פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק שירה · ו
השיר הששי, בביאור קצת דיני השוא איך הוא משרת, והוא מורכב מב' תנועות ויתד וד' תנועות.
אֵלֶּה מְלָכִים הָעֲשָׂרָה / הַמּוֹלְכִים בַּהֲבָרָה
חָמֵשׁ מְשָׁרְתוֹת לֶחָמֵשׁ / קָטֹן לְגָדוֹל כַּשּׁוּרָה
אֶחָד מְשָׁרֵת אֶל כֻּלָּם / וּשְׁמוֹ שְׁוָא וּלְכָךְ נִבְרָא
יֵצֵא וְיָבֹא לִפְנֵיהֶם / וּלְאַחֲרֵיהֶם אֶל עֶזְרָה
יָבֹא פְּעָמִים בַּאֲרֻכָּה / גַּם בָּא פְּעָמִים בִּקְצָרָה
פירוש: המלכים העשרה הם עשר התנועות, שהם חמש גדולות וחמש קטנות, וכולם נקראים 'מלכים', אף על פי שהקטנות משרתות לגדולות כמבואר בשיר שני. והשוא הוא משרת לכלם ויבא לפני התנועות ולאחריהם, כמו פְּקֹד, פִּקְדוּ. ופי' "בַּאֲרֻכָּה" ו"בִּקְצָרָה", שלפעמים הוא נע ולפעמים נח, כמבואר בשיר שמיני.
תַּחְתָּיו לְעוֹלָם לֹא יָבֹא / נִגּוּן וְטַעַם הַסְבָרָא
גַּם לֹא שְׁנַיִם בִּתְחִלַּת / תֵּבָה, בְּכָל סִפְרֵי מִקְרָא
גַּם הוּא בְּסוֹף תֵּבָה לֹא בָא / רַק עִם בְּגַ"ד כַּפַּת בַּתְרָא
אָכֵן לְבַד 'קֹשְׁטְ' 'יֵשְׂט' 'וַיַּשְׁק' / הֵמָּה מְשַׁנִּין הַסִּדְרָא
כל זה כמעט מבואר, ופי' "עִם בְּגַ"ד כַּפַּת בַּתְרָא" – בסוף תיבה, כמו וַיִּשְׁבְּ, וַיֵּבְךְ, שָׁמַרְתְּ, אַל תּוֹסְףְּ (משלי ל ו), ותמיד הן דגושין בדגש קל, חוץ מן הכ"ף שתבא ג"כ רפויות בסוף התיבה עם שוא, וזה כשהיא לכנוי הנקבה, כמו יָדֵךְ, רַגְלֵךְ, גם כשהיא שרשית, כמו דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ (במדבר כ יז). אבל קֹשְׁטְ, יֵשְׂטְ, וַיַּשְׁקְ משנין הסדר, כי הם בשוא ואינם מבג"ד כפ"ת.
תֵּבָה בְּסוֹפָהּ נַח נִרְאֶה / אֵינוֹ לְפָנָיו בַּר מֵצְרָא
בַּיִת יְחִידִי לֹא יִבְנֶה / כִּי אֵין בְּיָדוֹ הַגְבוּרָה
פירוש "בְּסוֹפָהּ נַח נִרְאֶה" – כל אות שאינה מאותיות אהו"י שהיא בסוף התיבה בלי נקוד, כמו רי"ש של שָׁמַר, למ"ד של אָכַל, ולא יבא לעולם שוא לפניהם. ופי' "בַּר מֵצְרָא" – שָׁכֵן, מלשון רז"ל. ופי' "בַּיִת יְחִידִי לֹא יִבְנֶה", שלא יבוא ממנו מלה, כי משאר התנועות נוכל לעשות מלה, כמו כִּי, גַּם, אַךְ, אָז, כֹּל ודומיהן.
יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין / וַיַּעֲשׂוּ עִמּוֹ חֶבְרָא
קָמֵץ וּפַתָּח גַּם סֶגוֹל / עִמָּם יְהִי חָטֵף נִקְרָא
כַּתַּר זְעֵיר לִי וַאֲחַוְךָ / כִּי עוֹד לְכָל אֶחָד שִׁירָה
כל זה מבואר, ודיני החטף קמץ וח"פ וחטף סגול יתבאר כל אחד בשיר המיוחד לו.