פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף ו.
מח) דף ו ע"א בגמ' ס"ד הואיל ואי איתא הדר בעיני' וכו'. עי' ט"ז (ס"ס ת"מ) לדידי' הפי' כאן דקמל"ן דהוי שפיר דבר הגל"מ בכל דוכתי ועי' תשו' ש"א שפי' באופן אחר דקמ"ל דוקא כאן הואיל וכתיב לא ימצא ע"ש:
מט) הרא"ש הביא כאן המכילתא יצא חמצו של ישראל ברשות נכרי וכו' לקמן בסוגי' דהרהינו אצלו כ' בזה הרבה אי תלי דוקא לדעת הגאונים בקיבל עכו"ם אחריות או לא וגם בכונת הט"ז (ס"ס ת"מ). גם פלפלנו שם אי עכ"פ לא קיים העשה לדעת הגאונים ואף דא"כ מה מקשה הר"ן כאן מהך דלקמן אבל נכרי שהלוה לישראל וכו' הרי עכ"פ לא קיים העשה מ"מ י"ל פריך שפיר הואיל ולשון עובר משמע בלאו. ואף דלפי תי' הר"ן ג"כ לא עבר רק מדרבנן מ"מ לענין לאסור אחר פסח לא קנסינן לי' רק אי עבר על ב"י אף דרבנן אבל לא אעשה עי' תשו' ש"א. גם י"ל ודאי אי הי' קודם פסח ביד נכרי אף אעשה לא עבר רק אם לאח"ז איסורו ניתני ביד עכו"ם עבר אעשה והדבר צריך ביאור רחב:
עוד נזכיר קצת מה שצידד כאן הפ"י ז"ל די"ל חמצו של ישראל חבירו עובר ועי' לקמן (דף ל) הארכנו קצת בזה ג"כ. אכן באמת קושית הפי"ז עצומה הרי גבי חלה לא ממעטינן רק של נכרי ולאן של ישראל וא"כ כאן נימא ג"כ כן וקצת י"ל כיון דע"כ הא דכתיב בבתיכם לדעת החולקים על הגאונים אף בבית עכו"ם עובר א"כ הלשון בבתיכם ע"כ היינו הפי' שלך אף בבית אחר ובבתיכם היינו מה שכחך ורשותך על החמץ. ועי' רא"ם בפי' החומש בפ' בא בפי' שם לשון רש"י שהביא בשם המכילתא דבבתיכם ממעט חמצו ש"נ ברשות ישראל. והרמב"ן תמה ע"ז. ועי' רא"ם שפי' דכונת המכילתא בבתיכם היינו מה שרשותך עליו למעוטי חמץ נכרי ופליג אגמרא דידן דממעט מלך ע"ש. א"כ ניחא דתו לא שייך לומר דלך קאי אכל ישראל דודאי אין סברא לומר דשל ישראל. אחר בבית אחר יעברו ע"ז כל ישראל וק"ל. ומה"ט י"ל ג"כ קושית התוס' דנבעי תרי קראי לעכו"ם והקדש וק"ל. ועי' רמב"ם שהביא בתיכם לרבית אף בית נכרי וחמץ ישראל. ומה שהביא אח"כ יכול בעיר אחרת שרי עי' לח"מ מה שפי' שם ע"ש:
נ) שם בהמת ארנונא וכו' עי' מג"ש שהביא בשם התוספתא דמה"ט חייב בחלה הואיל והוא באחריות ישראל ע"ש. ולכאורה צ"ע הרי דוקא גבי חמץ גלי קרא לא ימצא וק"ל עי' בב"י (יו"ד יו"ד סי' ש"ל) שהביא בשם הכל בו דעיסה אשר ישראל ונכרי שותפין אף אם יש בכל חלק כשיעור אפ"ה פטור רק אם אינו מפורסם שהוא של נכרי אז חייב ע"ש ולדידי' צ"ל הא דקאמר הש"ס כאן חלה חייב הואיל ול"ל קלא וכו' הייני ביש בכל חלק כשיעור אבל באין בכ"א כשיעור פטור אף דליכא קלא. דיש מקום לומר דכה"ג לא שייך כלל מראית עין דכל מי שיראה חלקו לבד יראה שאין בו כשיעור וק"ל: ומטעם זה ניחא דברי הרא"ש כאן שהביא לשון ירושלמי שכ' והואיל אם ירצה הנכרי שלא ליטול והיינו דאין לו קול עי' ב"ח יו"ד סי' ש"ל הנ"ל. וסיים הרא"ש ומשמע דאיירי שאין בכ"א כשיעור ע"ש. וקשה ת"ל הרי ע"כ איירי בדליכא כשיעור דאל"כ חייב מדינא אף בלא טעם דל"ל קלא רק מדינא כמבואר במס' חלה. ולהנ"ל ניחא דס"ד אמינא כסברת הכל בו וק"ל. וקצת יש לספק אי חייב בחלה גם בברכה הואיל ואין הטעם רק משום מראית עין:
נא) בתוס' ד"ה יחד לו בית וכו' קושי ראשונה כבר תי' הר"ן דסתם ייחד לו בית היינו לא קיבל אחריות אבל קושי' שני' צריך ישוב וכן קשה לדעת רוב הפוסקים הסוברים כרש"י. וקצת נ"ל די"ל ודאי הוי ס"ד לאסור כל פקדון דלא התירה תורה רק אם הנכרי מניח לרשותו אין צריך להוציאו אבל דרך פקדון אסור לכך יליף מלא ימצא ובלא אחריות לא מיקרי מצוי בידו כאשר הארכנו קצת לעיל בסוגיא דיטמין. שם בגמ' אמר ר"י אמר רב המוצא חמץ ביו"ט וכו'. כבר הארכנו בזה לעיל [אות כח] נב) שם ואמר ר"י א"ר חמצו ש"נ וכו'. בחי' על ה"פ הבאתי לשון אבן עוזר שהקשה לדעת המג"א (ס"ס תמג) דהנפקד פשע שהי' לו למכור קודם שא א"כ לדעת הרמב"ם שומר הקדש חייב בפשיעה ונהי דפשיעה לא הוי אחריות לענין חמץ מ"מ ס"ס כיון שפשע באחריות רק כ"ז שהוא בעין יכול לומר הש"ל וא"כ הוי עתה ברשותו לענין אחריות אף גניבה ואבידה כיון דתו א"י לומר הרש"ל חייב ולדעת קצת אחרונים אף באונסין חייב ושם הארכתי לישב בכמה גוני. ועי' בסוגיא דהרהינו אצלו כ' די"ל רב סבר כמ"ד פודין קדשים להאכילן לכלבים וכמ"כ למכור לנכרים וא"כ ס"ם לא מפסיד מידי להקדש כיון דס"ס אחר פסח יכול הקדש גופי' למכור לנכרים אף דרב סבר כר"י דחמץ אף אח"ז אסור מ"מ הקדש שפיר יכול למכור כמבוא' כ"ז לקמן (כט:) ואין להאריך פה:
עוד צריך לעיין קצת לכ"ע הרי מבואר בב"מ פ' הזהב (דף נח) דהוי תקנת חכמים שלא יזלזלו בהקדשות ועי' ש"ך (ס"ס פ"ו) שפי' דהיינו דחייב בפשיעה לכ"ע עכ"פ מדרבנן ולדעת הרמב"ם בהל' שקלים אף בגניבה ואבידה חייב א"כ ס"ס הוי באחריות. ושם הארכתי קצת דאין מוכרח כ"כ סברת הש"ך שם די"ל הא דמשני התם תק"ח וכו' היינו לענין שבועה שאינה ברשותו וצ"ע בכ"ז וק"ל:
גם נזכיר לדעת הר"ן שהביא די"א עושה מחיצה מהני אף בקיבל אחריות דהוי כמו ייחד לו בית וא"כ קשה מה קאמר בהקדש א"צ וכו' ת"ל אי איירי בקיבל אחריות א"כ בהקדש ג"כ עובר על ב"י ועי' ב"ח (או"ח סי' תמ) הרגיש בזה וכן הפר"ח ושם הביאו בשם המ"מ דלא הי' הגירסא לפניו כלל כך בש"ם אבל של הקדש ע"ש. ולכאורה נ"ל הגירסא אף לפי' הר"ן אם נאמר כמו שהארכנו לקמן בסוגיא דהרהינו אצלו דישראל שקיבל מישראל חברו אף באחריות אין עובר הואיל ולא שוה מידי דאף אם הי' מחזירו לו לא הי' שוה לו מידי רק דוקא בקיבל מנכרי ושם הארכנו וכן כ' לעיל קצת מזה. א"כ י"ל שפיר דרב סבר אין פודין קדשים לנכרים וכו' א"כ י"ל ג"כ דלא כסברת מג"א (סי' תמג) הנ"ל דזה לא מיקרי פשיעה מה שלא מכר החמץ כאשר האריכו בזה האחרונים שם. אך י"ל שפיר דלא מיקרי אחריות כיון דאף אם הי' מחזיר לו לא שוה מידי וק"ל והבן כ"ז:
ואף שיש לפקפק במה שכ' לעיל דאם הקדש יכול למכור לנכרי לא הפסיד לו אף דעדיין הפסיד מה שצריך למכור בזול די"ל גם קודם פסח אין מחויב למכור רק בחמש ואז ג"כ צריך למכור בזול וק"ל:
נג) שם ואמר ר"י א"ר המפרש וכו' מה שכ מהרש"א ברש"י דקודם לה כמו נפלה עליו מפולת צ"ע וק"ל ועי' ב"ח (או"ח סי' תלו) פילפל ג"כ בדברי רש"י אלו ע"ש ועי' ט"ז סי' הנ"ל שהקשה על מה שכ' המחבר שם דאף לדעת רש"י מ"מ אם דעתו לחזור קודם פסח חייב עכ"פ תוך ל' לבער ותמה ע"ז לדעת החולקים על הרמב"ם כיון דלא חיישינן קודם ל' לשמא יחזור ער"פ בין השמשות א"כ גם תוך ל' א"צ לבער כיון דדעתו לחזור ע"ש. ועי' בר"ן כאן כ' להדיא כמחבר ע"ש: