פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק שירה · יג
השיר הי"ג בביאור המקומות אשר ישרת בהן החטף סגול ולא החטף פתח, והוא שיר מורכב משתי תנועות ויתד ושתי תנועות, ע"מ השיר הי"א, רק שזהו שיר חרוזי, ושמי בקרבו.
אוֹרְךָ נְתִיב חָטֵף סֶגוֹל וּמַעֲלָלוֹ / אַיֵּה מְכוֹן שִׁבְתּוֹ וּמְקוֹם מְנוּחָתוֹ
לָרֹב בְּפֵ"א אָלֶ"ף אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ / מָקוֹר בְּכָלֵ"ב, גַּם צִוּוּי בְּאַחְדוּתוֹ
פירוש: על הרוב מושב החטף סגול הוא בנחי פ"א אל"ף, כמו במקור עם כל"ב וזולתו, וכן בצווי ליחיד, כמו אֱסֹף, בֶּאֱסֹף, כֶּאֱסֹף, לֶאֱסֹף ודומיהם.
יֶאֱנַ"ת בְּסֶגוֹל אָז הוּא בָּא בְּפֵ"א פׇּעֳלוֹ / עָבַר בְּנִפְעַל גַּם הִפְעִיל כְּדֻגְמָתוֹ
הָיָה מְקוֹם חִירֵק סֶגוֹל וְהוּא אֶצְלוֹ / אַךְ אִם שְׁוָא אַחֲרָיו הוּא יִדְחֶה אוֹתוֹ
פירוש: כשהאית"ן בסגול פ"א הפעל בחטף סגול, כמו אֶאֱסֹף, יֶאֱסֹף וכו', וכן בשאר אותיות הגרון, כמו אֶעֱמֹד, אֶעֱבֹד. אבל כשהאית"ן בפתח פ"א הפעל בחטף פתח, כמו יַעֲמֹד, יַעֲבֹר ודומיהן. וכן בעוברי נפעל והפעיל הה"א והנו"ן בסגול להרחיב על אחע"ה ופ"א הפעל בחטף סגול, כמו נֶאֱכַל, נֶעֱבַד, נֶחֱשַׁב, וכן ההפעיל: הֶאֱכִיל, הֶעֱבִיר, הֶאֱבִיד. אבל אם יבא שוא אחר אות הגרון, אז ידחה השוא את החטף סגול ויבא במקומו סגול או שוא פשוט, כמו נֶעֶרְמוּ מַיִם (שמות טו ח), נֶהֶפְכָה לְזָרִים (איכה ה ב), ובשוא כמו (כקש) [לְקַשׁ] נֶהְפְּכוּ לוֹ (איוב מא כ), וכן בעתידי הקל, וַיֶּאְשְׁמוּ (ישעיהו כד ו) ודומיהן.
וּבְהֵ"א בְּנָחֵי הָעַיִ"ן בְּהִפְעִילוֹ / עָבַר בְּכִנּוּיָיו וּמְעַט בְּזוּלָתוֹ
פירוש: גם בה"י הפעיל מנחי העי"ן כשיבא העבר בכנויו, כמו הֱבִיאֲךָ, הֱבִיאַנִי וכו', וכן הֱשִׁיבַנִי, הֱכִינַנִי, הֱצִיקַתְנִי, הֱסִיתְךָ, הֱמִיתְךָ, הֱמִיתוֹ. ולפעמים זולת כנוי, כמו הֱטִיבוֹתָ כִּי הָיָה (דה"ב ו ח), הֱקִיצוֹתִי כִּי יְיָ (תהלים ג ו), הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן (תהלים פה ד) ודומיהם מעטים.
הִנֵּה אֱמוּנָה גַּם לִשְׁנָא אֱמֶת כֻּלּוֹ / גַּם שֵׁם אֲשֶׁר אָלֶ"ף תָּבֹא בְּרֵאשִׁיתוֹ
לֹא יִהְיֶה בִּלְבַד עֵת בָּא בְּמִשְׁקָלוֹ / דּוֹמֶה לְפֶעוֹל אוֹ פֶעִיל נְקֻדָּתוֹ
כל זה כמעט מבואר, ופירוש "דּוֹמֶה לְפֶעוֹל אוֹ פֶעִיל" – כמו אֱנוֹשׁ, אֱדוֹם, אֱוִיל ודומיהם. לכן מלת אֲשֶׁר היא בחטף פתח, כי אינו ממשקל פְּעוֹל ופְּעִיל.
וּבְשֵׁם אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ מַתְחִיל 'אֱלִי' וֶ'אֱלוֹ' / כֵּן יִהְיֶה חָטֵף סֶגוֹל תְּנוּעָתוֹ
יָצָא 'אֲבִי' וַ'אֲחִי' כִּי הֵם סְגוּלִים לֹא / אָכֵן שְׁמִי 'אֵלִיָּהוּ' בְּזָרוּתוֹ
ופירוש "אֱלִי וֶאֱלוֹ", כמו אֱלִיעֶזֶר, אֱלִימֶלֶךְ, אֱלִישַׁע, אֱלִיעֶזֶר, אֱלִיהוּא ודומיהם, וכן בחולם אֱלוֹ, כמו אֱלוֹהַ, אֱלֹהִים, אֱלֹהָיו, אֱלֹהֶיךָ וכו', כולם בחטף סגול. אבל המתחילים אֲבִי ואֲחִי, כמו אֲבִימֶלֶךְ, אֲבִיגְדוֹר, אֲבִינָדָב ודומיהם, וכן אֲחִיטוּב, אֲחִירַע, אֲחִימֶלֶךְ, אֲחִינֹעַם, כולם בחטף פתח, חוץ משמי אֵלִיָּהוּ הוא זר ויוצא מן הכלל, כי הוא בצרי, והיה ראוי להיות בחטף סגול: אֱלִיָּהוּ.
בָּחוּר הֲלֹא תִרְאֶה שִׁיר זֶה וּמַעֲלָלוֹ / כִּי שִׁיר חֲרוּזִי הוּא עֲשֵׂה בְּתַבְנִיתוֹ
פירוש: המשוררים קראו לשיר שיש לו חרוז מיוחד בסוף הדלת וחרוז אחר בסוף הסוגר, כשיר הזה, 'שיר חרוזי'.