פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · לה
והנה במ"ש הרמב"ן דבמתנה לא קנה במשיכה יש לעיין לכאו' מהך דקדושין כ"ו מעשה באדם אחד כו' שהי' לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה כו' מה עשה הלך ולקח בית רובע ואמר טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן כו' ומשני לדמי ה"נ מסתברא דאי ס"ד מאה צאן ומאה חביות ממש ניקנינהו ניהלי' בחליפין ואלא מאי לדמי נקנינהו ניהלי' במשיכה כו', ולכאו' לפי סברת הרמב"ן דגם במתנה לא קני' במשיכה מה"ת א"כ דלמא משו"ה לא הקני ניהלי' במשיכה משום שהי' רוצה להקנות לו בקנין דאורייתא, ולשי' הרמב"ן גופי' דדרבנן אינו מועיל לדאורייתא ויש נ"מ טובא ולכאו' א"א לומר כן דלהכי לא הקנה לו במשיכה משום דלא הוי אלא קנין דרבנן דהא הקנה לו באגב וקנין אגב נמי אינו אלא דרבנן. אולם הרמב"ן לשיטתי' ס"ל דאגב הוי מה"ת דהא אמר אינו קונה מה"ת אלא בחליפין חצר ואגב, ועי' בח"ס חאו"ח סי' קי"ז שכתב מריש הו"א דהרמב"ן הוא מהסוברים דקנין אגב הוא קנין דאורייתא כדמשמע מסוגי' דהרהינו והדרנא בי ע"ש, ובאמת מהרמב"ן הנ"ל מפורש בהדי' דס"ל דאגב הוא מה"ת, ובע"כ צ"ל דהקו' וליקנינהו במשיכה היינו שיצבור לו כל המעות לתוך ידו ויקנה בתורת יד ממש כאשר בארנו לעיל, והוא נגד פשטות הגמ' וצ"ע כעת, ובס' פנ"י הקשה אמאי דאמרי אין לו תקנה הא יכול להקנות לו בקנין הודאה וכעובדא דאיסור גיורא ע"ש ולפמ"ש התוס' בב"ק ק"ד דבההיא דהזהב הי' עומד בגורן אינו מועיל אודיתא דמדאורייתא בעינן שיהי' לו קרקע, משמע דאודיתא אינו אלא דרבנן א"כ ניחא הכא, אם כי מסוגי' דב"מ שם לא מוכח דפריך וליקני לי' אגב קרקע ולשי' התוס' גם אגב אינו אלא דרבנן, ואין כאן המקום להאריך. ועי' בח"ס חיו"ד סי' שי"ד מ"ש בדברי התוס' בב"מ ובב"ק דנראה כסותרים זא"ז ע"ש.