אור ברסלב
פרקי אליהו פרק שירה › יא

פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

פרק שירה · יא

י

השיר הי"א בדיני החטף קמץ איך הוא נחלק לשני מינים. והוא שיר מורכב משתי תנועות ויתד ושתי תנועות, ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות.

שִׁירָה בְּנֹפֶת צוּף / אַטִּיף בְּהֶחָטוּף / יַמְתִּיק בְּפִי תַּלְמִיד / כִּלְשַׁד דְּבַשׁ גַּם מָן
הִנֵּה שְׁנֵי חָטֵף / קָמֵץ לְמִינֵיהֶם / אֶתֵּן לְךָ סִימָן / מֻבְהָק בְּרִשּׁוּמָן
אֶחָד לְגוֹרָלוֹ / תָּמִיד שְׁוָא אֶצְלוֹ / שֵׁנִי שְׁוָא אֵין לוֹ / אַךְ הוּא כְּמוֹ אַלְמָן
הוּא בָּא לְאַרְבָּעָה / סִבּוֹת וְאוֹפַנִּים / זֵכֶר לְסִימָנָם / יִתֵּן לְךָ חַשְׁמָ"ן

פירוש: שתי מיני חטף קמץ הן, האחד הוא נקוד שוא אצל הקמץ כזה ( ֳ ), והשני הוא קמץ זולת שוא אצלו, ויש קוראים לו קמץ חטוף. ובא כן לארבע סבות, סימנם חשמ"ן, פירוש: חזק, שוא, מקף, נחי העי"ן, כאשר הולך ומבאר.

חָזָק בְּבֹא פַּעַם / אַחֲרָיו בְּסוֹף טַעַם / דֻּגְמַת 'לְחָגָּא', גַּם / 'כָּלּוּ' 'יְדֵי אָמָּן'

פירוש: 'חזק' רוצה לומר דגש כשיבא לפעמים אחר הקמץ והטעם יבא אחר הקמץ, אז הוא נקרא קמץ חטוף, כמו לְחָגָּא (ישעיהו יט יז), כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי (תהלים עב כ), מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן (שה"ש ז ב), כלם הם קמץ חטוף. אבל אם היה מאריך תחת הקמץ היה קמץ גדול, כמו לָ֫מָּה, יָ֫מָּה, כמו שמבואר בשיר שני.

וּשְׁוָא אֲשֶׁר הוּא נָח / מָשָׁל בְּ'חׇכְמָה' קַח / קָמֵץ בְּלִי מַאֲרִיךְ / יִהְיֶה לְךָ סִימָן

פירוש: כל קמץ שאחריו שוא נח הוא נקרא קמץ חטוף, כמו חָכְמָה, וכן זׇכְרָה לִּי אֱלֹהַי (נחמיה ה יט), ויהיה לך סימן כשאין מאריך אצל הקמץ. אבל זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם (איכה א ז) השוא הוא נע, כי יש מאריך אצל הקמץ, וכן תמצא בכל ספרי האשכנזים המדוייקים, ולא כן בספרי הספרדים.

מַקַּף אֲשֶׁר הוּא בָא / עִמּוֹ בְּסוֹף תֵּבָה / כָּל 'כׇּל' וְ'יִפְרׇץ בָּם' / הָיָה לְעֵד נֶאֱמָן

פירוש: כל קמץ שבא בסוף התיבה עם מקף הוא קמץ חטוף, לכן כל כׇּל אשר לו מקף נקרא קמץ חטוף, וכשאין לו מקף הוא בחולם, כמו כֹּל צִפּוֹר כׇּל־כָּנָף (בראשית ז יד), פֶּן־יִפְרׇץ־בָּם (שמות יט כד) – הרי"ש בקמץ חטוף בעבור המקף.

נָחִים בְּעֵי"נֵיהֶם / בִּקְצַת עֲתִידֵיהֶם / יָשׁוּב כְּ'וַיָּשׇׁב' / וָי"ו הַיְּסוֹד נִטְמָן

פירוש: בקצת עתידי מנחי העי"ן ישוב השורק לקמץ חטוף, כמו מן יָשֹׁב נאמר עם וי"ו ההפוך וַיָּ֫שׇׁב, הקמץ האחרון הוא קמץ חטוף, בעבור שהמלה מלעיל. וכן בלי וי"ו ההפוך, כמו יָשׇׁב־נָא (דניאל ט טז), תָּשׇׁב־נָא (מ"א יז כא), הקמץ הוא חטף.

וּלְפִי הֱיוֹת חָטֵף / קָמֵץ בְּתוֹךְ מִנְיָן / עֶשֶׂר תְּנוּעוֹת הַנִּקּוּד וּבִסְכוּמָן
כִּשְׁאַר נְקֻדּוֹת הוּא / עוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ / שֵׁרֵת לְאוֹתִיּוֹת / כֻּלָּן עֲדֵי תֻמָּן
לֹא כֵן בְּמִין רִאשׁוֹן / כִּי רַק יְסוּדָתוֹ / בִּלְבַד לְאוֹתִיּוֹת / אַחְעַ"ה לְהַטְעִימָן

פירוש: לפי שהקמץ החטוף הוא בסכום ובחשבון עשר התנועות כאשר כתבתי בשיר שני, לכן הוא בא תחת כל האותיות. ודוקא המין הראשון, רוצה לומר הקמץ חטוף שהוא זולת שוא, אבל המין השני, ר"ל החטף קמץ שהוא עם השוא לא בא רק תחת אחע"ה להרחיב מוצאן ולהטעים אותם היטב.

גַּם הוּא יְחִידִי לֹא / יוּכַל עֲשׂוֹת מִלִּין / אַךְ בַּעֲמִיתוֹ יֵשׁ / כֹּחַ לְהַשְׁלִימָן
לוֹ דִּין שְׁנֵי אֶחָיו / פַּתָּח וְהַסֶּגוֹל / כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בִּכְלָלָן וּבִמְקוֹמָן

פירוש: החטף קמץ שהוא עם השוא לא יעשה מלה יחידי, אבל בחברו שהוא הקמץ חטוף יש כח לעשותה, כמו כׇּל, תׇּם־דָּרֶךְ (משלי יג ו). והכלל כי לחטף קמץ שהוא הקמץ עם השוא יש כל דיני אחיו שהם החטף פתח והחטף סגול, כאשר יתבאר בשיר שאחר זה.

תוכן העניינים

פרקי אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה