פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק שירה · ח
השיר השמיני בביאור מתי נקרא השוא נע או נח. והוא שיר מורכב מיתד ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות ויתד ותנועה אחת.
אֲשֶׁר נִקְרָא מְשָׁרֵת לַמְּלָכִים / בְּנִי הֵא לָךְ לְהֶנֵּיעוֹ דְּרָכִים
פירוש: השוא נקרא משרת למלכים, כמבואר בשיר ששי, ואומר כי בחמשה דרכים מניעים את השוא, כאשר הולך ומבאר.
לְכָל הַבָּא בְּרֹאשׁ תֵּבָה וְהוּא בָּהּ / לְעִקָּר אוֹ לְאֶחָד הַצְּרָכִים
הדרך הראשון הוא כל שוא שהוא בראש התיבה, בין שהוא תחת אות שרשית או שמושית הוא נע, כמו וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה (שמות כא יא) ודומיהם.
יְקַדְמוּהוּ חֲמִשָּׁה הַגְּדוֹלִים / וְהֵמָּה אָז בְּמַאֲרִיכִים מְשׁוּכִים
הדרך השני כשיבאו לפניו אחת מחמש תנועות גדולות כמו שָׁמְרוּ, שׁוֹמְרִים, וַיֵּשְׁבוּ, פִּינְחָס, יוּכְלוּן ודומיהם, השוא הוא נע והתנועה גדולה שלפניו נמשכים במאריך.
הֲלָכָה זֹאת לְאוֹתִיּוֹת חֲזָקוֹת / וְהוּא תַּחְתָּם לְדִמְיוֹן 'הַנְּסִיכִים'
הדרך השלישי השוא שהוא תחת אות דגושה "לְדִמְיוֹן הַנְּסִיכִים" – השוא שתחת הנו"ן נע כי היא דגושה, וכן דִּבְּרוּ וסִפְּרוּ ודומיהם.
וְכֵן דִּין כָּל שְׁוָא שֵׁנִי בְּעֵת בֹּא / בְּתוֹךְ תֵּבָה שְׁנַיִם בָּהּ סְמוּכִים
הדרך הרביעי כשיבאו שני שואין באמצע התיבה, הראשון נח והשני נע, כמו יִשְׁמְעוּ, יִלְמְדוּ ודומיהן.
הֲלֹא בַּסּוֹף שְׁנֵיהֶם נַח, אֲבָל רֹאשׁ / לְעוֹלְמֵי עַד שְׁנַיִם לֹא כְּרוּכִים
אבל כשיבאו שני שואין בסוף התיבה הן שניהן נחין, כמו שָׁמַרְתְּ, וַיֵּבְךְּ; אבל בראש התיבה לא יבאו לעולם שני שואין זה אחר זה.
לְעֵת הוּא בָּא בְּרֵאשִׁית הַדְּמוּיוֹת / וְהִנְנִי הוּא אֲשֶׁר מוֹרֵה נְבוּכִים
הדרך החמשי כשיבאו שתי אותיות דומות זו לזו, והראשונה אז הוא נע, ומלת הִנְנִי מורה הדרך לנבוכים.
וְאַחֲרֵיהֶם לְעוֹלָם אוֹת רְפוּיָה / שְׁתַּיִם עִם שְׁתֵּי הֵמָּה הֲפָכִים
פירוש: אחר כל חמש מיני שואין הללו יבא לעולם רפי, חוץ מבמלת שְׁתַּיִם ושְׁתֵּי, שהת"וין דגושין אחר שוא נע.
יְפוּצוּן מַעְיְנֵי דִּינָיו וְחֻקָּיו / בְּתוֹךְ שִׁירִים לְפָנֶיךָ עֲרוּכִים
פירוש: עוד יש לשוא דינים רבים ויבוארו בשירים שלפניך.
חֲזַק וֶאֱמַץ בְּנִי וּלְמֹד זְמִיר זֶה / מְפָרֵשׁ דִּין מְשָׁרֵת לַמְּלָכִים