אור ברסלב
פרקי אליהו פרק שירה › יב

פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

פרק שירה · יב

יא

השיר הי"ב – החטף פתח וחטף סגול והחטף קמץ הנקוד עם השוא. והוא שיר מורכב מיתד ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות על משקל אדון עולם אשר מלך וכו'.

בְּשִׁיר אֶפְתַּח / בְּדִין פַּתָּח / וְסֶגוֹל בַּחֲטוּפֵיהֶם
וְכֵן שֶׁמֶץ / חֲטַף קָמֵץ / וְהֵם כַּאֲשֶׁר / שְׁוָא לָהֶם
וְהַנִּסְמָן / בְּאוֹת חַשְׁמָ"ן / כְּבָר כָּלוּ / כְּלָלֵיהֶם
אֲנִי אֶגְלֶה / שְׁלׇשׁ אֵלֶּה / בְּדָתֵיהֶם / וְדִינֵיהֶם

פירוש "שֶׁמֶץ חֲטַף קָמֵץ" – חלק ממנו, והוא הקמץ אשר נקוד בשוא אצלו, כי אותו אשר הוא בלתי שוא סימנו חשמ"ן, כבר בארתי כל דיניו בשיר שלפני זה. ובכן אבאר כל שלשת החטפין, שהם החטף קמץ והחטף פתח והחטף סגול.

מְקוֹמוֹתָם / לְמוֹשְׁבוֹתָם / וְתַחֲנוֹתָם / בְּאַחְעַ"ה הֵם
וְלֹא תֵאוֹת / אֲלֵיהֶם אוֹת / לְבַד פַּתָּח / בְּכִפְלֵיהֶם
כְּמוֹ 'צִלֲלֵי' / וְגַם 'גִּלֲלַי' / וְ'רִבֲבוֹת' / כְּדוֹמֵיהֶם
וְהַגַּעֲיָא / לְךָ רַאֲיָה / בְּכָל אֵלֶּה / וְרֵעֵיהֶם
בְּהֵ"א דַּעַת / כְּנוֹגַעַת / בְּמֵ"ם בִּשְׁוָא / וְעֵי"נֵיהֶם
כְּהַמֲדַבְּרִים / וְהַמֲקַבְּרִים / אֲבָל לֹא כֵן / יְחִידֵיהֶם
וְיֵשׁ זָרִים / וְנִזְכָּרִים / בְּמָסֹרֶת / פְּרָטֵיהֶם

פירוש: עקר מושב השלשה חטפין תחת אחע"ה ולא יבאו תחת שאר אותיות, לבד לפעמים יבא החטף פתח תחת כפלי האותיות, רוצה לומר כששתי אותיות דומות זו לזו והראשונה בשוא, משימים פתח אצלו, כמו גִּלֲלַי (נחמיה יב לו), צִלֲלֵי (ירמיהו ו ד), ורִבֲבוֹת (במדבר י לו) ודומיהם רבים. וכן כשיבא געיא תחת ה"י פתוחה שלפני מ"ם שואית, כמו הַֽמֲדַבְּרִים (שמות ו כז), הַֽמֲקַבְּרִים (יחזקאל לט טו). אבל לא יבא כן בלשון יחיד, כמו הַמְדַבֵּר, הַמְסַפֵּר. וזהו מה שאומר "בְּמֵ"ם בִּשְׁוָא וְעֵי"נֵיהֶם", רוצה לומר כשגם עי"ן הפעל בשוא.

וְיִוָּסֵד / בְּרֹאשׁ יָתֵד / בְּעֵת שׁוּרֵק / בְּוָ"וֵיהֶם
כְּמוֹ 'וּזֲהַב' / וְכֵן 'וּקֲרָב' / וְלֹא בִּבְגַ"ד / כְּפָ"תֵיהֶם
וּבִבְרָכָה / וְגַם כָּכָה / בְּאֹכֶל, כׇּל / לְשׁוֹנֵיהֶם

ידוע במלאכת השיר שנקרא יתד כל מלה שראשה שוא ותנועה אחת אחריו, כמו שְׁמוֹר, זְכוֹר ודומיהם. וכשיבא וי"ו בשורק בראשם אז יבא פתח אצל השוא, כמו וּזֲהַב הָאָרֶץ (בראשית ב יב), וּקֲרָב לִבּוֹ (תהלים נה כב), אבל לא יבא כן עם בג"ד כפ"ת, כמו וּבְנֵי, וּדְבַר, וּכְרוּב ודומיהם. וכל לשון ברכה כשהטעם תחת הבי"ת הרי"ש היא בחטף פתח, כמו וַאֲבָרֲכָה (בראשית יב ג), וְהִתְבָּרֲכוּ (בראשית כב יח) ודומיהם. וכן כל לשון אכילה כשהטעם בלמ"ד הכ"ף היא בחטף פתח, כמו תֹּאכֲלֶנָּה (בראשית ג יז) ודומיהם. ויש שיוצאים מן הכלל כמבואר במסורת דרבי אהרן (כץ) ([נראה שצ"ל: ב"א – בן אשר, ראה דקדוקי הטעמים עמ' 42]) שאנו סומכים על קריאתו.

וְלֹא נוֹגֵשׁ / לְשָׁם דָּגֵשׁ / וְשָׁלוֹם אֵין / בְּמַחֲנֵיהֶם
וְנִצְרָכִים / לְמַאֲרִיכִים / לְהַמְלָכִים / שְׁכֵנֵיהֶם
וְנִרְצָפִין / שְׁנֵי חַטְפִין / בְּלִי נִמְצָא / לְמִינֵיהֶם
וְגַם הַשְׁוָא / כְּלָל לֹא בָא / פְּנֵיהֶם אוֹ / לְאַחֲרֵיהֶם

פירוש: לעולם לא יבא דגש אחריהם, לא דגש קל ולא חזק, ותמיד צריך מאריך, שהוא מתג תחת המלכים, רוצה לומר התנועות שלפניהם, כמו יַעֲמֹד, יַחֲסֹר, יֶאֱסֹף ודומיהם. ולא יבואו שני חטפין רצופין זה אחר זה, גם לא יבא שוא פשוט לא לפני חטף ולא לאחריהם.

וְלֹא בָאִים / וְנִמְצָאִים / בְּנָח נִרְאִים / בְּסוֹפֵיהֶם
וְהַטְעָמִים / בְּלִי קָמִים / לְעוֹלָמִים / בְּתַחְתֵּיהֶם
וְלֹא יִכְשַׁר / וְאִי אֶפְשָׁר / עֲשׂוֹת מִלָּה / בְּחַד מֵהֶם
וְהַדִּינִים / כְּבָר נִמְנִים / בְּשִׁיר שִׁשִּׁי / שְׁלׇשְׁתֵּיהֶן

כל זה מבואר, וכבר שלשת הדינים הללו בשיר ששי שהוא שיר השוא הפשוט, כי דין אחד להם בזה.

תוכן העניינים

פרקי אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה