אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף יא:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף יא:

דף יא.

פג) ע"ב בגמ' תנן התם אחד אומר בארבע וכו'. הנה קצת נעיר כאן מה דמבואר בכל דוכתי דבעי עדות שיכול להזימה וע"כ היינו מדבעי חקירות אך קשה דילמא עיקר החקירות היינו פן יכחישו עצמן. אך י' א"כ אמאי לא נכתב בתורה בהך קרא דוחקרת דמשם נפ"ל חקירות אמאי לא נכתב ג"כ בדיקות דהרי אם מכחישין בבדיקות ג"כ בטלה העדות בדיני נפשות כמבואר בח"מ (סי' ל) ובסנהדרין (לא:) דדוקא בד"מ כשר ע"ש. אך הא גופי' צריך טעם מנ"ל לחלק בבדיקות בין ד"נ לד"מ כיון דלא מבואר בקרא. וצ"ל או הוי מסברא דעיקר הטעם בד"מ דכשר הכחשה בבדיקות משום דאמרינן טעו משא"כ בד"נ מספיקא לא קטלינן. או אפשר דהוי הל"מ וק"ל:

ובגוף קושיא הראשונה י"ל אף בלא ייתורא כלל מ"מ גוף קרא דוחקרת היטיב משמע אם אומר א"י בטל שצריך דוקא לידע וק"ל. ובחי' לח"מ שם כ' ג"כ בזה. ולדעת הרמב"ם שסובר דאף בדרישות כגון אם חילל שבת איזו מלאכה עשה וכדומה הוי כמו חקירות ואם אומר א"י עדותו בטילה ע"ש בפ"ב מה"ע. וא"כ קשה מנ"ל כלל דבעי ילה"ז ובחקירות הטעם דלא גרע מדרישות. ולומר דהך דבעי ילה"ז [לפ"ז] הוי מסברא זה דוחק. אך י"ל דסובר הרמב"ם ודאי דרישות דהוי בגוף ענין אי אמר א"י שפיר בטל משא"כ חקירות אי לאו משום ילה"ז אין סברא לומר דבטל העדות כיון דבאיזה זמן ומקום לא הוי בגוף הענין וק"ל. ועי' כ"מ שם שהקשה מנ"ל להרמב"ם הא דבדרישות אם אומר א"י בטל עדותן כיון דילה"ז ע"ש. ועי' סנהדרין ר"פ אד"מ דפריך הש"ס שם מי בעינן דרישה וחקירה והתני' שטר שזמנו כ' באחד בניסן ואמרו עדים עמנו הייתם אמרינן שמא איחרוהו וכו'. ועי' רש"י שפי' הקו' דאי בעי דרישה וכו' מה"ת נתרץ דבריהם ע"ש. ולכאורה קשה אמאי לא פי' כפשוטו דאם איחרו א"כ הוי א"י להזימה. ועי' תוס' שם שפי' באמ' כן. אם לא שנאמר דרש"י סובר כדעת בעה"מ סוף פ"ק דכתובות שסובר בשטר לא מהני כלל הזמה בלא"ה ע"ש וצ"ע בכ"ז:

פד) בתוס' ד"ה זה יודע וכו'. לכאורה צריך להבין הא דפריך הש"ס לקמן ומה אילו דייקינן וכו' אם נאמר דקו' הש"ס דודאי תלינן לומר שזה הי' כונתו בסוף שלש או דזה בתחילת חמש כדי לכוין דבריהם רק מה נפסיד אם נשאל אותם. וא"כ לפ"ז אם א"א עוד לשאול אותם נקיים עדותן. אך ז"א דא"כ לפי"מ דמשני לר"מ אדם טועה בשתי שעות א"כ שלש וחמש נימא נמי דזה כונתו סוף ג' וזה תחילת חמש כמו שהקשו תוס' לקמן ד"ה אלא אמר רבא וכו' ומה שתי' שם דלהחמיר לא בדקינן כדי לקיים עדותן לפי' הנ"ל דבאמת אמרינן כונתם כן רק מה נפסיד אם נשאל אותם וא"כ שוב לא שייך לומר לקיים אין שואלין דהרי לא גרע מא"א לשאול וק"ל. וע"כ צ"ל דקו' הש"ס לקמן דבאמת הוי ספק. ואף דלפי"ז ק"ק למה צ"ל ורחמנא אמר ושפטו והצילו וכו' ת"ל בלא"ה אנן לא נקטיל מספיקא דבשלמא לפי פי' ראשון דמדינא יכולין לקיים עדותן רק מה נפסיד [אם נשאל אותם] שייך שפיר משא"כ לפי פי' זה דהוי באמת ספק קשה שפיר וי"ל ואין להאריך. אך עכ"פ קשה דהרי צריך להבין מה דקאמר הש"ס בסנהדרין שם דמש"ה נתקיים העדות דאזלינן בתר רוב דעבידי למטעי ע"ש. ולכאורה צ"ע מדוע נאמר דצריך דוקא שיטעו וכי מחויב לטעות וגם מנא ידעינן האיך טעה. ע"כ הי' נ"ל לפי"מ שפי' תוס' לסוף דהטעם הואיל וכיונו בעדות היום בשבוע יחד רק דס"ד דתהוי כמו חוזר ומגיד וכו' א"כ י"ל כונת הש"ס דלא תימא כיון דאין דרך אדם לטעות הוי כמו חוזר ומגיד ואף אם יש שדרכם לטעות שמא הוא מאותן שאין דרכם לטעות וה ויחוזר ומגיד. לזה הוכיח דרוב עבידי למטעי וא"כ אי אזלינן בתר רובא לא הוי חוזר ומגיד כיון דרוב בני אדם דרכם לפעמים למטעי תו לא הוי חוזר ומגיד דתלינן שטעו הואיל וכיונו היום בשבוע וגם הואיל והם מכחישין זא"ז מסתבר לומר יותר שטעו וק"ל. ולכאורה הי' נ"ל דכמו כן באחד אומר שלש ואחד אומר חמש ג"כ יותר נכון לומר דזה כונתו הי' בסוף ג' וזה בתחילת חמש לר"י לס"ד דאין אדם טועה רק שעה אחת כדי לכוון דבריהם יחד וזה ג"כ חשוב כמו רוב דרוב בני אדם עבידי לומר ודאי על סוף שלש שלש כמו על תחילת שלש א"כ קשה קו' הנ"ל אכתי מאי משני דס"ס כיון דהוי ספק יש לכוון דבריהם כמו בא' אומר בשני בחודש וא' אומר בג' וכו'. וע"כ צ"ל דדוקא התם הטעם משום שכיונו את יום בשבוע ואפ"ה בעי רוב דעבידי למטעי לפעמים כדי שלא תאמר דהוי חוזר ומגיד אבל בשעות משום כדי שלא יכחישו לא אמרינן דכונתו הי' לסוף שעה כיון דיכול להיות שכונתו הי' לתחילת שעה והוי באמת מוכחשין וק"ל:

ועדיין צריך להבין עכ"פ מה מתרצין התוס' דאי לאו רוב הוי אמרינן כיון שהגיד וכו' רק הואיל ואיכא רוב סמכינן ע"מ שכיונו יום השבוע יחד ועכ"פ קשה אכתי מה נפסיד נשאלם פן יאמרו שלא טעו ויהיו באמת מוכחשין אף דאם יאמרו אח"כ יום השבוע בשוה. וצ"ל דמ"מ כיון דאיכא רוב וגם נוכל לשאלם יום השבוע אם יכונו יחד תו לא שיילינן להו פן טעו ולא אמרינן מה נפסיד וכו' וצ"ע. ודע דלשון תוס' בקושייתם כאן שהקשו ומאי אילו דייקינן. ואי משום דאיכא רוב עכ"פ מה נפסיד א"כ הראי' דמייתי מהך דלקמן אינו דומה דהרי לקמן מוכח מש"ס דהוי ספק ממש ואם א"א לשאלם ג"כ בטל העדות וכאן לפי"מ שכתבנו דמה נפסיד א"כ אם א"א נתקיים העדות וצ"ע בזה וק"ל. ועי' חידושי הר"ן בסנהדרין פ' בן סורר שם שכ' דאף שכיונו היום אי לאו דזה רוב לא מהני דמ"מ בציר לה חקירה ע"ש ולקמן נכתוב קצת בזה:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה