פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף לד:
קיא) ע"ב בגמ' אב"א ה"נ פחות פחות וכו'. עי' רמב"ם (פ"ב מה"ת הי"א) שכ' שם גבי תרומה דורכן פחות וכו'. ועי' הר"י קורקס שם בכ"מ שתמה דהרי עשו מעלה. ותי' דהרמב"ם פוסק אף בקדושת פה עביד מעלה. א"כ י"ל ר"י איירי בנסכים אבל לענין תרומ' לא עביד מעלה ע"ש. אך לפ"ז קשה מדוע פסק הרמב"ם (פי"א מה' תרומה) שתילי זיתים שנטמאו אסורין. ואי משום שפוסק היסח הדעת הוי פסול הגוף. זה דוחק. וע' גם במ"ל (פי"ט מה' פה"מ ה"ד). וע' מג"ש שהוכיח דלמסקנ' לא אמרי' כלל דטומאה הוי היסח הדעת דאל"כ במי החג נימא ג"כ כן ע"ש. ועי' צל"ח שתי' דהרמב"ם פוסק כל"ב התם דנגעו להו בראשון וכו' והיינו לא משום מעלה כלל רק דשלישי עושה רביעי בקודש משא"כ אם עדיין לא הוקדשו והוי רק חולין שנעשו עטה"ק ע"ש. גם לזה קשה מדפסק הרמב"ם (פ"ו מה' א"מ ה"ו) זתים שנטמאו דורכן פחות וכו' והמשק' היוצא כשר לנסכים משמע דוקא אי לא הקדישן תחילה אבל אי הקדישן תחילה לא מהני והיינו ע"כ משום מעלה וק"ל:
עוד הקשה שם הר"י קורקס אמה דכ' הרמב"ם בריש בחולין סחטן ועושה אותן תרומה. ולא ביאר דוקא פחות פחות וכו' ותי' די"ל דרישא איירי שנעשה שני ואין שני עושה שלישי בחולין ע"ש. ולכאורה תימא דהרי כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה עי' צל"ח וקצת נראה ליישב עי' שבת (קמה.) הנ"ל דפריך התם אי ס"ד דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי במאי איתכשר ומשני שחולב לתוך הקערה. א"כ י"ל הרמב"ם איירי בחולב תוך הקדירה והוי כמו אוכל דאין מטמא משני וק"ל:
ואגב נזכיר דלכאורה קשה הך דשבת הנ"ל מאי פריך במאי איתכשר דילמא איירי שהוכשרו כבר. וצ"ל דהסוגי' התם קאי למ"ד דמשקין מיבלע בליעי וא"כ ע"כ איירי בלא איתכשר כדלעיל ופריך שפיר וק"ל:
קיב) הדרן לקמייתא מש"ל (אות קח) ליישב דעת הרמב"ם (בפ"א מה' אה"ט) דפוסק דמב"מ לא בטיל לענין טומאה והוכיח זה מסוגיין כנ"ל. אך דחינו זה כי לדעת הרמב"ם לא קשה כלל דהתבטל הטיפה דהרי הוא פוסק משקין מטמאין אחרים בכ"ש. עתה ראיתי כי עדיין יש מקום לומר כן דאפשר לומר דלא שייך כלל בדבר המתבטל שיטמא אחרים כיון דאף הוא עצמו חוזר להתירו ועי' בזה. ועפי"ז יש לישב גם תי' מהר"י קורקס הנ"ל די"ל שפיר דהרמב"ם סובר דלא עשו מעלה זו רק בקדשים אבל בתרומה לא ואי משום א"כ אמאי פסק שתילי תרומה אסורין ומ"ש מעלה זו די"ל ודאי עיקר המעלה שעשו בקדשים היינו משום גזירה שמא ידרוך יותר מכביעה ובתרומה אף אם ידרוך יותר מכביעה ס"ס תתבטל הטיפה כיון דלענין אכילה מתבטלת שפיר אבל בקודש דהוי לנסכים דלא הוי לענין אכילה אינו בטל. גם בלא"ה י"ל דעולין אינן מבטלין זא"ז וכעת לא עיינתי היטב בזה. וקצת ראי' י"ל להרמב"ם שהוכיח זה דלא עשו מעלה זו בתרומה מדפריך הש"ס לעיל למ"ד משקין מיפקיד וכו' תרומ' תותים וכו' אמאי אין בהן היתר אכילה ת"ל הרי יכול לסוחטן פחות וכו' הרי התם כבר הן תרומה א"ו דלא עשו מעלה וק"ל: