אור ברסלב
פרי יצחק חלק ב סימן סה › לא

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן סה · לא

ל

נחזור לדברינו למה שהעליתי לעיל לחדש דעכו"ם יקנה ביאוש כדי ומשום דאינו מחויב בהשבה וכמ"ש לעיל, אולם לפע"ד לא משמע כן מש"ס, חדא מסוכה ד"ל גבי אוונכרי דאמר ר"ה כי זבניתו אסא מכותים לא תגזלו אתון כו' כי היכא דליהוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידייכו אלמא דיאוש כדי אפי' בעכו"ם לא קני דאל"כ תיפוק לי' דאם יגזול העכו"ם יקנה ביאוש כדי א"כ אפי' בלא שינוי רשות מותר, ועוד בב"ק ס"ו דמקשינן לרב יוסף דס"ל יאוש כדי לא קנה ממתניתן עורות של ב"ה כו' של גנב כו' אלמא דיאוש כדי קונה ואם נאמר דבעכו"ם לכו"ע יאוש לחודא קונה נימא דפלוגתתם הוא בגנב וגזלן עכו"ם אי הוי יאוש בעלים, וכן מגמ' ב"ק קי"ג אמר רבא תדע דדינא דמלכותא דינא דקטלי דיקלי וגשרי גישרא כו' היכי מייאשי כו' וע"ש בפרש"י מי הוי יאוש והא אין כאן רק יאוש כדי אע"ג דשם בעכו"ם איירינן, ובזה הי' אפ"ל בדעת הרמב"ם בפ"ה מה' גזילה שכ' בהמה גזולה אסור לרכוב עלי' ואפי' לאחר יאוש וכן הוא בשו"ע סי' שס"ט, והטור כתב ואינו נראה דלאחר יאוש מותר מהא דב"ק קי"ג דפריך אביי' ודילמא משום דאייאש מרייהו אלמא לאחר יאוש שרי, ועי' במ"מ שם, ולפי' רש"י ל"ק כלל. ולכן אפ"ל משום דהתם הוא גבי עכו"ם ועכו"ם קונה ביאוש כדי אבל בישראל אסור גם לאחר יאוש כיון דיאוש לא קנה וכמ"ש הרמב"ם, אבל מטור שהק' על הרמב"ם מזה משמע דס"ל דגם בעכו"ם לא קנה יאוש כדי כנ"ל. והי' נראה לכאורה בטעמא דהרמב"ם והטור מחולקים בשני שיטות התוס' בב"ק ס"ט דהא דיאוש קונה הוא משום דהוי מתנה להגזלן ולכן למ"ד יאוש ל"ק א"כ גם אחר אסור להנות מזה, אולם הטור ס"ל כסברת התוס' דיאוש הוי הפקר לכל ואפי' למ"ד יאוש לא קני וכל המחזיק בו זכה בו והוי הפקר לכל אלמא אף דיאוש לא קני היינו הגזלן לא קני ביאוש משום דמחויב הוא בהשבה אבל אחר כל המחזיק בו זכה בו וזהו נמי שי' הטור ולכן כתב דלאחר יאוש מותר לאחר לרכוב על הבהמה, ואי משום דהוי גזילה מן הגזלן וכמ"ש בתוס' זהו דוקא אם הוא נוטל כולו לעצמו אז אסור משום דצריך הגזלן להשיב להנגזל אבל אם אינו רק להשתמש מותר דהא מצד הנגזל הפקר הוא והגזלן יכול אחר כן להשיב להנגזל כנ"ל ולכן כתב הטור דלאחר יאוש מותר. מכל הלן נראה ומבואר כי גם עכו"ם לא קנה ביאוש כדי כישראל וא"כ גם לא קנה העכו"ם את הבכור הנ"ל ביאוש כדי ועדיין בקדושתו קיימא כמ"ש, האמנם דיקשה כיון שכל הטעם דיאוש כדי לא קנה הוא משום דנתחייב בהשבה וכמ"ש התוס' שם וא"כ בעכו"ם דאין מחויב בהשבה וא"כ הוא כאחר מ"ט לא יקנה ביאוש כדי וכמ"ש הנה"מ דגם קרקע קונה ביאוש כדי מטעם זה, ועוד ק"ל על שי' הגאון נה"מ דעכו"ם דנתמעט מוהשיב מ"מ לא קנה לה להגזילה משום אי עביד לא מהני, נמצא לפ"ז לאביי דס"ל אי עביד מהני א"כ קנה העכו"ם את הגזילה וא"צ לתת אלא דמיה דגבי ישראל גופא אי לאו דכתיב והשיב ה"א דאין מחויב בהשבה ואיסורא דעביד עביד וכמו שפי' הגאון הנ"ל בסי' שמ"ח לענין ישראל בגזילת עכו"ם דלפיכך קדשה בגזל עכו"ם מקודשת משום דישראל בעכו"ם אסור מוחשב ולא כתיב גבי' והשיב ע"ש ועי' בס' קהלת יעקב להגאון הנ"ל, וא"כ יש להק' מהך דב"ק קי"ג דפריך אביי ודלמא משום דאייאש מרייהו וא"כ אביי לשי' דס"ל אע"מ א"כ אפי' בלא יאוש קנה העכו"ם את הגזילה, ועי' בנה"מ שם שהק' עפ"י דברי הס' יראים דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם ואין יוצאין בו באתרוג ואמאי מקודשת ותי' דכיון דהיא מותרת כו' והוא המציא לה ההנאה זה לכך מקודשת, ולפ"ז הי' אפ"ל גבי עכו"ם שגזל מישראל אף שאין מחויב בהשבה ומותר לו ליקח את הגזילה מ"מ לא הוי שלו וישראל אחר אסור להנות מזה. אבל באמת א"א לומר כן דאי נימא דישראל אינו מחויב בהשבה א"כ קני לה לגמרי דאין צריך ליתן אלא דמים ועי' ברש"י סנהדרין ע"ב אם בא לעכב ולומר דמים אני נותן דכתיב והשיב כו'. וכ"כ הגאון הנ"ל בקה"י על הקושי' הנ"ל דקידשה בגזל עכו"ם מסברת הסו' ותי' משום דאין מחויב בהשבה דלא כתיב והשיב אלא דמים הוא דמהדר וקנה באמת גוף הגזילה ע"ש וכיון שכן גם עכו"ם בישראל כוותי' אליבא מאן דס"ל אי עביד מהני דקונה את גוף הגזילה והדרא קושיתנו לדוכתא. ובזה הי' אפ"ל במה שהקשינו לעיל לפ"מ דסברנו דעכו"ם קונה ביאוש כדי א"כ מאי הק' לי' אביי לרב יוסף מעורות של גזלן מחשבה כו' ולוקמי בגזלן וגנב עכו"ם ולפמ"ש אפ"ל דאביי לשיטתי' דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אע"מ וא"כ קנה העכו"ם את הגזילה א"כ ל"ש בעכו"ם אי מחשבה מטמאתן דהא אפי' בלא יאוש קנה ובודאי דבישראל פליגי ולפ"ז הק' שפיר, דאם לא כן אמאי צריך לומר משום יאוש בעלים, ודוחק לומר דאביי לשי' דרבא שם הקשה דלדידי' ל"מ ולא קנה.

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה