פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף לג:
קו) ע"ב בתוס' ד"ה אמר וכו' עי' מהרש"א שתמה. וכן הרגיש במ"ל (פ"א מה"ת). ועי' רשב"א בשבת (כו.) שהעלה דטבל טהור מותר וכו' ע"ש:
קז) בגמ' ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה וכו'. עי' רש"י שכ' דמשקין לאו חד אוכל הוא וגם אין שם משקה עלי' רק משנסחט אין זג נוגע במשקה שבחברתה ע"ש ולכאורה תמוה דל"ל למימר דאין שם משקה ת"ל הא אין מקבל טומאה מפחות מבכביצה ותו אף אם יהי' שם משקה ת"ל הא אין זג נוגע בחברתה וכו'. וכעת ראיתי אשר גם בצל"ח הרגיש בזה. וקצת י"ל עי' מ"ל (פ"ד מה טומאת אוכלין) בענין אי מצטרפין האוכלין יחד ושם הביא בשם רש"י פ' העור והרוטב שסובר דמצטרפין. וא"כ י"ל דרש"י אזיל כאן לפי הואני שמעתי שכ' רש"י לקמן דאין מקבל טומאה פחות מכביעה וכ"כ תוס' דרש"י סובר כן שחזר בו ע"ש. וא"כ ק' איך קיבלו הענבים טומאה כיון דכל אחד אין בי כזית אך י"ל שהי' מונחים יחד ונצטרפו אך א"כ אף המשקה שבתוכו קיבל טומאה מהזג ואף שהזג הוא פחות מכזית מ"מ הזגין מצטרפין יחד. לכך כ' דאין על יין שם משקה ולא שם אוכל כ"ז שהוא בתוך הזג ואחר שיצא אז דורך רק פחות פחות וכו' ואין להם צירוף יחד וק"ל ומאי דדחקו לרש"י לשון הש"ס דקאמר לאימתי מכי סחיט להו בציר שיעורא.
דמשמע כ"ז שהם בתוך הזג אף בלא בציר שיעור אין מקבל טומאה לכך פי דאין עלי' שם משקה ולא שם אוכל וק"ל. ובאמת אין זה קשה כ"כ מה שהקשינו לעיל לשיטות רש"י ותוס' דפחות מכביעה אין מקבל טומאה א"כ איך נטמאו ענבים די"ל ודאי נטמאו עכ"פ מדרבנן. ואף דקשה קצת על מ"ש תוס' מכאן הקשה ר"ת לפירש"י א"כ אף בכביעה אמאי אינו נטמא ואמאי לא הקשו כן אף לפי שיטתם דהרי עכ"פ ודאי נטמא מדרבנן אך י"ל זה אסקו ודאי דאם לא הוכשר בפחות מכביעה אינו נכשר רק לענין דאו' לא אסקו אדעתי' לחלק וק"ל גם י"ל לכאורה לדעת המ"ל (פ"ד מה' ט"א) הנ"ל שנסתפק אם ניטמא בפחות מכביעה ואח"כ ניטמא עוד פחות מכביעה אף לדעת הסוברים דפחות מכביעה אין מקבל טומאה מ"מ כשנצטרפו יחד חזר הטומאה למקומו ע"ש. א"כ כאן ג"כ ניחא דנגע בכל אחת בפ"ע ואח"כ בשעת דריכה שיצטרפו יחד יהי' כביעה לכך צריך לדרוך פחות וכו' וק"ל: אכן צריך להבין לדעת המ"ל דאם נאמר שיצטרפו א"כ ע"כ צ"ל דודאי מקבל טומאה רק שהתורה לא הקפידה על פחות מכביעה ח"כ כמ"כ אם נטמא כביעה נימא ג"כ אם חלקו לשתים יתבטל וכעת לא עיינתי היטיב:
עי' שבת (קמה.) תוס' ד"ה כביעה. עי מהרש"א שם ודבריו תמוהין ע"ש שכ' למ"ד מיבלע בליעי נטמא לאחר שיצא. וצ"ל שיש שם איזה ט"ס וק"ל: קח) עם טמא שסחט כביעה מכונת וכו' עי' רש"י ד"ה אי עביד. שפי' עיקר הטעם דיותר מכביעה משום דטיפה ראשונה נאסרה ושוב נתערבה בשאר ע"ש דאל"כ אין טיפה זו מטמא השאר. וראיתי בצל"ח שהרגיש בזה ותי' עפ"י סברת המ"ל (פ"א מה' מו"מ) דהיכא דלא הי' לבדו מעולם לא יתבטל. ואף דבי"ד (סי' ק"ב) ובאו"ח (סי' ש"ך) לענין דבר שיל"מ אמרינן להיפוך היכא דלא הי' בפ"ע מעולם בטל אף דשיל"מ היינו דתלי הכל במבטל אם הי' בפ"ע ועי' מ"ל שם יראה דתלי גם בבטל אף דבמבטל תלי' ג"כ. ומיושב הקו' מדשיל"מ מ"מ במבטל תלי' כיון דהי' בעולם עדיף אבל מ"מ תלי בבטל ג"כ אם הי' בפ"ע בעולם בטל אח"כ ע"ש. וזה ודאי נכון לכאורה אטו אם מיד אחר שסחט טיפה ראשונה נתערב אותה טיפה ביין אחר בטל והואיל שנתערב ביין זה שסחט אח"כ מאותו ענבים לא תתבטל זה רחוק. א"כ הדרא הקו' לדוכתי'. וקצת נ"ל עי' רמב"ם (פ"א מה' אה"ט הי"ז) שכ' נבילה שנתערבה בשחיטה לענין טומאת מגע בטיל' הואיל וא"א לשחיט' שתעשה נבילה. ותמה הר"י קורקס דהרי טעם זה לא צריך רק לר"י דסבר מין במינו לא בטיל אבל לדידן דפסקינן כרבנן ל"ל הא. ותי' נהי לענין אכילה בטיל אבל לענין שאר דברים מב"מ לא בטיל רק היכא דמבטל א"א להיות כבטל ע"ש. וא"כ ניחא כאן. וא"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דינו אף דממתני' אין ראי' דדילמא מתני' אתי כר"י דסבר מב"מ לא בטיל עכ"פ מוכח כן מר' יוחנן דאמר ענבים שנטמאו דורכן פחות וכו' והרי ר"י סבר סוף ע"ז כרבנן וא"כ אפילו יתר מכביצה נמי א"ו דאף לרבנן בכה"ג לא בטיל וק"ל:
וקצת יש לפקפק דכאן משמע דעיקר האיסור משום דתרומה טמאה אסורה באכילה ות"ל לענין אכילה בטלה וק"ל גם הרמב"ם לשיטתי' דסובר משקה לטמא אחרים בכל שהוא א"כ בלא"ה לא קשה וק"ל: