אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף לח:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף לח:

דף לח.

קלז) ע"ב בגמ' ות"ל דהוי מצה עשירה וכו' כל הני דפריך הש"ס לא הוי לכאורה רק להך ברייתא דיליף משבעת ימים אבל בברייתא קמייתא דיליף מושמרתם וכו' ל"ק דאף אי ממעטינן משום דלא הוי לחם עוני או שנאכל בשמחה דוקא כל עיקר הלימוד מושמרתם כיון דאיירי שלא הקדישן עדיין לפי פי' רש"י ותוס' רק דהשמירה הי' ע"ד דלא להוי עני ועוני וק"ל. אכן מלשון רש"י ד"ה זאת אומרת וכו' יראה קצת דלא כן שכ' ועל אותן שקרבו בנוב וגבעון הוצרך להביא ראי מושמרתם ומשבעת ימים. א"כ משמע דאף על הך דדריש מושמרתם קשה ג"כ. וקצת י"ל דכונת רש"י על אידך ברייתא דע"כ יליף מושמרתם ומשבעת ימים וק"ל. או נאמר אף על ברייתא קמייתא דממעט לה יצא זה שאינו נשמר לשום מצה רק לשם זבח זה לא צריך דאף אם נשמר לשם מצה מ"מ לא נשמר אדעת לאכול בעני ועוני וק"ל: ודע מש"כ רש"י בד"ה שאינה נאכלת וכו' שכ' והיכא דלא נשחט וכו' צ"ל ודאי גם עדיין קדושת פה לא הקדישה כלל דקדושת פה ג"כ מהני עכ"פ לאיסור וק"ל. ועי' רמב"ם (פ"ו מה' חו"מ ה"ט) שכ' חלות תודה אין יוצאין משום שנשתמרה לשום זבח וכו' והיינו כרבה. ולכאורה א"כ אם שמרה בפירוש לשם מצה ג"כ יהא מהני דבהא פליגי רבה ור"י וכו' וכל כי האי הי' לו לרמב"ם להשמיענו. אכן י"ל ודאי אף לרבה כיון דסתמא אינה משתמרת לשם מצה אף אי שמרה בפירוש לא מהני רק דר"י סובר דלרבה הי' לנו בזה להתיר אבל רבה לא סבר הא ופסק כרבה וק"ל. וק"ק דהרי הש"ס פריך ות"ל דאין נאכלין בכל מושבות ומשני נאכלין בנוב וגבעון וכו' וא"כ הרי הרמב"ם לא הביא כלל הך דנוב וכו' ומשמע דהוא פסק כמ"ד קדושה ראשונה גם לעתיד לבוא קידשה וא"כ ממילא אסור בשאר א"י א"כ למה לו להביא כלל הך דושמרתם וק"ל:

קלח) עי' שעה"מ (פ"ו מה' חו"מ ה"ה) שהביא ראי' מסוגיא זו דאף אם נעשה עשירה לאחר אפי' ג"כ לא יצא מדפריך גבי רקיקי נזיר ות"ל דהוי מצה עשירה. והרי הרמב"ם פסק ופי"ג מה' קרבנות) דרקיקין אחר אפי' מושח אותן וא"כ מוכח דאף כה"ג מיקרי מ"ע ע"ש שהאריך בטוב טעם ולכאו' א"כ הא דפסק רמ"א (סי' תעא) דמצה שנתפררה ונשרה ביין ושמן אסור לאכול בע"פ דיוצאין בה בלילה. ולדעת הרמב"ם הנ"ל מותר לאכול בע"פ ואין להאריך פה:

קלט) עי' רבינו יונה פ' כיצד מברכין (לז:) שהביא שם ג"כ דעת רש"י שפי' הא דליקט מכולן כזית ואכלן אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה יוצא בה י"ח בפסח דפי' רש"י שם דקאי אמנחות. ועי' תוס' שם ד"ה לקט שהקשו ת"ל כל המנחות באות מצה. והרבינו יונה שם הקשה עוד ת"ל דאין נאכלין בכל מושבות ע"ש. ולכאורה תימה עליו בתרתי חדא אמאי לא הקשה בפשיטות דהא ממעטינן מושמרתם כל שאינו נשמר לשם מצה והני נמי נשמרין לשם מנחה. ומה שהקשה ממושבות קשה דילמא קאי לזמן נוב וגבעון וק"ל. וכעת צ"ע. ולקמן (לט:) [אות קמד] נאריך עוד בזה קצת:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה