פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף יא.
פב) דף יא ע"א בתוס' ד"ה אבל לא גודשין וכו' עי' מהרש"א אשר דבריו קשים להבין מה שפי' בכונת התוס' משום מצות ביעור יש להתיר וכו' היינו משום הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו וכו' ועדיין ק' ס"ס מה פריך הש"ס דרבנן אדרבנן. וקצת הי' נ"ל כונתו דהש"ס פריך דאם הוי סברות הפוכות דמשמע לי לתי' אביי חזר לגמרי מהך דשני תחילה דהוי ע"י שינו'. וא"כ פריך אם נאמר לר"י בדיל עדיף מהוא עצמו מחזיר עליו וכו' ולרבנן הוא עצמו מחזר וכו' עדיף מבדיל זה לא נהירא לי' ודאי לפי' הפשוט דמצות ביעור כפשיטו הוי כמו פסידא א"כ קשה שפיר דילמא רבנן סברי מצות ביעור עדיף ולא שייך סברות הפוכות דהוי מתרי טעמא כדאיתא בכמה מקומות משא"כ לפי' המהרש"א דהוי משום דהוא עצמו מחזיר וכו'. א"כ הוי ודאי סברות הפוכות דלר"י מכח הוא עצמו מחזיר פרוש יותר מבבדיל ולרבנן בבדיל פרוש טפי. הוי סברות הפוכות.
ומשני דרבנן אדרבנן לא קשיא כדשנינן היינו משום שנוי מתוך שלא התרת אלא ע"י קיטוף וכו' א"כ שוב ליכא סברות הפוכות דגבי קמח וקלי פליגי אי בשינוי שרי וגבי בדיקה פליגי אי מצות ביעור שרי והבן. אך שעומד לנגדי דא"כ מאי קאמר הש"ס רב אשי בדותא דילמא ר"א סובר ג"כ התי' מלא בדיל וכו' רק דהי' ק' לו דהוי סברות הפוכות מכח קמח וקלי וע"ז משני שפיר וק"ל: