פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף כה:
כג) ע"ב בגמ' מידי דרך הנאה קא עבידנא. עי' מ"ל שם שהקשה על תוס' במכילתין וקידושין שהקשו המקדש בערלה אינה מקודשת ת"ל הא יכולה ליהנות שלא כדרך הנאתן וכו' ותמה הרי אסור עכ"פ מדרבנן ע"ש. ולכאורה י"ל דאכתי עכ"פ אטו מי לא שוה פרוטה כיון שיכול למוכרו לחולה וא"כ לענין זה י"ל דמותר במכירה והבן זה. וכעת לא עיינתי היטב בזה גם לא במ"ל פ"ה מהל"א אם לא הוזכר שם מזה. ועי' ב"ש (סי' כח ס"ק כד) ומ"ש שם:
כד) שם אתמר הנאה הבאה לו לאדם בע"כ וכו' באמ' יש לתמוה הרבה ובפרט לל"ב אטו אם מכוין לעשות איסור יהא שרי לו הואיל ולא אפש' בענין אחר וכי פיקוח נפש הוא זה ובאמת משמע עיקר הטעם הואיל והנאה באה לו ממילא. אך א"כ מאי מדמה זה לאיסור שבת פלוגתא דר"ש ור"י הרי שם עושה מעשה. וכבר הרגיש בכל זה בס' פי"ז. וכל מה שהעלה בענין זה צ"ע. ולכאו' הי' נ"ל כיון דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ואף מקלקל ומתעסק שרי א"כ העיקר רק המחשבה. וא"כ לפ"ז בשאר איסורים דאתי ממילא שרי לל"ב לא אפשר ומכוין אבל היכא דעשה מעשה אסור ועדיין צ"ע:
כה) בתוס' ד"ה לא אפשר וכו' והא דבכתובות [בעי] מהו לבעול בתחילה בשבת וכו' קצת הי' נ"ל עפי"מ די"ל הא דלא אפשר שרי אף לר' י"ל היינו דוקא בשבת דאסור אף לר"י דבר שאינו מתכוין רק מדרבנן עי' ביומא בסוגי' דמצרף (לד:) כ' תוס' כן להדיא. וא"כ הואיל ואינו רק דרבנן שרי בלא אפשר והכא דאיירי באיסורי דאוריית' שאני הכא הואיל ובא ממילא אבל אם עושה מעשה בדאוריית' אסור אף בלא אפשר. ועי' בכתובות שם בתוס' שהקשו הא דמשמע דאי הלכה כר"ש אף אי מקלקל בחבורה חייב שרי הואיל והוא דבר שא"מ ות"ל כמו דאמרינן הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב כמ"כ נימא לענין דבר שא"מ ותי' שאני דשא"מ דבשאר איסורים ג"כ שרי משא"כ מתעסק ע"ש. א"כ י"ל שפיר לר"י ודאי עכ"פ אסור אי מקלקל בחבורה חייב כיון לר"י דבר שא"מ מן התור'] מותר [רק בשבת. וא"כ כיון דמקלקל חייב בחבורה גם דשא"מ חייב כסברת תוס' א"כ לא מהני מאי דלא אפשר וק"ל. רק דקשה לפי"ז מה דקאמר אח"כ מקלקל הוא או מתקן הוא דמשמע אי מתקן הוא ודאי אסור לר"י ולהנ"ל אין מוכרח דאי לאו בחבורה מקלקל חייב י"ל אף לר"י שרי הואיל ולא אפשר ואין להאריך: