פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף יז.
קיג) דף יז ע"א בתוס' ד"ה רביעי בקודש וכו'. עי' מהרש"א היטיב. ועי' רמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות ביאר הפי' הכי ונגע בכנפו כפי' התוס' שנגע בכנף גופי' אל הלחם והלחם אל הנזיד והנזיד אל היין או אל השמן או אל מאכל ע"ש. ולשמואל פי' שנגע בכנפו תחילה אל דבר אחר ומאותו דבר אל הלחם וכו' והוי יין או שמן או מאכל חמישי וסיפא דקרא בטמא לנפש פי' דהכנף הוי אב הטומאה משום חרב ה"ה כחלל דהוא סובר כלי מתכות לאו דוקא אלא ה"ה כל כלים רק כלי חרס לא ע"ש. וא"כ פי' ג"כ כסברת מהרש"א דודאי לשמואל מסתמא נגע ג"כ בכל הנגיעות כמו שרץ וק"ל. וקצת צריך להבין מה דפריך הש"ס לשמואל חמשה מנ"ל דילמא סבר דהיין נגע אל השמן או אל המאכל והוי חמישי שפיר כמו שהקשו תוס' על רש"י וי"ל וק"ל: והנה לפי' הרמב"ם בקו' הש"ס דפריך אלא לרב מ"ש הכא וכו' ומה פריך הרי התם הוי שלישי כיון דכנף הוי אב הטומאה. ולכאורה הי' נ"ל דסובר ג"כ בהא כהמהרש"א דפריך הש"ס אהא גופי' מדוע ידעו שלישי ולא רביעי אך למעיין היטיב בדברי הרמב"ם יראה כונתו דאי ס"ד דהי' שלישי א"כ אף בסיפא אשתבש כהני דאמר יטמא דמשמע הוא עצמו טמא ואין מטמא אחרים הי' להם לומר יטמא שמטמא גם אחרים שהרי עושה רביעי בקודש ולהכי פריך שפיר. ורבינא שאמר התם שלישי וכו' פליג באמת וסובר דבתרוויי' אישתבש ע"ש. וא"ל דא"כ גם לשמואל קשה דהרי כפי שנראה מדברי הרמב"ם שם סובר דהך דכל הפוסל את התרומה מטמא משקה קודש להיות תחילה היא תקנה קדומה וכמ"כ משקה קודש עושהו שלישי ראשון והא דקאמר בגזירת ח"י דבר אוכלין שנטמאו במשקין וכו' היינו מחמת ידים לא נגזרה עד ח"י דבר ע"ש. וא"כ ס"ס הא אישתבש כהני בסיפא ג"כ דיין ושמן נעשים תחילה. אך ז"א כיון ששאלם כאחד יין ושמן ומאכל הוצרכו לומר יטמא בחירק משום מאכל וק"ל.
אך מה דקשה לדעת הרמב"ם מאי דקאמר אח"כ ללוי הניחא אי סבר כשמואל משכחת לה דנגעו כולהו בראשון ל"ל הא כיון דעכ"פ מיטמאין א"כ ניחא וכן מה דפריך לשמואל רביעי הוא דלא עביד וכו' צ"ע ועי' בצל"ח: שם שניטמא בפנים וכו' כל אלו חלוקות אין מבוארין היטיב ברמב"ם וצ"ע: