אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף ז.

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף ז.

דף ו:

נט) דף ז ע"א בגמ' דא"ר גידל א"ר וכו' מה שיש לפלפל בדברי בעה"מ לקמן (כח:) בסוגיא דר"ש שסובר דמותר לפני זמנו א"כ ליתא להך דרב דאמר צריך שיבטל עי' רמב"ן. ולקמן כ' ליישב ואין צורך לכפול הדברים רק נזכיר מה דקשה קצת ת"ל אף אי מותר לגמרי מ"מ כיון שחשו חכמים לטעות ותקנו לאסור שתי שעות קודם ולענין הנאה שעה אחת כמ"כ תקנו לענין שריפ' עכ"פ אף אי שרי מ"מ חיוב לשרוף או שאר השבתות רק בשעת ביעור שרי בהנאה וחשו חכמים שתי שעות קודם או שעה אחת א"כ נהי דשרי מ"מ כבר ביטל מצוה דרבנן ושם הארכנו ע"ש. ס) שם ולבתר איסורא לא מצי מבטל והתניא וכו' דיקא נמי וכו' הקושיא מפורסמת מה שהקשו האחרונים מה קאמר דיקא נמי דקתני הי' יושב בבהמ"ד וכו' ת"ל אף אי יכול לבטל בתר זמן איסורו מ"מ ניחא שפיר הי' יושב וכו' דאי הי' בביתו הי' יכול לשורפו בי"ט לדעת הסוברים דאמרינן מתוך ותי' דודאי אי ביטל אסור לשרוף וכיון שיכול לבטל בתר איסורו אין רשאי לשרוף עי' לח"מ ותשובת שבו"י ושאר אחרונים. אכן עדיין קשה לי חדא דהרי משמע טעם הסוברים דמותר לשרוף היינו משום מתוך יהוי צורך קצת הואיל ומקיים מ"ט דתשביתו. ונהי דלדעת רש"י בביטול מקיים ג"כ העשה מ"מ כבר חלקו עליו וגם לדעת רש"י צ"ע אי הי' כן אחר זמן איסורו וק"ל. א"כ ניחא שפיר דלהכי נקט הי' יושב וכו' דבביתו הי' יכול לשרוף כדי לקיים המ"ע ואי משום דא"כ האיך דחי ישיבתי בביהמ"ד מ"ע דאי' ז"א די"ל כיון דעוסק במצוה פטור וכו' [וקצת י"ל באמת משום זה צריך לחזור לביתו עי' מג"א סי' תמד סוף סי' שם והמקשה הוכיח דע"כ סבר הך תנא כמ"ד דלא אמרינן מתוך דאל"כ צריך באמת לילך לביתו. ומעתה ניחא שפיר מאי דקאמר דיקא נמי וכו' ובאמת אתי כמ"ד דאמרינן מתוך והבן. דהרי ע"כ צריך לומר כן לפ"ז לס"ד שרוצה להוכיח דרשאי לבטל בתר איסורו ואכתי הרי צריך לשורפו מחמת קיום המצוה א"ו כנ"ל. וא"כ קשה מה קאמר דיקא נמי וק"ל ואם נאמר דביו"ט ליכא תו עשה והא דהתירו בי"ט משום ב"י הוי צורך קצת ניחא וק"ל:

וצריך להבין לתוס' בכתובות (ז. ד"ה מתוך) שכ' שם דאף מצוה דרבנן מיקרי ג"כ צורך קצת והא דמוצא חמץ בביתו במועד כופה עליו וכו' היינו משום טילטול אבל אי יכול לשרוף במקומו שרי אף שביטלו אמרינן מתוך ע"ש. א"כ קשה טובא מאי קאמר דיקא נמי דילמא אי הי' יושב בביתו הי' יכול לשורפו במקומו רק הואיל ויושב בביהמ"ד התירו לו בביטול וצ"ע. וקצת נ"ל דודאי כיון דתני אחד שבת ואחד יו"ט ובשבת לא הי' יכול לשרוף וא"כ מאי איריא יושב וכו' ואי משום יו"ט נקט לה זה דוחק. ואי דא"כ עתה אחר שמתרץ הש"ס בעיסה מגולגלת וכו' קשה ג"כ בשבת מה הי' יכול לעשות בביתו. י"ל דאכתי אי הי' בביתו הי' נותנו לצונן שמעכב מלהחמיץ לכך בעי דוקא יושב וכו' משא"כ אי איירי בחמץ ממש רק דביטול מהני אח"ז איסורו קשה שפיר א"כ בשבת מאי איריא יושב דגם בביתו א"י לעשות וזה אין סברא לומר דשבת היינו ע"פ ויו"ט יו"ט ממש וק"ל: סא) בתוס' ד"ה לפני סוחרי בהמה ואין נראה לר"י וכו' לכאורה קשה לי טובא עי' בתוס' כתובו' (ט. ד"ה ואב"א באשת ישראל שכ' שם אונם קלא אית לי' והוי רוב רצון והקשו ע"ז א"כ מאי פריך התם והא הוי ס"ס הא רוב רצון ותי' ר"י ע"ש. וקשה אמאי לא נימא גם שם סמוך מיעוטא דאונס לפלגא דלאו תחתיו והוי רובא. ובאמת כבר הרגישו שם האחרונים בזה דהרי מבואר כן ביבמות (סז) גבי סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות ובחי' הארכתי גם שם ושם תי' האחרונים עי' גם יו"ד (סי' קפז) דאמרינן שם ג"כ ס"ס כי האי ספק מן עלי' ספק מחמת מכה אף דגם שם מן העלי' הוי מיעוט עי' [ס"ט] שם שכ' דהתוס' סברי כסברת הריב"ש דלא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא רק ביבמות שם כי כן יסד המלך מלכו של עולם דפלגא זכרים וכו' משא"כ בשאר ספקות שמא לא הוי שוה בשוה ע"כ לא אמרינן כי הא. וכעת אין ס' הריב"ש תחת ידי. ובשמעתין דמזכה לעובר הארכנו בזה. עכ"פ א"כ דברי הר"י סותרים אהדדי. ותי' בני המופלג הבח' זלמן נ"י דשאני הכא דאין דומה כלל להנך דהתם דשם שני נושאים שונים אונס או לאו תחתיו וכן בהך דיבמות משא"כ כאן דכולו חד רוב חולין בכה"ג אמרינן שפיר סמוך מיעוטא והבן זה ונכון:

לכאורה קשה בפשטות הסוגיא מה פריך הש"ס דילמא התם הוי מעשר לחומרא כמו ברישא בנמצא לפני סוחרי בהמה וע' פ"י ז"ל שהרגיש קצת בזה וכ' ליישב עפי"ז מה דפריך הש"ס לקמן ומי אזלינן וכו' איך תלי בסוגיא דהכא ע"ש אך דבריו שם תמוהין שכ' בלא הך סוגיא הוי מצי למימר דמעשר היינו ג"כ לחומרא אכתי תקשי אמאי תני התם רוב חולין חולין וק"ל: סב) שם בגמ' א"ה פשיטא עי' רש"י שכ' הטעם דהרי בדקו קודם החג. ולכאורה צ"ע דהרי המקשה בתחילה הקשה מכח ראי' ממתני' דשקלים דאזלינן בתר בתרא והשתא פריך פשיטא והי' לו להקשו' מאי קמ"ל תנינא אבל לא פשיטא. ונ"ל קצת דרך פלפול דלכאורה צריך להבין מה פריך הש"ס הא בדק אכתי ניחוש דילמא הי' חמץ נוקש' ולדעת הטור (סי' תמב) דכיון שאין אסור באכילה מה"ת רשאי לקיימו וא"כ שפיר ס"ד ניחוש. אך י"ל אי ס"ד דאיכא ספק נוקשה א"כ הכל טעמא מאי אמאי שרי כיון דלמסקנא לא איירי כלל שהי' הרוב מצה ובתר בתרא לכאורה לא שייך עתה דהרי חזינן שנתעפש וא"כ נהי שהי' של מצה ע"כ לא הוי מבתרא רק עיקר הסברא מכח הבדיקה ואי איכא חשש נוקשה לא מהני זה א"כ פריך שפיר אבל לס"ד דאיירי באיכא רוב מצה לא הוי מצי להקשות בפשיטות הרי בדקו דהמ"ל כנ"ל שיש חשש נוקשה ובאמת לא אזלינן כלל בתר בתרא רק משום רובא לכך פריך ממתני' וק"ל:

סג) עי' רמב"ם (פ"ו מה' מ"ש) שפסק שם נמצא בירושלים חולין בשאר ימות השנה.

וע"ז כ' הטעם משום שוקי ירושלים עשוין להתכבד. וזה תמוה דהרי טעם זה לא נאמר רק על ימות הרגל שיהא מעשר ע"ש ונ"ל דאכתי יומא קמא אחר הרגל אמאי לא נימא דהוי מעשר אי לאו משום שוקי ירושלים וכו' וק"ל:

דברי הרמב"ם שם במה שכ' דתיבה שנשתמשו בה מחצה על מחצה חולין צע"ג מדוע ניזל בספק לקולא:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה