פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף לו:
קיח) ע"ב בתוס' ד"ה אוציא אני וכו' דברי תוס' תמוהים מאוד עי' מהרש"א. וקצת י"ל דבריהם די"ל דהי' קשה להו אמאי קאמר דוקא אוציא חיטין ושעורין אמאי לא קאמר ג"כ אוציא אני גם שאר חמשה מינין דהיינו גפן ותאינה ורמון זית ודבש דהיינו תמרים לכך תי' דהנהו ממילא נמעטו כמו אורז ודוחן דממעטינן להו מלא תאכל חמץ וגו' וק"ל ובאמת מש"כ תוס' דלאו לחם נינהו דמשמע דבלא קרא דלא תאכל וגו' ממעטינן להו דלאו לחם נינהו א"כ קשה הא דפריך לעיל מנה"מ דילמא אף אורז ודוחן ות"ל דלאו לחם נינהו וק"ל. ועי' במנחות פ' ר' ישמעאל גבי הא דפריך התם מנה"מ גבי חלה דאיחייב בה' מינין ומשני ג"כ אתיא לחם לחם ממצה. ועי' רש"י ותוס' שם דלדעת רש"י שם דפי' מנה"מ דבעי דוקא ה' מינין דילמא אף אורז ודוחן א"כ משמע דמיקרי לחם. אכן התוס' שם פי' דהקו' דילמא דוקא חיטין וכו' אבל לא כוסמין וכו' ע"ש. ועי' גם בשעה"מ ופ"ה מה' חו"מ) מה שהביא שם בשם בעל יבין שמועה ע"ש:
קיט בגמ' והדר בי' ר"ע וכו' לכאורה ק"ק מנ"ל דהדר בי' ר"ע דילמא הא דיליף מהך דבכל מושבותיכם היינו דמקרא דמצה ומרור לא שייך רק בזמן דאיכא פסח אבל היכא דליכא פסח דמרור רק מדרבנן דילמא יוצא אף במצא של ביכורים לכך יליף ממושבות וק"ל. אך י"ל דאכתי בתר דיליף ממושבות א"צ הילפותא ממצה ומרור וק"ל:
ועפי"ז י"ל קצת לשון הש"ס דקאמר והדר בי' וכו' איך מיושב עכ"פ הקו' דזה אין סברא לומר דהתנא הדר בי' מחמת קו' דעכ"פ האיך הי' מיושב הקו' בתחילה ואיך עלה בדעתו ללמוד ממצה ומרור. אך י"ל עי' תוס' ד"ה אי מצות וכו' שהקשו דילמא אהני מיעוט ואהני ריבוי ותי' דסברא היא וכו'. ועיקר הכונה דהיקש דמצה ומרור אינו מיותר דבעי לה לכדלקמן (לט.) דבעי מרור דומיא דמצה מין זרעים עי' מפרשים. אך דילמא ר"ע סבר דההיקש מיותר וא"כ ע"כ אתי למעט ביכורים. לזה קאמר כיון דר"ע דריש ממושבות א"כ ע"כ סבר דהיקש דמצה ומרור אינו מיותר וא"כ ממילא נסתר כל הלימוד אף דאין היקש למחצה מ"מ מצות ריבה וק"ל:
קכ) בתוס' ד"ה פרט לחלוט וכו' אומר ר"ת וכו' לכאורה הי' נראה בכונת תירוצו דהתם הואיל והי' בלילתו רכה א"כ בשעת לישה לא הי' לחם רק בשעת אפי' ואז הוי לחם עוני משא"כ בבלילתו עבה כיון דבשעת לישה הי' לחם ולא הי' עוני ממילא לא מהני אפי' אח"כ אבל לא דבלילה עבה עושה אותה עשירה. ועו' בתוס' בהחולץ שם משמע קצת כן. אכן עי' מהרש"א לקמן (לז.) שהקשה מאי פריך הש"ס מהא דמצה הינא דילמא איירי שהי' בלילתו עבה. ותי' א"כ הוי לי' מצה עשירה ע"ש. משמע שסובר דבלילה עבה עושה עשירה דאל"כ אכתי דילמא איירי התם בלא חליטה וק"ל.
ועי' רמב"ן ורז"ה ע"ש: