פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף כג.
דף כג ע"א בגמ' והרי תרומה וכו' ע' תוס'. לכאורה יש ליישב בזה דעת הרי"ף במס' ביצה שכ' דאין הלכה כרפרם דאמר אין עירוב והוצאה ליה"כ מהך ברייתא דאמרו לו ב"ה לב"ש אין אתם מודים שמערבין לגדול ביה"כ וכו' א"כ מוכח דבעי עירוב ביה"כ טו' ב"י א"ח ה' יוה"כ. ותמה עליו דילמא איירי התם בערובי תחומין ולהנ"ל י"ל דהי קשה לי' קו' תוס' כאן [א"ו[דסבר הש"ס דמתני' איירי בעירובי חצירות דמערבין לדבר הרשות ופריך שפיר א"כ ממילא הך ברייתא דעירובין איירי ג"כ בע"ח דעלי' דהך מתני' קאי וק"ל:
ט) שם והרי חדש וכו' בסוגיא דחדש הארכנו קצת בזה ושם הבאתי דברי הגא"א ז"ל שכ' ליישב דעת הרמב"ם שפסק חדש בח"ל דאורייתא ואפ"ה פסק עומר אין בא אלא מארץ ובריש פ' כל קרבנות ציבור מוכח להדיא דתלי הא בהא ע"ש ותי' די"ל דהי' קשה לו קושית התוס' בר"ה (יג.) דאיתא התם בעי מיני' חברייא מרב כהנא עימר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ מהיכן הי' להם אי משל נכרים קצירכם ולא קציר עכו"ם וכו' והקשו תוס' ת"ל אין קנין לנכרי להפקיע ותי' בתשו' שב יעקב ופרשת דרכים דשאני הכא דהוי גזירת הכתוב דאל"כ מאי אתי למעוטי ע"ש. אך אכתי דילמא אתי למעוטי קציר עכו"ם שבח"ל דשם יש לו קנין אבל בארץ מנ"ל דהוי גזה"כ א"ו כדעת הרמב"ם דאסור להביא כלל מח"ל אף מישראל ודפח"ח. ות"ל קיימתי זה מסברא טרם עיינתי בדברי קדשו ז"ל. אך אמרתי לפקפק ע"ז קצת דלכאורה מה שתי' הש"י ופר"ד תמוה דהרי לא אייתר קרא כלל ממ"נ לר"א אצטריך קרא להתיר הנאה ולחזקי' קצירכם דכל ישראל וע' תוס' כאן. ובלמדי סוגיא זו אמרתי קצת ליישב למסקנא ילפינן חדש דמותר בהנאה מק"ו מחלב ודם ושוב ליכא למימר שאר איסורין יוכיחו. ז"א דחדש קיל מכל איסורין דיש היתר לאיסורו כמבואר בשמעתא דטעם כעיקר וא"כ י"ל דלא דרשינן קצירכם דכל ישראל כר"א והיתר הנאה ילפינן מק"ו כנ"ל וא"כ קצירך אתי למעוטי קציר מצוה וקצירכם אתי למעוטי קציר עכו"ם וק"ל: י) שם בגמ' והרי שרצים וכו' ולחזקי' לכתוב רחמנא וכו' לכאורה קשה לי לדעת הרמב"ם (פ"א מה' חו"מ) דח"ש בחמץ אסור מן התורה מדכתיב לא יאכל בצירי א"כ תיהדר קו' מהרש"ל לדוכתי' דילמא הוי אסרינן לה דיעבד מכח יהי' ואי משום ל"ל יהי' לכתוב לא יאכל ז"א דהוי ס"ד דלא בעי לאסור ח"ש וק"ל. אכן לפי מה שהביא המ"ל שם די"ל דוקא בחמץ צריך קרא משום דלא מצי למילף מחלב ע"ש א"כ גבי שרצים בלא"ה ח"ש אסור וק"ל. אכן לפ"מ שיישב לי חכם אחד ה"ה מ' ליב ז"ל משווערזענץ דעת הרמב"ם לפי מה שנסתפק המ"ל) אי ח"ש אסור מן התורה בהנאה א"כ להכי גמר לה הרמב"ם מלא יאכל כדי לאסור בהנאה ח"ש מן התורה. קשה שפיר וק"ל:
יא) שם בגמ' לא לכתוב רחמנא לא יאכל ולא בעי לכם אמר לך חזקי' טעמא דידי וכו' עי' במהרש"א שהק' על תי' מהרש"ל א"כ מאי משני טעמא דידי וכו' לכאורה אמרנו ליישב דהי' מקום לומר ודאי, לכ"ע לא יאכל אתי להורות דבר מה מדשני בלישני' רק בחמץ י"ל דאתי לאורויי ח"ש לדעת הרמב"ם כנ"ל או להזהיר גדולים על קטנים עי' רא"ם פ' שמיני ובס' שמע שלמה שם שהביא הת"כ דדריש לא יאכל וכו' להזהיר כנ"ל אבל בחמץ לא שייך זה דמצי למילף במה הצד מדם שרצים וטומאה ע"ש. ומה שהקשה ע"ז יישבנו שם. וא"כ י"ל בשרצים ודאי אתי לאיסור הנאה. וא"כ י"ל הפי' כך המקשה פריך ולחזקי' ל"ל לא יאכל היינו ל"ל יהי' וע"כ נדע מדאצטריך לכם וכתיב לא יאכל ע"כ אתי לא יאכל לאסור לכתחילה ולכם להתיר דיעבד ומשני טעמא דידי וכו' היינו דודאי השתא דכתיב יהי' אתי לא יאכל לאסור ח"ש לסחורה לכתחילה. אבל ע"כ לא יאכל לאסור הנאה דאל"כ לא לכתוב לא יאכל ולא לכם ואי דהוי ס"ד מיהו' לאסור בדיעבד ז"א דא"כ הי' קשה ליכתוב לא יאכל כתי' מהרש"ל ואי דלה"א זה הוי אמרינן גם לא יאכל בצירי לא משמע רק הנאה ז"א דהיכא דליכא למידרש מידי ודאי אתי לאיסור הנאה. א"ו לכך כ' תורה כאן לכם כדי לגלות דבעלמא אף היכא דאיכא למידרש מ"מ משמעות לא יאכל בצירי משמע הנאה וק"ל:
יב) שם והרי חלב וכו' מאי דק' הרי איצטריך קרא להתיר סחורה בחלב לכתחילה עי' אשל אברהם. ואגב נזכיר ג"כ מה שאמרנו ליישב דעת הרמב"ם (פ"י מה' מ"א הכ"ב) שכ' שם טבל וחדש וכו' אין לוקין על משקין היוצאין ועי' מפרשי' שתמהו דהרי מבואר בש"ס חולין (קכ:) דמשקין היוצאין כמותן. ונ"ל ע"ש (דף הנ"ל ע"א) שהקשו תוס' ד"ה חלב וכו' לר' יוסי דלא חשיב הותר מכללו לפירכא א"כ ל"ל קרא גבי חלב וכו' וליכא למיפרך מה לחמץ שכן אסור בהנאה וכו'.
ולכאורה דבריהם תמוהים דאכתי איכא למימר נבלה יוכיח. והגא"א ז"ל תי' שם בטוב טעם. וגם אני בעניי בלמדי הסוגיא שם תי' די"ל נהי דר"י לא חשיב הותר מכללו לפירכא מ"מ פירכא כל דהו הוי ואחדא מתרתי פירכא כל דהו פרכינן משא"כ חדא מחדא וא"כ י"ל הרמב"ם לא סבר כ"ז והי קשה לו קושיות תוס' א"ו דלר"י באמת אייתר קרא גבי חלב כיון דאיהו פסק לדעת הרשב"א בתה"א כר"י ומש"ה פוסק גיד מותר בהנאה דיליף לה בק"ו מחלב ולא חשיב הותר מכללו פירכא וא"כ לר"י הוי באמת שני כתו' הבאים כאחד ואין מלמדין וברייתא התם אתי כתנאי דפליגי אר' יוסי וחשבו הותר מכללו לפירכא וק"ל. ולא נעלם ממני זה די"ל דנהי דר"י לא חשיב הותר וכו' לפירכא היינו דוקא הכא משום דהוי בכלל חלב כמו שכ' תוס' לעיל (כג: ד"ה ומה חלב) וק"ל. אכן הרי התוס' בחולין לא חילקו בזה דאל"כ לא הקשו מידי וק"ל. ולדעת תוס' בחולין צריך ליישב קו' תוס' בשמעתין הנ"ל דנימא שאר איסורין הנאה יוכיח וק"ל. וכבר הרגיש ב"ה בס' שער המלך הנ"ל (ה' מ"א פ"ו ה"ו) ע"ש: