פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף לג.
קג) דף לג ע"א בגמ' מתקיף לה ר"פ דילמא כא"ש סביר' לי' וכו' לכאורה קשה נהי דסבר א"ש לענין תשלומין בעי ש"פ מ"מ לענין איסור מיתה במזיד מ"ש משאר איסורין דשיעורן בכזית. וצ"ל כיון דגלי רחמנא בשוגג בעי ש"פ ממילא ה"ה לענין מזיד. ומזה קשה לי על המ"ל שהקשה על הרמב"ם (פ"א מה' מעילה) שכ' הזיד במעיל' בש"פ מנ"ל הא כיון דנפיק לי' מקרא דלא תוכל לאכול וגו' וסתם אכילה כזית ע"ש מה שתי'. והרי בתרומה נפיק ג"כ מזיד מקרא דוכל זר לא יאכל קודש ואפ"ה לאבא שאול כיון דבשוגג הוי ש"פ כמ"כ במזיד א"כ לדידן ג"כ כן במעיל' וק"ל. וא"כ אין מוכרח מ"ש המ"ל שם באמת על שאר לאוין דהקדש לקי אף בפחות מש"פ וק"ל: קד) בתוס' ד"ה ומינה וכו' לדינא אין מבורר לדידן באוכל מהקדש אי בעי צירוף כדי אכ"פ. וכעת לא עיינתי היטב:
קה) בגמ' אבל מפריש תרומת חמץ ד"ה אינה קדושה וכו'. לכאו' ק' מדוע השמיט הרמב"ם הך דינא ואדרבה משמע מלשונו (פ"י ה"ו) שכ' אפילו הפרישה מצה והחמיצה משמע קצת דעכ"פ בהפריש חמץ ג"כ שייך עכ"פ שם תרומה. וקצת הי' נ"ל דכאן אזיל רק לר' יהודא דסבר חמץ אף לאח"ז אסור. וכן לתי' ר"ה בדר"י דלא מיקרי שירי' ניכרין אזיל לר"י אבל לדידן דקיימ"ל כר"ש חמץ לאח"ז מותר מה"ת א"כ ראוי שפיר לחול שם קודש ע"ז דראוי לאחר חג וגם מיקרי שירי' ניכרין דלאחר החג יותרו ואף דעובר על ב"י אי משהה לי' מ"מ אי עבר מותר וק"ל:
אח"ז מצאתי שכ' כן בתשו' שאגת ארי' דסוגיא אזיל לר"י ע"ש שהוכיח כן מדאמרינן פ' במה מדליקין מנ"ל דתרומה טמאה מותר בהדלקה מדכ' תתן לו ולא לאורו מכלל דבני אורו הוא והיינו משום דאין לן ד"א למעוטי ודילמא ממעט חדש לפני עומר א"ו כל שיש לו היתר לאח"ז מיקרי שפיר תתן לו ע"ש. אך הקשה שם ת"ל כיון דכאן אזיל לר"י א"כ ת"ל הלשון אינה קדושה משמע אבל עכ"פ חל איסור טבל ונ"מ לכמה ענינים ות"ל הא בשעת מירוח לא הי' שלו מחמת איסור חמץ כיון דאיירי שהחמיץ במחובר ע"ש. ומכח זה הוכיח דע"כ דבר שאינו רק איסור אכילה מיקרי לכם ע"ש שהאריך: ועפי"ז יתישב קו' תוס' שהקשו מנ"ל דקאי לר' יוסי. ולהנ"ל מוכח דאי לרבנן א"כ אין חל תרומה כלל כיון דהי' בשעת מירוח אסור בהנאה. אך ז"א דאי לא הוי מוקי לה כר"י לא הוי צריך לאוקמי דאחמיץ במחובר דאף אי הי' לו שכה"כ שפיר וא"כ הי' חייב בשעת מירוח דאיירי קודם פסח וק"ל. גם צריך לבאר בענין אחע"א ואכ"מ. וגם עי' לעיל (דף כט) שם צידדנו אי ר' יוסי סבר כר' יהודא ג"כ וכאן נראה כן לדעת הש"א הנ"ל דאף לר' יוסי ס"ל שפיר דר' יהודא וק"ל: