אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף ו:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף ו:

דף ו.

נד) ע"ב בתוס' ד"ה וממאי דבריש ירחא קאי וכו'. עי' מהרש"ל בשבת שהקשה מה מקשים תוס' דילמא שם אזיל למסקנא דהכא דיליף במדבר וכו' ע"ש ודבריו צ"ע דהרי גבי הך דפ' בא דביום הזה לא כתיב כלל במדבר ואי משום כיון דילפינן עכ"פ דבעי שתי שבתות א"כ מסתמא הי' זה בר"ח ז"א דא"כ לרבנן איך יתרץ אידך קרא דבמדבר ט' באחד לחודש הראשון הי' לו למשה למידרש להם י"ד באדר. א"ו דאין זה ראי' וק"ל:

נה) שם בגמ' אמר רב הבודק צריך שיבטל וכו'. תחילה נבאר קצת במחלוקת הפוסקים בדין ביעור חמץ שאינו ידוע. הנה דעת הר"ן בריש פירקין דמה"ת סגי או ביעור או ביטול ואף חמץ שאינו ידוע רק רגיל להכניס צריך ג"כ חד מהנך תקנתא רק אין רגיל אין צריך בדיקה או ביטול ע"ש. ועי' רמב"ם (פ"ב ה"ב ג') לחד נוסחא שהביא הכ"מ בעי דוקא בדיקה וביטול מה"ת והיינו ביטול לשאינו ידוע ובדיק' וביעור לידוע. ומה שיש לפלפל בדין ביטול כבר הארכנו לעיל [אות יג] לדעת הגאון שהביא הכל בו אכן לאידך נוסחא סובר ג"כ הרמב"ם לכאורה דחד מנהו מהני או ביטול או בדיקה ע"ש ועי' טוא"ח (ר"ס תלא) בב"י שם כ' ג"כ דיעות אלו והביא דעת הרמב"ם כפי הנוסחא אמיתות הוא כדעת הטור דמה"ת דוקא ביטול ולא מהני בדיקה לחוד ע"ש. ועי' בטור (סי' תלד) יראה ג"כ כן שכ' שם דכשביטל שוב אינו עובר אם נשאר בבית מה שלא מצא ע"ש. וכ"כ (סי' תמו) ע"ש ועי' ב"ח (סי' תלא) והנ"ל הביא ג"כ זה וכ' שם דלא כר"ן אלא דחמץ שאין ידוע א"צ מה"ת כלל לא ביטול ולא בדיקה ע"ש. ועי' פר"ח (ר"ס תלא) הביא ג"כ לשון הב"ח ודברי תוס' פ' כל שעה (כא. ד"ה ואי אשמעינן וכו') שכ' אף אם יש חמץ רק לא נודע מקומו איה ג"כ לא עבר ע"ש והפר"ח חולק ע"ז אלא דאף חמץ שא"י צריך מה"ת ביעור או ביטול אבל עכ"פ אחר שכבר בדק אז ודאי מה"ת לא בעי ביטול דהוי ממש אונס ע"ש. ועי' גם פי"ז ריש פרקין במתני' וגם (דף ד:) בסוגיא דהכל נאמנים ובאמת מה שפילפלו האחרונים בזה קצת שנימא דתלי בפלפול הפוסקי' אי ספיקא דאו' מה"ת לחומרא לכאורה יש לעיין קצת דנרא' אף לרמב"ם דמה"ת לקולא מ"מ אם אכל חתיכה ספק חלב או שומן דמותר מה"ת עכ"פ אם נודע אח"כ שהי' חלב עפ"י עדים יראה דעכ"פ חייב חטאת דהוי כמו שוגג ולא גרע מאוכל חלב וכסבור שהוא שומן ואף דיש לחלק דשם היא רק טעות בדעתו משא"כ בכעין זה שהי' ספק ממש לכל והותר מן הדין ואפשר דהוי כמו אינם מ"מ אין נראה כן לכאורה. ועי' רמב"ם פ"ה מהל' שגגות בדין בא על אשה סמוך לוסתה ע"ש. וא"כ י"ל ודאי צריך מה"ת תקון אף לחמץ שא"י דס"ס יעבור בשוגג וק"ל:

ועכ"פ היוצא מזה דלדעת רוב הפוסקים אם כבר בדק אין לביטול עיקר מה"ת זולת לדעת הטור (ריש סי' תלא וסי' תלד) ולדעת הרמב"ם כפי מה שפירש בכונתו הב"י (ר"ס תלא) שסובר כטור. ועי' מג"א סי' תלד ס"ק ה' הביא לשון הטור ואח"כ כתב לשון הרמב"ם פ"ג. יראה מדבריו שסובר דאין שניהן עולין בקנה אחד דלדעת הרמב"ם דוקא אם הי' דעתו עליו תחילה ולדעת הטור לעולם עובר אף שלא ידע כלל גם מתחילה ע"ש. ולשון הרמב"ם פ"ו שם ה"ה צריך ביאור קצת שכ' ה"ז עבר על לא יראה וכו' ולכאורה הי' לו לבאר דהיינו בשוגג דמשמע דלא נחשבהו כמזיד הואיל שלא ביטל וק"ל. ועי' ב"ח (סי' תלד) הנ"ל שם הביא דעת הרא"ש שכ' דשמא הית' שם גלוסקא וכו' וכ' דאעפ"כ דוקא כשהיתה שם אבל בסתם אינו עובר ואח"כ הביא לשון הטור דמשמע מדבריו דאף בסתם עובר וע"ז הקשה א"כ מה פריך הש"ס וכי משכח לה לבטלי' הא עבר למפרע משמע מדבריו דלדעת הרא"ש לא קשה זה ומשמע דהיינו דכונת הרא"ש כרמב"ם שהי' מתחילה כונתו ודעתו עליה רק שכח בשעת הביעור ע"ש. אך גם לזה צ"ע דאכתי מה פריך וכי משכח וכו' הא עבר למפרע וקצת נראת לי דלרא"ש נהי דאחר שמצא עבר לא שעובר למפרע רק שעובר משעת מציאה רק החילוק כך אי הי' דעתו עלי' לכתחילה א"כ כשמצאה אח"כ עכ"פ עובר טרם שמבערו אף שעוסק בביעורו מ"מ על שעה קלה עובר כיון שפשע בתחיל' משא"כ אי לא הי דעתו עלי' כלל בתחילה נהי דעובר בשעה שמוצא מ"מ אם עוסק בביעורו אינו עובר ולהכי פריך שפיר וכי משכח לבטלו דלביטול אין צריך כלל זמן ומיד כשמוצא יבטל ואז לא עבר כלל וק"ל. ועי' ב"ח שם שסיים דגם דעת הטור כן דאיני עובר למפרע. וקצת הי' נ"ל נהי דלהרמב"ם עובר למפרע ולהטור כפי מה שהבין הב"י מ"מ אפשר זה דוקא אחר אשר תקנו חכמים לכל בודק שיבטל לא מיקרי אנוס רק פושע משא"כ תחילת התקנה לא הי' משום זה דאי לאו תקנת חכמים לא עבר למפרע דלא שייך לומר פושע שהי' לו לבטל דלאו כולי עלמא אסוקי דעתם בהא וניחא הכל וק"ל גם הי' מקום קצת לומר הא דמשני הש"ס דילמא משכח לבתר איסורי' וכו' היינו אחר שש וקודם הלילה דאז עדיין לא עבר על ב"י לכך צ"ל הטעם משום דלא מצי מבטל לה תו וכבר על אח"כ בפסח ואי משום דאז יוכל לבערו י"ל כרש"י שמא חס עלי' אבל לבטלו אין חס כמו שכ' המהרש"א בתוס' וכן הט"ז (סי' תלד) וניחא. ואף דאכתי הי' יכול הש"ס לשנוי שמא ימצא תוך הפסח ולא הי' צ"ל משום דלא מצי מבטל לה מ"מ אין זה קושיא כ"כ דבלא"ה משני שפיר וק"ל. ועי' ט"ז (סי' תלד) שפי' ג"כ כונת הטור דאין עובר למפרע ע"ש. ולכאורה לולי דברי הגאונים הי' נ"ל כונת הרא"ש במה שכ' שמא היתה גלוסקא יפה עיקר כונתו דלא תימא שמא ימצא היינו דימצא מציאה חמץ [בחוץ] ויזכה בה דזה ודאי אינו דא"כ לא מהני כלל הביטול אם זוכה בכונה וגם זה לא הי' בכלל הביטול לכך כ' הרא"ש שהי' בביתו ואח"כ ימצא ואז יעבור משעת מציאה והבן זה:

שם גזירה שמא ימצא וכו' מה שיש כאן לפלפל באחרונים (בסי' תמו) שהקשו לרש"י מה צריך לחם עלי' ת"ל שמא ימצא בי"ט כתבתי בחידושי לה' פסחים הנ"ל באריכות קצת נו) שם וכי משכח לה ליבטלה וכו' לכאורה ק"ק אף אם נאמר דבתר איסורא מצי מבטל אפ"ה יראה ודאי דעכ"פ לא קיים עשה דתשביתו א"כ מש"ה תקנו שיבטל תחילה כדי שלא יחול עליו כלל חיוב עשה וק"ל. אכן י"ל לדעת רש"י נהי דחס וכו' מ"מ אינו עבריין שיעכב לגמרי מלשרוף רק מדחה משעה אל שעה ועובר ע"כ רגע ורגע על ב"י משא"כ עשה דתשביתו כשמקיים אח"כ אפשר אין חשש כ"כ. ובלא"ה לדעת התוס' ודאי ניחא שתי' ודעתי וכו' היינו שלא בטל מאליו. ועי' פר"ח (סי תמו) שם שהקשה אכתי ישרפנו אז ותו דשמא ימצאנו בי"ט ע"ש וזה דוחק קצת בכונת תוס' ע"כ נ"ל כונתם ודאי שלא חס עלי' אבל מ"מ שמא יעכב רגע אחד במקרה ויעבור על ב"י וזה ודאי אין קפידא כ"כ בעשה דתשביתו בהא וק"ל. ולדעת רש"י בלא"ה לא קשה דאיהו סובר דתשביתו היינו ביטול וא"כ אפשר מקיים מ"ע בביטול אך זה דוחק וכבר הארכנו בזה לעיל דא"כ לר"י איך שייך דבעי דוקא שריפה וק"ל ואין להאריך נז) שם שני דברים אינן ברשותו וכו' מה שיש לפלפל מנ"ל דהוי גזה"כ דילמא טעמא דקרא כיון דמה"ת י"ל ח"ש מותר בהנאה דאף דקיימ"ל ח"ש אסור מה"ת עי' מל"מ (פ"ו מהל' מ"א) שנסתפק לענין הנאה א"כ אי מה"ת מותר הוי שפיר ברשותו וא"כ אחר שאסרו רבנן אף בהנאה א"כ באמת לא יעבור על ב"י גם אי אפר נקברין מה"ת מותר הוי ברשותו לענין אפר אף לרבנן. גם צריך לעיין לריה"ג דאית לי' חמץ מותר בהנאה א"כ יש מקום לומר אי נדר הנאת חמץ לא יעבור כלל על ב"י כיון דאינו ברשותו ולדידי' לא הוי כלל גזיה"כ בכ"ז הארכנו בחי' על ה"פ:

עוד נזכיר מה שהקשו האחרונים לדעת הריטב"א בסוכה (לו) שהקשה שם מדוע פסלינן אתרוג של ערלה ותרומה טמאה הואיל ולית בהו היתר אכילה והנאה ת"ל הא ס"ס גוף הדבר שלו ומכח זה פי' שם פי' אחר בסוגיא ע"ש. א"כ מאי קאמר כאן שני דברים אינן ברשותו הא הוי שלו עכ"פ. וי"ל קצת דבשלמא גבי אתרוג אין תלוי בראוי לאכילה דהרי אף אתרוג הבוסר כשר רק תלוי אם הוא שלו לכך אף של איסורי הנאה הוי שלו משא"כ גבי חמץ הרי אם עיפשה ונפסל מאכילת כלב שרי מה"ת א"כ ת"ל הרי אסור באכילה ואמאי עובר על ב"י א"ו דהוי גזה"כ א"כ מש"ה י"ל דלא מהני ביטול וק"ל. קושיא זו ותי' זה אמרתי בילדותי ועוד הארכתי]:

נח) שם וניבטלי' בשית וכו' ק"ק מאי פריך נהי דלא ידע המקשה דכיון דאיסורא דרבנן עלי' כמו דאו' דמי עכ"פ אסור מדרבנן ומש"ה תקנו שיבטל תחילה. אכן י"ל קצת דס"ס לא מיתקן הדרבנן דאף אם יבטל אם ימצא יש חשש דילמא אתי למיכל דמה"ט תקנו רבנן דצריך בדיקה אף דסגי בביטול וק"ל:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה