אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף מ.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף מ.

דף לט:

קמה) דף מ ע"א בגמ' ואפ"ה לא הדר בי' רבא וכו' עי' תוס' שפי' דלמסקנא עיקר השימור הוי ג"כ רק שלא יחמיצו רק רחמנא לא אצריך שימור רק במצות מצוה עי' היטב. ועי' רא"ש שפי' דלמסקנא הוי רק מצוה מן המובחר ע"ש. משמע דעכ"פ מהא דמצוה ללתות הדר בי' רק אפ"ה אצריך שימור ע"ש. ועי' בר"ן שכ' דלמסקנא בעי מדינא שימור משעת טחינה אבל לא משעת קצירה. ולכאורה זה צ"ע דמשמע דעיקר השימור רק משעת לישה משום דאז נחית לשימור. וצ"ל עיקר כונתו דבשעת טחינה מקרבין אותן אל המים. עי' ב"ח (סי' תנג) היטיב. ועכ"פ יראה דלדעת הר"ן למסקנא עכ"פ לא אמרינן מצוה ללתות וק"ל. ועי' רמב"ם (פ"ה מה' חו"מ ה"ח) שכ' הא דאם נתבקעו אסור אינו רק מדרבנן ומשום שנאמר ושמרתם וגו' ע"ש. ולכאורה דבר זה צ"ע דהרי הך ושמרתם דוקא במצת מצוה איירי וכ"כ המ"מ א"כ איך יליף לשאר מצות. ועי' לח"מ שם. ועי' ב"ח (סי' תם) שהביא בשם רש"ל באחד שהי' תפוס ולא הי' לו מצות שעשאה ישראל רק עכו"ם בפניו ולא רצה לאכול ואמר דשלא כדין עשה דדחי מצוה דאורייתא משום איסור דרבנן ע"ש. ועי' גם טו"ז (סי' תס סס"ק א) ע"ש. והפר"ח שם תמה ע"ז דהרי זה ג"כ דאורייתא מושמרתם וכו ע"ש. ובאמת הוא לשיטתי' אזיל בסי' תסז סק"ט) שכ' שם לפרש לשין הרמב"ם פ"ה הנ"ל דמה שכ' משום שנאמר ושמרתם וכו' הוא ענין בפ"ע וקאי אמה שכ' אח"כ שם לפיכך צריך לשמור וכו' וא"כ הוי דאו'. אבל לפי מה שהבינו כל המפרשים דבריו דהא דקאמר משום שנאמר ושמרתם קאי אמה שכ' תחילה דאסור מדברי סופרים היינו משום שנאמר ושמרתם וכו' א"כ חזינן דהוי רק דרבנן וק"ל:

אך מה דקשה דא"כ אמאי לחמי תודה פסולין הואיל ונשמרו לשם זבח וכו' ות"ל דא"צ שימור כלל מה"ת לשם מצה עי' פר"ח. אכן י"ל דודאי אם עושה סתמא עדיף טפי מאם עושה לשם ד"א וכמו כן איתא באו"ח לסי' ר) בהא דפתח בדחמרא וסיים בדשיכרא גרע טפי מאם לא נתכוון ע"ש. ועכ"פ צריך ביאור מנ"ל כל הני ממ"נ אם ושמרתם הוא ייתור ממילא ניליף אף דבעי לשם מצה ואי דפשטי דקרא לא אתי רק לשמור מחימוץ ולא בעי כלל לשם מצה א"כ מנ"ל למעט לחמי תודה. ומי שדעתו רחבה יתרץ באלה:

גם צריך להבין הא דקיימ"ל סוכה ישנה כשירה ולא בעי לשמה אמאי לא ניליף ט"ו ט"ו מחג המצות דבעי לשמה אי נאמר דהוי דאו'. וגם קשה בתוס' בסוכה שם (ט.) במתני' הביאו לשון הירושלמי מצה ישנה פלוגתא דב"ש וב"ה וקאמר לא היא מצה ישנה ודאי לא דיקדק בה כראוי וכו' ות"ל בלא"ה הרי בעי לשמה. ועי' גם במרדכי פ"ק דפסחים שם הביא לשון הירושלמי הנ"ל. ועי' בב"י (סי' תנח) ובב"ח שם דמשמע שם בדבריו הואיל ובסוכה צריך לחדש דבר א"כ הוי כמו מצה רק במצה לא שייך חידוש ע"ש. אכן כבר הסכימו האחרונים באו"ח (סי' תרלו) דהא דצריך לחדש אינו רק למצוה מן המובחר א"כ הדרא הקו לדוכתי' וצ"ע בכ"ז היטיב:

קמו) עי' ברא"ש ורי"ף שכ' דאם נפל לתבשיל שרי אם לא נתבקעו דהוי ספק דרבנן וכמדומה שראיתי בס' פרמ"ג (סי' תסז) שהקשה הרי הוי ספק דרבנן קבא לו מצד אחר. אכן אפשר בספיקא דפלוגתא לא אמרינן זה. וכן נראה לכאורה. וכעת לא עיינתי היטיב בזה ועי' בזה במ"ל פ"ד מה' בכורות כעין זה ע"ש היטיב ועפי"ז י"ל ג"כ מה דקשה לכאורה על הרא"ש שהעלה דאף בנתבקעו הוי רק קרוב להחמיץ א"כ הוי בנתבקעו ג"כ רק ספק ויהא התבשיל מותר. ולהנ"ל ניחא דהוי ספק מעשה ואסור משום בא לו מצד אחר וק"ל. אכן זה י"ל בלא"ה די"ל דהוי רוב מחמיצין וק"ל. ולכאורה צ"ל כן דהרי במג"א (סי' תס"ז ס"ק י"ב) הקשה אם נפלו בתבשיל ת"ל אף אם לא נתבקעו כיון דמינח נייחו אתי לידי חימוץ כמו ארבא דטבהע בחישתא. ותי' דמ"מ לא הוי רק ספק. וצ"ל דאף בספק מעשה אזלינן לקולא ואפ"ה בנתבקעו אסור משום רוב וק"ל. כתבתי זאת לזכרון בעלמא:

קמז) עוד נזכיר עי' ברא"ש שהקשה ניחוש שמא נתחמץ ביד [עכו"ם]. ותי' הואיל ואין אנו רואין בי סי' חימוץ לא חיישינן. ובאמת צריך להבין קצת הרי קיימ"ל אם שהה שיעור מיל אף בלא סי' חימוץ אסור א"כ ניחוש שמא שהה עכו"ם שיעור מיל. אך י"ל ודאי אי שהה לפנינו שיע מיל אמרינן דנתחמץ אף דעפ"י רוב כל שנתחמץ רואין בי סי' מ"מ הואיל ושהה שיעור מיל ע"כ יצא מרוב ונתחמץ בלא סימן משא"כ סתמא אמרינן ודאי לא שהה העכו"ם מיל ומש"ה לא נראה בו סימני חימוץ וק"ל. ועי' מג"א (סי' תנ"ג) שכ' האידנא הכל לותתין ושוהין במים וכו' משמע דאף בלא נתבקעו אסורין מחמת דהוי כמו ארבא דטבעה בחישתא וכו' וק"ל. ועי' אחרונים שם היטיב:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה