אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף יג.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף יג.

דף יב:

צו) דף יג ע"א בגמ' ההיא לאו סתמא וכו'. עי' תוס' ומהרש"א. ולכאורה יש מקום לישב קצת דמצינו בכמה דוכתי דלפעמים קאמר הש"ס מני ר' פלוני הוא ולפעמים אומר מתני' כר' פלוני. ועי' לקמן ר"פ כ"ש דקאמר ר"ג היא. ויש להסביר דמש"ה לא קאמר דסתם כר"ג משום כיון דלעולם סתם מתני' כר"מ ומה"ת יהי' שלא אליבא דר"מ לכך קאמר ר"ג היא. ומש"ה לא הוי כלל סתמא וק"ל:

צז) בתוס' ד"ה ושורפין וכו'. צריך להבין בכונת התוס' שכ' אע"ג דמדאו' בביטול סגי וכו' ת"ל ס"ם הא צריך מדרבנן ביעור משום גזירה דילמא אתי למיכל מיני' וצ"ל אם מה"ת אסור לשורפו אין כח ביד חכמים להקל להכי כ' הטעם משום דאזיל לאיבוד וכו' אך צריך להבין אמאי אזיל לאיבוד בשלמא לר"י דסבר חמץ לאחר פסח אסור מה"ת ניחא אבל לר"ש דאסור רק מדרבנן א"כ אכתי הא מה"ת מותר וא"כ אמאי יהא רשאי לשורפו ואם נאמר דבאמת אתי כר"י א"כ קשה לדידן יהא באמת אסור לשרוף ולא נראה כן מפוסקי'. אך י"ל כיון דס"ס אסור מדרבנן והוי ממילא [אסור[מה לי אם אזיל לאבוד מחמת שנפסל מאכילה או מחמת שאסור מדרבנן אבל אם הי' ראוי רק דאסור משום דילמא אתי למיכל וכו' שפיר אין כח ביד חכמים להקל משום גזירה והבן.

ועדיין צריך ביאור קצת לר"ש אמאי אסור מדרבנן כיון שלא עבר על ב"י. וא"כ אם הדין שאין רשאי לשרוף א"כ הוי אונס ומדוע יקנסו אותו חכמים עי' (סי' תמח) וצ"ל דמ"מ לא פלוג וצ"ע. ולדעת בעה"ע שסובר דאם ביטלו מותר אחר הפסח א"כ ודאי קשה אמאי אזיל לאיבוד. אך הבעה"ע לא התיר רק בהנאה ע"ש. ועי' מהרש"א שכ' לר"י שאוסר לשרוף שם ולא חייש במה דאזיל לאיבוד צ"ל הכא שאני משום גזירה דילמא אתי למיכל מיני' ק"ק כנ"ל דאיך יקילו בדאו' אך י"ל הך דלא סבר ר"י אזיל לאיבוד הוי רק דרבנן ועי' בכ"ז:

צח) ברש"י ד"ה ונקבו' עכברים ונחסר וכו' וצ"ע הרי יראה להדיא מש"ס דטעם המכירה הי' כדי שלא יאסר בהנאה ול"ל ונחסר. וגם בגמרא גופה קשה אמאי צריך כלל ונקבו' עכברים ואף דהמעשה הי' כך מ"מ ל"ל למסדר הש"ס להביא זה. וקצת י"ל דאי לא"ה לא הוי ידע שהוא חמץ וצ"ע וק"ל: צט) בגמ' כמאן אזלא הא שמעתתא כרשב"ג וכו'. עי' פר"ח (סי' תמ) שהקשה בלא"ה הי' צריך לבער כדי שלא יעבור על ב"י לשיטת הסוברים דאחריות פשיעה הוי ג"כ אחריות והוכיח מכח זה דאחריות פשיעה לא הוי אחריות לעבור.

ובתוס' לקמן בסוגי' דהרהינו אצלנו הארכנו בזה קצת והוכחנו מזה דמישראל חבירו לא מיקרי כלל אחריות לעבור כיון דמיד אסור בהנאה וא"כ לא נתחייב באחריות והא דכ' בש"ע או"ח (ס"ס תמג) דאף הנפקד עובר היינו כיון דפסקינן דרשאי למוכרו וכ' המג"א שם דממילא אם לא מכרו נתחייב הנפקד דהוי פשיעה א"כ שפיר עבר משא"כ אי הוי אמרינן דאין רשאי למוכרו ממילא לא הוי עובר כלל משום אחריות ראשון ושם הארכנו יותר. ובלא"ה צריך ביאור קצת די"ל אפ"ה משום שלא יעבור הוא על ב"י א"י למכור חמץ חבירו וצ"ע וק"ל. ועי' פר"ח (סי' תמג) הקשה ג"כ להיפוך אם נאמר חמצו של ישראל ברשות אחר עובר המפקיד א"כ ג"כ ודאי צריך לבער כדי שלא יעבור המפקיד על ב"י ע"ש. וקצת י"ל מסתמא ודאי המפקיד ביטלו וק"ל:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה