פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · כג
אמנם לא זכיתי לעמוד על דברי הגאון הקצה"ח הנ"ל דהאיך נימא דהפקר אינו עושה קנין ואם הפקיר ומת אין היורשים מחויבין לקיים כדין נדר ומת מגמ' מפורשת בנדרים מ"ג דר"י ס"ל דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכ"ז שלא בא ליד זוכה יכול לחזור בו ולרבנן הוי הפקר ויצא מרשותו ואין יכול לחזור בו ע"ש בר"ן וכן המפקיר שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך לא ע"ש כל הסוגיא דמוכח דלרבנן מכיון שהפקיר אין יכול לחזור בו ולר"י יכול לחזור, ול"ל דטעמא משום נדר הוא דא"כ מאי טעמא דר"י ובמאי סברא פליגי, עי' שם היטב באופן דאפשר לומר דבזה גופא פליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל דהפקר אינו עושה קנין וא"כ יכול לחזור בו מדינא דהוי כמו שנותן מתנה לחבירו דכ"ז שלא משך הוי ברשותו, ורבנן ס"ל דהפקר עושה קנין ותו"מ שהפקיר יצא מרשותו דילפינן משמיטה דהפקר הרי הוא כקנין, והא דסתמו בשו"ע דהפקר הרי הוא כנדר היינו דנדר נמי איתא אבל מ"מ מן הדין אין יכול לחזור בו וכרבנן שם בנדרים. והנה הר"ן בנדרים פ"ה כתב דאין שאלה בהפקר, ובאמת יש להבין דמ"ט לא יועיל שאלה בהפקר כיון דהוא מדין נדר, ולפי דברינו ניחא דקנין נמי איתא ואינו יכול לחזור מצד הדין וזה שכ' הר"ן דקנין ממונו של זה אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר, ועוד נ"ל בזה עפ"מ שכ' הגאון בח"ס סי' שט"ז וז"ל ובקצה"ח כתב בזה דברים שאין ראוים לגאון כמותו דהכא מכיון שהפקיר הרי נתקיים הנדר ולא דמי לאומר הריני מקבל עלי ליתן כך לעניים שאין בניו מחויבים לקיים נדרו מפני שלא נתקיים הנדר אבל כשהפקיר כבר הם מופקרים וכבר נתקיים נדרו ומה לבניו עם הנכסים עוד ע"ש, ולפ"ז אני אומר דלפיכך לא מהני שאלה בהפקר עפ"י מה שכתבתי בחידושי דלפיכך בתרומה באתי ליד כהן לא מצי למיתשל עלה ועי' ברא"ש בנדרים נ"ט, ובנוב"י מהד"ת סי' קנ"ד כתב משום דהכהן זכה מן ההפקר ואף דל"ה הפקר רק לחד מ"מ מהני ול"ד להפקיר לעניים ולא לעשירים ע"ש, ואפי' לדעת הגאון ח"ס שהבאתי דאם הפקיר לאחד הוי כמתנה מ"מ ניחא הכא לומר דאייאושי מיני' וזכה הכהן מטעם יאוש, ואנכי אמרתי בזה עפ"מ דאמרינן בשבועות כ"ח לענין נשבע על הככר ואכלה כולה אין נשאלין עליו מ"ט כיון דנגמר הדבר תו ליתא בשאלה ולפ"ז נמי בתרומה כיון דאתא ליד כהן ונגמר הדבר שכבר קיים מצותו שוב ליתא בשאלה, אח"כ מצאתי שכ"כ בס' קהלת יעקב ונהניתי שכוונתי לדעתו ת"ל, ולפ"ז ניחא דמשו"ה לא מהני שאלה בהפקר וכבר כתבנו לעיל דהפקר עושה קנין ואפי' אם לא זיכה בו אדם מ"מ כיון דעושה קנין אינו יכול לשאול עליו וכמ"ש הר"ן דקנין ממונו של זה אינו בטל, אמנם משמע דאפי' לנדר נמי אין מועיל שאלה ולפ"ד ניחא כמ"ש הגאון חת"ס דהפקיר נתקיים נדרו בשעה שהפקיר ולהכי לא שייך שאלה בהפקר דנהי דהוי נדר מ"מ שהפקיר הרי כבר נתקיים הנדר מכל וכל והוי כמו תרומה שבא ליד כהן וכמו ככר שאכלה כולו דאין נשאלין עליו וזה נכון בעה"י, עכ"פ נראה ברור דהפקר עושה קנין מסוגי' דנדרים וכן מצאתי בדרישה שהק' כן על הרמב"ם דמרמב"ם משמע שאינו אלא נדר ובאמת מכיון שהפקיר א"כ מדינא לא יכול לחזור בו וכדמשמע בנדרים שם ותי' דהרמב"ם קאי אפי' בתוך ג' ימים דאין יכול לחזור בו מטעם נדר ע"ש, והירושלמי שהבאתי לעיל הי' לכאו' מקום לומר דמיירי באמת שלא אמר שיהי' הפקר אלא דקיבל הכסף ושתק דגבי מכירה מהני כה"ג אמנם א"א לומר כן לפי מה שכתבנו דהגירסא בירושלמי הוא הילך כסף שתצא עבדך לחירות וגבי עבד אם קבל בסתם בודאי שאינו מועיל, ולכן נראה דהירושלמי ס"ל כר"י דהפקר אינו עושה קנין ולפיכך כ"ז שלא בא ליד זוכה אינו כלום ולכן אם נתן לו כסף שתצא שדהו להפקר לא יצאת כנ"ל: