אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף ל.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף ל.

דף כט:

סב) דף ל ל"א בגמ' אמר רבא הלכתא וכו. עי' רמב"ן במלחמות שכ' טעמא דרבא משום דבר שיש לו מתירין ור"י ל"ל משום דשיל"מ כלל ע"ש שכ' דר"מ סובר כרבנן דפליגי עלי' דר"ש ע"ש. וצע"ג דהרי ר"ש ורבנן לאו בה פליגי ע"ש היטיב בנדרים שציין הרמב"ן. וכבר הרגיש בזה בס' שער המלך.

וקצת י"ל דר"י סבר דלא הוי כלל דבר שיל"מ כיון דאי אמרת דאסור לאוכלו יהא אסו' גם להשהותו דבחמץ גזרו דלמא אתי למיכל וכו'. עי' וריש סי' תמז) דבאמת יש סוברים דמשהו שנתערב צריך לשורפו א"כ ממילא מיקרי אין לו מתירין. אך הטור סובר דבר שאין אסור באכילה מן התורה מותר להשהותו א"כ הוי דבר שיש לו מתירין וכרבא ואין להאריך. וקצת י"ל דעת הפוסקים דמשהו צריך לשרוף א"כ מ"ט דרבא הא אין לו מתירין. י"ל אכתי אם נתערב בשביעי דאז א"א לשורפו. ואף שכ' המג"א (ס"ס תמו) דרשאי לשורפו משום דהוי משהה כדי לקיימו ויעבור על ב"י. דבריו תמוהין קצת דמאי שייך בי' במשהו. ועי' תשו' ת"צ (סי' מב) ומעתה כיון דע"כ בשביעי יהא אסור משום דבר שיל"מ א"כ מיחזי כחוכא אי נימא בשאר ימים מותר ולהכי לא חלקו ואסרו אף בשאר ימי פסח וק"ל:

סג) שם אמר רב קדירות בפסח וכו' לכאורה אמאי ישברו הא יכול למוכרן אחר פסח לעכו"ם כיון דאין נהנה מן הבלוע. וראיתי אשר הרגיש בזה הא"א. ומה שכ' דאכתי השתא איכא פחות מס' אף אם יבשלו בו יהא משהו עתה אסור ע"ש. לכאורה דבריו תמוהין אף בלא בישול אח"כ ס"ס אינו נהנה מהבלוע. וצ"ל באמת עיקר הכונה דלישראל לא חזי וק"ל:

סד) בתוס' ד"ה אמר רב וכו' כבר כתבנו במ"א איזו דרכים ליישב קו' עולם שהקשו איך ס"ד דרב סבר נט"ל אסור הרי עיקר טעמא של מ"ד דאסור היינו משום דגמר לה מגיעולי עכו"ם כמבואר בע"ז (סז:) א"כ לשי' הסוברים דכל היכא דמשהו אסור אף נט"ל אסור. א"כ דילמא מש"ה ציותה תורה להגעיל משום דלמא יבשלו בדומינט. ושם בחידושי לע"ז הארכנו בזה. וכאן נכתוב עוד. דהנה הרמב"ם בה' מאכלות אסורות כ' הטעם דנט"ל שרי משום דהוי שלכד"ה ע"ש ולדידי' צ"ל הרי [שלכד"ה אסור עכ"פ מדרבנן א"כ י"ל כיון דכל עיקר הטעם של הנך פוסקים כיון דלא דמי לנבילה שאינו ראוי' לגר דשם גוף האיסור ניתר משא"כ קדירה שאינו ב"י. וכדומה דגוף האיסור אין ניתר רק שפוגם המאכל א"כ אי משהו אסור מאי מהני הפגם. עי' ר"ן כאן וברשב"א בת"ה ע"ש ומעתה י"ל דעכ"פ הוי שלא כד"ה: ועפי"ז י"ל הפי' בגמ' שם דקאמר מ"ט דר"מ דצריך להבין כיון דר"מ מוקי קרא דנבילה בסרוחה מעיקרא א"כ אין לנו קרא להתיר נט"ל. אך י"ל דק"ל אכתי הוי שלא כד"ה ואי משום דעכ"פ אסור מדרבנן ז"א דהא ר"מ קאמר אחד נ"ט לשבח ואחד נט"ל משמע דשניהם שוין דאסורין מדאו'. לכך קאמר דיליף לה מגיעולי מדין. וכן בתר הכי דפריך לר"ש מנ"ל דנט"ל שרי' לא בעי לשנוי משום שלא כד"ה דא"כ אכתי אסור מדרבנן וק"ל. ומעתה ניחא דהפוסקים פסקו דהיכא דמשהו אסור אף נט"ל [אסור היינו נהי דהוי שלכד"ה מ"מ אסור מדרבנן. וא"כ י"ל דרב סבר נט"ל אסור ונבילה מוקי לסרוחה מעיקרא ושלא כד"ה אסור מדרבנן וק"ל. דרך פילפול בעלמא: סה) בד"ה וליעבד וכו' והר"ר יוסף תי' וכו' ע"כ זה אזיל לתי' קמא דתוס' דלעיל וק"ל. והר"י תי'. לכאורה הר"י ע"כ סבר כתי' ב' דלעיל דלתי' קמא תיקשי אף במינו והא שרי וק"ל. אך י"ל דז"א כיון דכל עיקר סברת תוס' דגזירה שאינו ב"י אטו ב"י הוי חששא טובא מחמרינן אף בכלי חרס רק אין מבטלין איסור לכתחילה הוי כמו דיעבד לענין זה א"כ במינו כיון דמשהו אסור הוי רק ההיתר משום אינו ב"י גזרינן שפיר וק"ל: ועפי"ז יש ליישב מה שהקשינו במס' ע"ז על הסוברים כל היכא דמשהו אסור אף נט"ל אסור והקשה הרא"ה בבד"ה [] דא"כ מאי גמר מגיעולי כותים ת"ל אף אי נט"ל שרי מ"מ צריך הגעלה משום חין מבטלין וכו' וחי' הרשב"א במ"ה לחד תי' דאין מבטלין הוי רק דרבנן והקשינו שם דאכתי אמאי צריך הש"ס לומר הטעם משום גזירה אטו ב"י וכו' ת"ל משום אין מבטלין עכ"פ מדרבנן ולהנ"ל ניחא דאכתי כלי חרם הוי כמו דיעבד וק"ל. ולכאורה י"ל גם קו' הרא"ה הנ"ל בזה. אכן אי אין מבטלין וכו' הוי דאו'. לכאורה אין סברא לומר דהוי כדיעבד וק"ל. ועי' גם הרשב"א בת"ה [] ובבד"ה ומ"ה שם מה שפלפלו בסוגיא זו. ובתשו' שב יעקב חי"ד ס"ו. ובחידושי על ה' פסח כ' כי אין דברי הש"י מוכרחים ע"ש. גם צריך להבין שם בתוס' בא"ד שכ' דהוי רק וכו' והיינו שאין דרך להשתמש רק מעט וכו' וקשה ס"ס היום מעט ולמחר מעט נעשו הרבה בשלמא אי נט"ל שרי שפיר אלא אי אשור מא"ל. אך י"ל דכל יום נעשה גיעול לחבירו ועי' סוף ע"ז קאמר הש"ס הכי גבי נותר ע"ש אך צריך הבין עדיין הרי ס"ס מה שנפלט הדר נבלע ואי משום דהוי נ"ט בנ"ט עי' תוס' שם בע"ז הרי בסי' תמז מבוא' דגבי חמץ לא אמרינן נ"ט בנ"ט הואיל ושמו עליו. ונ"ל כסברת המג"א וריש סי' תמב) דג' נ"ט שריא הוי ג"כ ג' נ"ט וק"ל:

לכאורה צריך להבין לדעת הסוברים לדידן טעם חמץ במשהו משום דהוי דבר שיל"מ א"כ להנך פוסקים (בי"ד סי' ק"ב) דלענין טעם בעלמא הוי דבר שיל"מ בטל בס' א"כ קדירות אמאי ישברו הא הוי רק טעם ונבשל בהו כמ"ש תוס' דהוי דיעבד וק"ל. אך י"ל כמו שהחמירו גבי חמץ אף שלא במינו משום גזירה כמו כן לענין טעם וק"ל. או נאמר כיון דלדידן שרי אחר פסח א"כ הדר הוי לכתחילה וק"ל. סו) עי' שער המלך על הרמב"ם (פ"ה הכ"ה) שם הקשה על תירוץ תוס' ד"ה רב אמר. לתירוץ בתרא אכתי תיקשי על שמואל דאמר דמשהו להו כר"ש וכו' ת"ל בלא"ה דשמואל בר דנט"ל אף בכלים שרי בע"ז בסוגיא דשמן עכו"ם וא"ל דהתוס' אף בתי' בתרא סברי דהוי כמו לכתחיל' רק דקשה להו אמאי גזר רב שלא במינו אטו מינו הא הוי גזירה לגזירה לכך כ' בפליטת כלים אסור א"כ שמואל שפיר קאמר כר"ש דאל"כ היה עכ"פ אסור במינו. ז"א דהרי תוס' בד"ה וליעבד וכו' כ' לתירוץ ר"י דהוי כמו דיעבד ואינו ב"י ה"נ דאסור כיון דהוי הרבה. וא"כ ע"כ סובר הרי' כתי' בתרא בתוס' ד"ה רב אמר וכו' דלתירוץ קמא תיקשי אכתי ליעבד בהו אף במינן הוא ליהוי משהו ונט"ל וא"ו כתירוץ ב'. א"כ קשה על שמואל עי"ש. וע' מה שכ' לעיל די"ל אף הר"י סובר כתי' קמא דודאי כל היכא דמשהו אסור מדינא אף נט"ל אסור דגזירה אטו ב"י חשו בה רק שלא במינן מהני משהו כנ"ל. ואף לפי פי' רש"י י"ל דלא קשה דמ"מ מה"ת נתיר אף מינו כיון דיכול לבשל במינו ומבטלינן רק משהו משא"כ מינו דאסור משהו מדינא ונצטרך לסמוך רק על נט"ל וק"ל:

עוד האריך שם בדעת הסוברים דכל היכא דמשהו אסור אף נט"ל אסור והביא שם קצת מאחרונים הסוברים דכל הני דבעי יותר מס' כגון תרומה דשיעורו בק"א וכדומה בכל הני נט"ל אסור ע"ש:

עוד קשה שם על הר"ן שכ' דהוי כמו לכתחילה אף בלא חרס והרי לעיל גבי תנור שהסיקו בכלאי כרם כ' שם דמש"ה חדש יוצן אף דזוז"ג אסור מ"מ הוי בתנור דיעבד כיון שיצטרך שבירה ומ"ש הא ע"ש. וכבר הרגיש בזה באנשי שם כאן ע"ש:

גם מה שהקשה על הטור בסי' תמ"ז מה שהביא בשם רש"י בבשר יבש וגבינה שנמלחו וכו' עיין בב"ח שם שהרגיש בזה. גם מה שהקשה על הטור שכ' דעת הרשב"ם בפסח נט"ל אסור והרי המרדכי הביא בשם רשב"ם דנט"ל שרי עי' ב"ח שכ' דט"ס במרדכי וצ"ל רש"י ע"ש:

סז) שם בגמ' האי תנורא דטחי בי' וכו' זכורני כי ראיתי כ"י הגאון בעה"מ ס' סדרי טהרה פילפל הרבה בסוגיא זו ושם העיר אמאי ישבר נמתין מעל"ע ותהוי אינו ב"י וצ"ל דהוי כמו לכתחילה הרי תנור מיקרי דיעבד ע' מ"ש לעיל. ולתי' ב' של תוס' ניחא דאינו יכול להתקנח יפה. אך קשה על הברייתא למאי דמשני דאיירי בשל מתכות ל"ל היסק ת"ל בקינוח סגי ונמתין מעל"ע. אפשר דהתנא נקיט תקנתא אף תוך מעל"ע או כמ"ש הר"ן דבאמת סגי בקינוח דתהוי נ"ט בנ"ט רק כיון דדרך בהיסק נקיט היסק וכמו כן י"ל לענין אינו ב"י וק"ל. עוד י"ל דרב סבר באמת נט"ל אסור כמ"ש לעיל ד"ה רב אמר דבכל שאב"י סובר רב ודאי דאסור וא"כ משני שפיר דאיירי בשל מתכות וכו' ולהנ"ל י"ל כ"א דאנן קיימ"ל נט"ל שרי ע"כ לא איירי בשל מתכות. וכעין זה מתרצינן משום נ"ט בנ"ט וק"ל. אכן לענין נט"ל אין התי' עולה יפה דאכתי מאי פריך לרבה דילמא ברייתא אתי כר"מ דסבר נט"ל אסור וק"ל:

ולמאי שתי' לעיל בתחילה דעכ"פ לכתחילה אסור ק"ק א"כ זה גזירה רחוקה למיגזר אף במילחא משום כותחא כיון דאף אם יאכלם עם כותח שרי בדיעבד וק"ל גם העיר הגאון הנ"ל לדעת הסוברים (בי"ד סי' קה) עי' ב"י ובהג"ה דחולין פ' כל הבשר כמדומה דאף מן כלי אין יוצא הדבר בלוע בלא רוטב א"כ קשה אמאי אסור. ואי משום לכתחילה אסור קשה ג"כ כנ"ל. ולתי' ב' דתוס' ניחא דהוי בעין. אך קשה מאי פריך לרב דילמא ההיסק לא מהני רק נגד הבעין ואז אין הבלוע יוצא וכו'. אבל קדירות שפיר ישברו דמבשלין בהן ברוטב וק"ל. עוד העיר הגאון הנ"ל אכתי אמאי חם בחם בלא רוטב אין אוסר רק כדי קליפה. ולומר לכתחילה קשה ג"כ כנ"ל לא אזכור היטב את הפיל לפול רק בפרטי דברים אלו ועי' בי"ד סי' צ"ז בד"מ שם שכ' ואין התנור יכול להתקנח יפה ודלא כר"ן פ' כל שעה ופ' כל הבשר שסובר דיוכל להתקנח ע"ש. ולכאורה לא כ' כן הר"ן שפ' כ"ש לחד תי'. וע' טו"ז שם ס"ק כ' להיפך דהר' סובר כתוס' ע"ש וצ"ע:

ודע דמלשון התוס' משמע דשומן שעל החרם א"י להתקנח ולאו וקא תנור ומלשון הר"ן משמע דתנור א"י להתקנח יפה ולאו דוקא ע"ש וא"כ נסתר ממה שכ' לעיל וק"ל. ולכאורה משמע קצת כן בש"ס ופוסקים שלא הביאו כלל הך חילוק בין מתכות לכלי חרס. העיקר תלוי בתנור. אך לכאורה אין ראי' כ"כ מלשון הש"ע סעיף ב' שם דשם איירי לענין לכתחילה וכ"כ הב"ח שם ואף דלכאורה הי' מקום לומר דעכ"פ יהא מותר לאפות בו ע"מ לאכלו במין התנור ואי משום גזירה מ"מ כיון דבדיעבד יהא שרי ל"ל בה. מ"מ לא משמע כן וע' בב"ח שם אד מלשון הש"ע סעיף א' דשם שכ' אם אפה בתנור דהיינו כמו עיסה. משמע קצת דאף בדיעבד הפת אסור זה קשה קצת. ע"כ יראה דסובר דאף של מתכות א"א להתקנח יפה. וע' בש"ך שם ס"ק ב' שכ' דאף אם לא זב תחת הפת אסור הפת אפילו במלח וכו' וע' כרו"פ שהשיג ע"ז דהרי עכ"פ הוי נ"ט בנ"ט ע"ש:

ועפ"י דברי הר"ן הנ"ל י"ל מאי דיש לדקדק לכאורה בגמ' דפריך אמאי אמר רב קדירות ישברו וכו' אמאי לא פריך גם לשמואל אמאי אמר משהינן להו וכו' ת"ל הא תקנה אף בפסח. ולהנ"ל י"ל ודאי לשמואל הי' מקום לומר דבאמת היסק לא מהני כלל להפליט בלוע. רק דעכ"פ מהני לשרוף הבעין. והוי נ"ט בנ"ט משא"כ חמץ שמו עליו אבל לרב פריך שפיר דאיהו סבר נ"ט בנ"ט אסור וק"ל:

קצת יש לתת תבלין מה שהקשינו לעיל כיון דבדיעבד שרי אמאי לא יהא מותר לאפות ע"מ לאכול במין התנור די"ל דהוי כמו חוכא דכיון דאחר אשר תאפה יהא ממילא מותר אף בחלב ע"כ אסרו וק"ל:

וקצת תימה על שלא הזכירו המחברים כלל מדין אינה ב"י לדעת הר"ן דיכול להתקנח רק דאסור לעשות לכתחלה נ"ט בנ"ט א"כ אם גם אינה ב"י יהא שרי אף לכתחילה. עי' סי' צה. ובפרט הכא כיון שהתנור יהא צריך נתיצה. אך למסקנא מהני היסק ניחא. אך לתי' קמא דבחרס לא מהני כלל. וא"כ יהא חרס עדיף טפי ואין להאריך:

עי' בכו"פ שם שהקשה אמאי אסור הפת יטעמנו ישראל אי יש בו טעם חלב.

ותירץ בני הנבון החתן זלמן נ"י דזה ודאי אסור דשמא יטעום בו טעם בשר וא"כ עביד איסורא כיון דאסרו חכמים אף במילחא. והרי עיקר קו' הכו"פ דיטעמנו ישראל הואיל והוי דהיתרא. ואף דעדיין קשה יטעמנו קפילא מ"מ זה י"ל ונכון:

ולענין אי הי' רק משהו אי מותר. עי' תשו' רי"ט (חי"ד סי' ח"י) שכ' דמותר הביאו הפר"ח (סי' (צ"ז הנ"ל וביינ"י כלל ס'. ושם הביא ג"כ דעת תשו' צ"צ שחולק וסובר דהוי כמו איסור כיון דאסור אף במילחא ע"ש. וזכורני כי ראיתי ביש"ש במס' חולין ג"כ מענין זה וכעת לא נודע לי אי' מקומו. ועי' מנ"י שהעלה דוקא בפת גזרו גזירה זו הואיל ועל הלחם יחי' אדם משא"כ בשאר דברים ועי' בטו"ז ריש סי' הנ"ל ופר"ח שם: ע"ב מה ששייך לסוגיא דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו ביארנו סוף מס' ע"ז:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה