פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף כג:
יג) ע"ב בגמ' איכא בנייהו חשנ"ב וכו' קצת אמרנו ליישב דעת הרמב"ם שפסק חשנב"ד ופסק כר"א עי' מהרש"א שהקשה דעכ"פ מוכח מקרא דשרצים דלא יאכל לאיסור הנאה. ולהנ"ל י"ל כדי לאשכוחי איכא בניי י"ל דסבר כדרשא דת"כ הנ"ל דלא יאכל אתי להזהיר גדולים על הקטנים א"כ לא אייתר כלל אבל הרמב"ם פסק כש"ס דיבמות (קי"ד.) דמפיק לה מלא תאכלום להזהיר וכו' וא"כ אייתר גבי שרצים א"כ מוכח חמץ ושור הנסקל וע"כ אותו לחשנ"ב וניחא וק"ל: