אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף טז.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף טז.

דף טו:

קיא) דף טז ע"א בגמ' ספק משקין וכו'. מה שיש לפלפל בענין זה בדבר שיש לו מתירין עי' בצל"ח לקמן (יז:) שפלפל בזה והקשה דהרי אף אי משקין מטמאין רק מדרבנן מ"מ ראוי להחמיר בספיקא משום דשיל"מ והוכיח כיון דאיכא חזקת טהרה הוי ודאי טהור ואף [דשיל"מ לקולא ע"ש. וכבר כ' לעיל דהיכא דשייך להשתמש היום וגם למחר לא הוי דשיל"מ כיון דגם עתה רוצה להשתמש וכ"כ הצל"ח לעיל (ט:) וא"כ גם כאן כן. אכן ז"א דהרי יכול לטבול כאן הכלי מיד ואי משום דאצטריך הערב שמש ז"א דכל הטעון ביאת מים מד"ס א"צ הערב שמש וקשה שפיר. והנה לכאורה י"ל בלא"ה דלא שייך בכגון זה דשיל"מ דאם יזדמן שתגע הכלי באוכל יהי' האוכל שרי מיד כיון דלא יש לו מתירין וא"כ מיחזי מילי דרבנן כחוכא וטלולא דגוף הכלי יהי' טמא ומה שנוגע בו טהור וק"ל. אכן מה שעומד לנגדי מהא דיו"ד (סי' קב) דכלי שנתערב באחרים לא הוי דשיל"מ משום שיכול להגעילה דצריך להוציא הוצאות וי"ל ג"כ אם יבושל דבר מה בכלי טרם הגעלה יהי' ע"כ כשר כיון דאין לו מתירין לא שייך ג"כ לאסור הכלי א"ו דלא אמרינן זה. אכן אעפי"כ י"ל כן דנראה קצת מוכרח דלא אמרינן בכה"ג דשיל"מ מכמה משניות במס' מקואות בספק טומאה דרבנן א"צ לחזור ולטבול ולא אמרינן דהוי דשיל"מ וכמ"כ בספק אם נטל ידיו וכדומה. ע"כ נראה לומר דנודע דיש שני טעמים בדשיל"מ או משום דהוי מין במינו כסברת הר"ן בנדרים. או משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. וכבר הזכירו האחרונים דצריך להבין לסברת הר"ן דלית לי' הך דעד וכו' א"כ קשה ספק דרבנן בדשיל"מ אמאי אסור כמו ביעה ספק נולדה בי"ט כמבואר ריש ביצה ובאו"ח (סי' תקיג) הא שם לא שייך סברת הר"ן. ותי' דודאי גם הר"ן סובר הך דעד שתאכלנה וכו' גבי ספק רק בנתערב סובר דלא שייך כלל דעד וכו' כיון שמותר גמור. ומעתה י"ל נגד עד שתאכלנו שייך שפיר לאמור סברא הנ"ל דס"ס אם תגע בדבר אחר אם תטהרנו כיון דישל"מ מיחזי מילי דרבנן כחו"ט משא"כ בתערובות דהוי מב"מ מה לי בזה אם תבשלו דבר אחר יהא באמת אסור כיון דס"ס התערובת אסור מדינא. לכך הוצרכו הטעם משום הוצאות וק"ל:

ועפי"ז י"ל ג"כ מה שהקשינו לעיל (ט:) עמ"ש הש"ך (סי' קי) דמ"מ צריך להמתין בכלים מעל"ע דיש לו מתירין מדאו' והקשינו שם ת"ל הרי יכול להשתמש הזה וגם למחר. ולהנ"ל י"ל ג"כ נגד תערובת לא מהני זה דס"ס הוי מב"מ וק"ל ואולם בני החריף מו"ה זלמן נ"י השיב לי דבהך דכלים לא שייך כלל מב"מ די"ל אחד בלע מין אחר וכעת לא עיינתי היטב בזה: קיב) שם כל משקה אשר ישתה וכו'. המתבאר דודאי אף אי משקין לטמא אחרים דאורי' אפ"ה דרשינן מהך דוכל משקה וכו' לענין הכשר דאל"כ מנא ידעינן דשאר משקין כגון ידשח"טן מכשירין א"ו דוכל משקה קאי גם לעיל א"כ למאן דדריש לענין טומאה מדריש וכל המשקה לפני' ולאחרי' ומאן דדריש לענין הכשר [מדריש רק לפניו] ופריך הש"ס מרישא שמעת לי' וכו' ואף דודאי צריך קרא לשאר משקה מ"מ יטמא דסיפא ל"ל וק"ל. ולקמן נדבר בזה אי"ה דלכאורה אף יטמא גבי הך דוכל האוכל מיותר דכיון דקאי על רישא דקרא כל אשר בתוכו יטמא וק"ל:

ומאוד צ"ע על הרא"ם פ' שמיני שכ' מאן דמוקי לה לענין הכשר ת"ל מוכי יתן מים על זרע נפקא ותי' חדא בטומאת שרץ וחדא לנטמא בכלי ואי לכתוב בנטמא בשרץ דבעי הכשר מכש"כ בנטמא בכלי מילתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא כדמשני הש"ס לקמן (יח:) לענין טומאת משקין ע"ש. ודבריו צ"ע דהרי מבואר להדי' בחולין (לו:) דמשני על קו' זו חדא בטומאת מת וחד בשרץ ובאם אינו ענין וצריכי תרוויי' ע"ש. וגם מה שהקשה הרא"ם קו' זו למאן דמוקי בהכשר בגמ' שם פריך לכ"ע דכל האוכל וכו' עכ"פ איירי בהכשר ע"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה