פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · כב
נחזור לדברי הירושלמי אשר אנו עסוקים בו, וז"ל הירושלמי הילך כסף זה שתצא שדך לחירות א"ל יצאת שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהי' חרש א"ל איש הגע עצמך שהי' קטן א"ל דרכו להגדיל, ועי' בפ"מ א"ל איש כתיב בזכיה ואפי' חרש, והנה מה שדחינו לעיל ראית האלגאזי מהילך כסף שתצא שדך לחירות דמהני וביארנו דהכא משום מחילת שיעבוד הוא ויכול למחול לו שיעבודו, אמנם מסיפא דקא"ל הגע עצמך כו' אלמא דה"ק לו אם מקנה בכה"ג וא"ל הילך כסף שתצא שדך לחירות לחרש או לקטן דר"ל דלא מהני הרי דס"ל דבגדול דמהני לאו מטעם מחילת שיעבוד הוא, וקשה להרמב"ם כנ"ל, ואם נימא דמדין ע"כ הוא יקשה במה שאמר לי' איש כתיב וכפי' הפנ"מ איש כתיב בזכי' ואפי' חרש ולפ"ז בע"כ לאו מדין זכי' מהני, וקשה ג"כ מה הקשה הגע עצמך שהי' חרש דאם נימא דמדין ע"כ הוא אמאי לא יועיל בחרש וכאשר כ' לעיל דאם הוא נותן גם עבור עכו"ם מהני וכנ"ל בלתי אם נימא דנותן המעות הוא חרש, ועוד דמדין מחילת השיעבוד הוא מילתא דפשיטא דמהני ומה איצטריך לאשמועינן, ולכן נראה כמו שגרסי בזה האחרונים הילך כסף שתצא עבדך לחירות וא"ל יצאת הילך כסף שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת כו' א"ל הגע עצמך הרי שהי' העבד חרש א"ל איש הרי שהי עבד קטן כו' ולגרסא זו לא קשה מידי קושית האלגאזי דבעבד ודאי מהני וכך הוא פי' הירושלמי א"ל הילך כסף שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת שהי' סובר לומר דבהפקר ג"כ מהני אם אומר דע"י הכסף תצא השדה להפקר ואומר כן בפי' דהשדה יהי' קנויה להפקר א"ל לא יצאת דדוקא אם מזכה לבן דעת מהני אבל אם אינו מזכה לבן דעת לא מהני, ולדעת הרמב"ם אפ"ל דהוי סבור דהפקר עדיף משום שמפקיר לכל העולם וגם נותן הכסף יכול לזכות עדיף דמהני אם אחר נותן הכסף, ואומר בפי' דע"י הכסף יהי' קנויה להפקר וא"ל דלא מהני משום דאף במקום דמהני כמו גבי ע"כ היינו דווקא אם זוכה לבן דעת, ונהי דזה עדיף מאם נותן לו כסף ואמר תהי' קנויה לפלוני מ"מ לא מהני מפני שלא זוכה לבן דעת, ודו"ק ועדיין צ"ע ובזה יש להעיר על דברי הגאון בא"מ סי' מ"ג סעי' ב' שכ' לדון בקטן שמקדש אשה אמאי לא יועיל מדין דעת אחרת מקנה אותו דהא דעת אחרת מקנה לו והיא האשה, והעלה עפ"י הר"ן בנדרים כ"ט דאין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל והיא כיון שהיא מסכמת ומבטלת רצונה לקידושי האיש הרי משוית עצמה כהפקר והבעל מכניסה לרשותו וא"כ תלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' אי חשיב הפקר דעת אחרת מקנה ע"ש, ולפמ"ש שאשה כהפקר גמור דמיא יקשה מירושלמי הדין דאם א"ל הינך כסף שתצא שדך להפקר דלא יצאת הא קמן גבי אשה אם א"ל הילך כסף ותהא מקודשת לפלוני דמהני אף דלא מהני בהפקר, וביותר יקשה איך יליף רבא בקדושין שם קדושין מעבד כנעני דלמא דוקא בע"כ מהני משום דהוה דעת אחרת מקנה אבל גבי קדושין דלא הוי דעת אחרת מקנה אותו אימא דלא מהני אם אחר נותן בשבילו, ולכן נראה כמ"ש הח"ס בסי' שי"ז דאם מפקיר באפי תרי הוי כמתנה וע"ש בפי' הגמ' נדרים מ"ה דאדעתי' דידהו סילק רשותו והוי כמתנה, וכן כ' בנו"ב מהדו"ת סי' קנ"ד וה"נ אם מסלקת רשותה לגבי הבעל בלבד לכ"ע מקרי דעת אחרת מקנה וע"ש היטב.