אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף טו:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף טו:

דף טו.

קט) ע"ב בגמ' אמר רב אסי אמר ר"י וכו' הנה הרמב"ם (פ"ג מה' חו"מ ה"ד) פסק דאין שורפין אף תלוי' עם טמאה ולא חילק בין שש לשבע ותוך הפסח. עי' לח"מ. והנה גבי חביות שנולד ספק טומאה פסק (פי"ב מה' תרומות) דמותר לגרום אבל לא בידים ואף גם לגרום אין מוכח כ"כ מדבריו דפסק שם כר"ג ע"ש וגבי חביות שנשבר' פסק כרי' יהושע דיכול לטמאו' והיינו משום הפסד חולין ע"ש והנה לכאור' הי' נראה שפסק דלא כרי' יוחנן אלא אף בשבע אין שורפין ומדבריהם היינו מר"א ור"י והלכה כר' יוסי דלא דמי איסור לטומאה כמ"ש תוס' בד"ה נימא וכו'. אך הרמב"ם בפי' המשנה כ' מדבריהם היינו מדברי ר"ח ור"ע ולפ"ז בשבע מודו. ואף כי יש מקום לומר דבחיבורו הדר בי' דכעין זה מצינו כמה פעמים בדבריו אך הרי בפי' המשנה גופי' משמע שסובר דאין חילוק בין שש לשבע ואפ"ה כ' דמדבריהם היינו מדברי ר"ח ור"ע דאיירי בנטמא במשקין ור"מ לטעמי' ור"י לטעמי' א"כ משמע דכל עיקר הפילפול הואיל והוי דרבנן ואפ"ה לא ביאר דאיירי דוקא בשש דבשבע מודה ר"י. וכפי הנראה למעיין בדבריו שבפי' המשנה ירא' שסובר הפי' בש"ס לעיל דפריך מדבריהם דמאן היינו דסבר לסברא פשוטה דיש לחלק בין איסור לטומאה. ומיושב קו' התוס' שהקשו ד"ה הכא טהור וכו' דלוקמי' בז' וק"ל. ומה דמשני הש"ס התם בולד הטומאה דרבנן היינו כיון שהוא רק טומאה דרבנן הוי רק כמו איסור כיון דמה"ת טהור גמור ור"י סבר טומאת משקין דאו' וממילא באיסור אף לאחר שבע אין שורפין יחד דאין לדמות איסור לטומאה עי' היטיב בדבריו ותמצא כן. אך דעדיין קשה מ"ש הרמב"ם דאין הלכה כר"י בהא דמשקין אלא טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאו' ואפ"ה פסק בהא כר"י דאין שורפין טהור' ותלוי' עם טמאה ות"ל דנלמוד שפיר מר"ח ור"ע והרי היא פסק כר"ח ור"ע (פי"ט מה' פ"ה ה"ז). ונראה לתרץ דודאי י"ל ר"י סבר אף אם טומאה דרבנן מ"מ לא דמי איסור לטומאה רק דפריך הש"ס על הא דאמר אינה היא המידה דמשמע דלא זו הדרך כלל ובטומאה דרבנן אין הדבר ברור לחלק רק דפליג בסברא אבל לא שייך לומר ע"ז אינה היא המדה לכך קאמר ר"י לטעמי' דסבר טומאת משקין דאו' אבל עכ"פ לדינא בלא"ה ניחא ודוחק וק"ל:

באופן אחר נראה לפי מ"ש תוס' לעיל (יג: ד"ה שורפין וכו') דהא דמותר לשרוף משום דאזיל לאיבוד וכרבנן שם דלא פי' כפשוטו משום גזירה דילמא אתי למיכל וכו' היינו דמשום הא לא הי' רשאין לבטל דאו' בקום ועשה אבל משום דאזיל לאיבוד ניחא. ועי' מהרש"א שם שכ' אף לר"י דהכא דפליג על הא דאזיל לאיבוד מ"מ התם מודה משום גזירה וכו' ע"ש מ"ש שם. ומעתה י"ל דודאי איירי אף בביטלו ולא שייך בל יראה והא דשורפין משום גזירה וכו'. א"כ י"ל אף בשבע לא מיקרי רק איסור דרבנן דמה"ת יכול לשומרו עד אחר הפסח ואף דאיסור דמי לטומאה היינו בדבר שאסור לעולם משא"כ כאן רק מדרבנן י"ל דאסור אחר פסח כמ"ש לעיל שם דאף דהי' אנוס אסור אחר פסח א"כ קאמר שפיר אף בשבע הוי רק דרבנן ור"י דאמר הכל מודים בשבע וכו' י"ל דסבר כר' יהודא דאחר פסח אסור מה"ת משא"כ לדידן דקיימ"ל כר"ש ניחא שפיר והבן:

גם יש מקום לומר אף אם לא ביטלו מ"מ נהי דחייב לשורפו כדי שלא יעבור על ב"י מ"מ אסור לטמאותו דמ"מ גוף הדבר אם אירע ששמרו עד אחר הפסח מותר מה"ת ונהי שחייב לשורפו מ"מ עכ"פ שייך בהא ושמרתם והבן. ובלא"ה צ"ל בכל הסוגיא שמפלפל אם רשאי לטמאות התרומ' בע"פ ות"ל הא שורפו וצ"ל שריפה היא לצורך משא"כ לטמאות וק"ל. אף שהענין ק"ק מנ"ל דכה"ג שייך ושמרתם כיון דבלא"ה שורפו בידים ואינו שומרו לפי שצידדו תוס' לעיל (דף יג הנ"ל) דבכלל ושמרתם היא שריפה והבן וק"ל:

קי) עוד אחת ראיתי להזכיר הנה הצל"ח (בסי' מג) הביא דברי הרמב"ם (פ"ו מה' א"ה ה"ב) שכ' דמשקין שנטמאו מחמת ידים אין מטמאין כלים. ועי' היטב בכ"מ שם. וביאר דבריו הצל"ח דכונת הרמב"ם אם בא מכח אב הטומאה אף אם עתה לא נגעו המשקין רק בראשון או בשני אפ"ה שפיר מטמאין כלים רק בא למעט נטמאו מחמת ידים דלא בא כלל מאב הטומאה ע"ש.

ובאמת משמע כן מדברי הכ"מ שם שכ' דאין ליישב הסוגיא דאלו דברים דאיירי שנגע בשרץ מדפריך התם וליטמאו ידים לכוס ומשני אין שני עושה שלישי ע"ש. א"כ מוכח דאילו הי' יכול לפרש שם דאיירי שנגע בשרץ הוי ניחא ות"ל הא ס"ס אין המשקין באין מאב הטומאה א"ו כסברת הצל"ח וק"ל. אך לכאורה לשון הרמב"ם שכ' שצריך שיהי' מאב הטומאה בין מדאו' בין מד"ס א"כ משמע דעיקר סברתו שצריך שיהי' המשקין ראשון שנגע באב הטומאה דאז שייך שפיר הגזירה משום משקין דאב אף דהם אב הטומאה ומשקין שנגעו באב וכו' הוי רק ראשון מ"מ שייך לגזור דדמי אהדדי, וכן משמע קצת מלשונו (פ"ז ה"ז). ומטעם זה י"ל קצת לשון השגת הראב"ד (פ"ז שם) שכ' על הרמב"ם כי דבריו סתורין והכ"מ תמה ע"ש. ולהנ"ל י"ל כונתו דעכ"פ הכל תלוי בנטמא מאב הטומאה בין של תורה בין מדבריה' ובפ"ז משמע מדבריו דעיקר טעם משום דטומאת ידים הוי מדבריהן ועי' בזה ועי' גם (פ"י ה"ח) ע"ש. ועי' מרכבת המשנ' שפלפל בדעת הרמב"ם ותוך הדברים צידד לומר דהא דאוכלין במשקין נטמאו הוי בלא הך דכל הפוסל את התרומ' מטמא משקין להיות תחילה ע"ש ולמעיין היטיב בסוגיא דשמונה עשר דבר בשבת (יג:) יראה דז"א אלא דהיא היא ע"ש:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה