פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · כט
ובזה הי' אפ"ל דהירושלמי ותלמודא דידן לענין יאוש בקרקע כ"א לשיטתי' אזלא. ועי' בתוס' סוכה ל' וב"ב מ"ד דשי' הירושלמי דיש יאוש בקרקע, עפ"י מה שהערותי דבקרא כתיב וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד כו' ובב"מ ל"א אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע וא"כ כשכתיב אשר תאבד ודרשינן אשר תאבד הימנו כו' משמע אפי' בקרקע אם הוא אבודה הימנו מותרת, ולכן לתלמודא דידן דילפינן יאוש משמלה והא דהתירה התורה אבודה הימנו משום דהוי הפקר גמור ולפיכך מהני אפי' בקרקע אבל יאוש בקרקע לא מהני אכן להירושלמי דאבודה הימנו מטעם יאוש ומוכח מינה דיאוש מהני גבי קרקע ולכן אפ"ל דהירושלמי ס"ל דיש יאוש בקרקע, ומפ"ז יהא נסתר מ"ש המל"מ פ"ד מה' שכנים לענין נעקרו עם הגושין דה"ק הכ"מ על תירוצו של ה"ה כיון דמטעם יאוש אתי עלה א"כ גם אם נעקרו עם גושיהן למה יחלוקו הרי הם כהפקר וע"ז תי' המל"מ דכיון דנעקרו עם גושיהן דפטורים מן הערלה דין קרקע אית להו וקרקע אין בו דין יאוש ע"ש ולפ"ד דכיון דהתם מטעם זוטו של ים אתאן עלה ובאבודה הימנו ואין מצוי' אצל כל אדם גם גבי קרקע מהני וכנ"ל. ועוד אפ"ל דלהכי אם אבודה הימנו ואין מצוי' אצל כ"א גם גבי קרקע מותרת לפמ"ש הנה"מ הטעם דאין יאוש בקרקע עפ"י הרמב"ן במלחמות הנ"ל דברשותו לא מהני יאוש וא"כ קרקע דהוי ברשותו אין יאוש מועיל בה, ולפ"ז באבודה הימנו ואין מצוי' אצל כל אדם דלא הוי ברשותו שפיר מועיל גם גבי קרקע (ועפ"י דברי הרמב"ן הנ"ל, נ"ל לישב קושית האחרונים גבי טעה בדבר משנה חוזר הא הבעלים נתיאשו ממנה וא"כ אמאי חוזר, וכן קשה נמי מכל קנין בטעות דחוזר, בשלמא היכא דלא ידע כלל שנתאנה ל"ש בזה יאוש אבל היכא דידע שמכר את זו אלא דהי' טעות מסבה אחרת נימא דנתיאש הבעלים ממנה ולא יחזור, וע"פ הנ"ל דברשותו לא מהני יאוש והטעם כיון דיאוש ילפינן מאבידה וא"כ אם הוא ברשותו ל"ה אבידה ולכן בשומר דידו כיד הבעלים ומחויב בשמירתה ולכן לא מהני יאוש ולפ"ז נראה דכמו כן אם אחד מכר לחבירו חפץ בטעות א"כ היא משתמרת אצל הלוקח ואם יתוודע הטעות יקח המוכר ממנו את שלו א"כ ל"מ יאוש משום דהוא דבר המשתמר לא מקרי אבידה כלל, אולם במחילה בטעות שהבאתי לעיל שי' הנ"א משום דהוי יאוש בעלים ה"ט כיון דהלוקח שמיט ואכיל א"כ הרי נתיאש מדבר שאינו ברשותו ולכך שפיר מהני יאוש,)