פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף יב:
פסחים דף יב/ב:
צד) ע"ב בתוס' ד"ה בשית וכו'. אי נמי הך שינויא ל"ל לאביי וכו' נראה מדבריהם דרבא ודאי סבר הכי דהכי משני הש"ס כאן רב אדא אליבא דרבא אך לכאורה אין מוכרח למסקנא דמשני עדות מסורה וכו' י"ל שפיר דאף רבא ל"ל הא ואי משום דאפי' בשית נמי וכו' למסקנא ניחא דר"מ סבר משום חמץ מסור לכל טעו בשעה ולר"י בשתים דבלא"ה פליגי בכעין זה. עי' רש"י ד"ה עדות מסורה וכו' אכן למה שפי' לעיל ע"א בתוס' ד"ה אלא. ניחא דע"כ רבא סבר הכי דאל"כ אמאי לא נקט אחד אומר בשש ואחד בשבע וק"ל:
צה) בד"ה אימתי וכו' הארכנו בזה בפ' כל שעה ע"ש מה שעלה במצודתי ליישב דברי הרמב"ם שכ' בפי' המשנה ובחיבורו (פ"ב מה' מו"מ) דהטעם דשית אמרו משום הרחקה וחמש משום טעות שעה אחת. וכן בפ"ב מה"ע כ' טעות שעה אחת כ' בחי' לח"מ (סי' ל) ע"ש. ועי' רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם (דף נח:) שכ' דהרמב"ם סובר כאביי אליבא דר"י לל"ב ע"ש. וזה צע"ג דהרי פסק שלש וחמש בטל העדות וק"ל: