אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף כה.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף כה.

דף כד.

כ) דף כה ע"א בגמ' ואם איתא ליפרוך מה לכ"ה וכו' עי' מהרש"א לעיל בתוס' ד"ה ה"מ שפי' דכל הסוגיא כאן היינו באכילה וע"ז קאמר דבב"ח באמת לוקין על אכילה אבל אהנאה אין מזהירין וכו'. ועי' פר"ח בא"ח (רס"י תמג) שם שפילפל לדעת הרמב"ם אי לוקין על אהנאה בב"ח וכ' אי אין לוקין הא דקאמר הש"ס כאן שלוקה היינו אסור מדאורייתא ולאו דוקא לוקה ע"ש. ע"כ שהבין דקו' הש"ס קאי על אהנאה והיינו דמה לכ"ה שלוקה היינו שאסור שלא כדרך וכו' אבל בב"ח אף אי תלמוד דאסור עכ"פ שלא כדרך הנאה יהא מותר כיון דאתה לומד ג"כ מערלה וחמץ וא"כ ממילא אף כדרך וכו' אי אתה יכול ללמוד מחמת פירכא וק"ל:

נא כא) בתוס' ד"ה וליפרוך. וא"ת היא גופי' ניליף וכו' עי' ס' גינת ורדים כלל י"ט כמדומה שהביא בשם ס' כנה"ג שהקשה ת"ל אין מזהירין מן הדין ופי' הוא כונת קושיתם דודאי אי תאמר פירכא כזו א"כ בטלת כל ק"ו כיון דאין מזהירין מן הדין וכו' והא דכ' תוס' לעיל דכרת גופי' ליכא למילף מחמץ משום דאין עונשין וכו' ואפ"ה חשיב לה הש"ס לפירכא מה לחמץ שכן ענוש כרת היינו על אכילה וזה שייך שפיר למיפרך כיון דהשתא קיימינן טל הנאה אבל ודאי מידי דבעי למילף השתא לא שייך למיפרך מחמת מלקות מ"מ הקשה השיורי כנה"ג כאן שפיר כיון דאין מזהירין וכו אף על שלא כדרך אכילה א"כ הוי שפיר פירכא ע"ש. ולכאורה י"ל דאכתי מצינן למילף בהדדי בק"ו הנאה ושלא כדרך אכילה מה ערלה שלא נעבדה וכו' ואפ"ה אסור שלא כדרך אכילה והנאה מכש"כ בב"ח ושוב לא שייך חוסם פי פרה וכו' יוכיח דמה להנך שכן מותרין אף כדרך אכילה וא"כ הדר לא שייך פירכא כנ"ל וק"ל:

ובגוף הדבר במ"ש תוס' דכרת לא שייך למילף וכו' ומש"ה קאמר הש"ס שפיר פירכא מה לחמץ שכן כרת כנ"ל. יש לפקפק קצת אם נאמר קצת הטעם דאין עונשין דשמא יש פירכא א"כ איך שייך למיפרך שכן כרת כיון דאנן אוסרין מספק דשמא אין פירכא רק דלא מחייבינן כרת מספק וק"ל:

שייך לענין זה חולין (קטו) עי' תוס' שם ע"ב בד"ה כה"כ יוכיחו שהקשו אמאי לא פריך מה להנך שכן בשריפה ותי' היא גופי' ניליף. ועוד תי' דלרבנן ניחא דחמץ לא הוי בשריפה ע"ש. וזה תמוה דא"כ הוי הדר דינא ופרכינן פירכא כל דהו וק"ל. ובעיקר הקו' יש לפקפק קצת דשריפה הוי תחילתו להחמיר וסופו להקל דנשרפין אפרן מותר משא"כ נקברין וא"כ לא שייך פירכא בזה אם לא שנאמ' נקברין אפרן אסור הוי רק מדרבנן וכבר הארכנו בזה במ"ח:

כב) בגמ' אמר ר"י אר"י בכל מתרפאין וכו'. מכאן ק"ק למה שצידד המ"ל פ"ה מהל' יסודי התורה דלהרמב"ם כל הנאה הוי שלא כדרך דדרכו באכיל' ובאמת הא דמתרפאין בא"ה בחולה שאין בו סכנה היינו כל הנאה חשיבה שלא כדרך ואף דאסור מן התורה עכ"פ כיון שאין בו מלקות מותר במקום חולה ע"ש. וצידד לפ"ז אם נאמר להרמב"ם דאף בכ"ח וכלאי כרם מותר במקום חולין הא דכתב הרמב"ם חוץ מבב"ח וכ"ה היינו שלא כדרך אכילתו ע"ש. וא"כ לכאורה בע"ז פסק הרמב"ם בהדיא שלוקה על הנאה כמו שכ' לעיל א"כ מאי פריך הש"ס דלמא איירי שלא במקום סכנה ואפ"ה שאר איסורים מותר דהוי שלא כדרך וכו' משא"כ בע"ז וק"ל:

[אכן בלא"ה הרי בע"ז לא כתיב בי' אכילה. ועי' תוס' ע"ז (יב: ד"ה אלא) נסתפקו בזה ע"ש]:

וכן קשה לשיטת רש"ל בשבועות שהביא המ"ל שם שסובר דלר"ש דאמר כל שהוא למכות ודאי שלא כד"ה אסיר ע"ש א"כ כמ"כ לדידן בע"ז דלוקין אכ"ש. א"כ מאי פריך דלמ' באמת איירי שלא במקום סכנה ושלא כד"ה הוי רק איסור דרבנן כסברת כל הפוסקים ומש"ה שרי אבל בע"ז לסברא זו אסור מן התורה מש"ה אסור וק"ל וצ"ע:

[וקצת י"ל א"כ לינקוט נמי כה"כ ושאר דברים דלא כתיב בהו אכילה וק"ל]:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה