי פה ללמוד פרק הנ"ל בין פורים לפסח תקע"ה וזה פרי':